הגיע הזמן לקבל אזרחות ישראלית

ד"ר יוסי לונדין , כ"ד בסיון תשע"ה

ד"ר יוסי לונדין
ד"ר יוסי לונדין
צילום עצמי

השבוע ניגשו שוב רבבות מתלמידי ישראל לבחינת הבגרות באזרחות. בשעת כתיבתו של מאמר זה עדיין לא ידוע מה כלל המבחן השנה, אולם תקדימי העבר מצביעים על כך שגם השנה יתייגעו ילדינו בשינון הרשימה של כל זכויות האדם לדורותיהם, יתרונות הפלורליזם, חשיבות הסובלנות ושאר נושאים חשובים וחיוניים בהכשרת תלמידי ישראל להיות אזרחים טובים, ובעיקר ליברלים טובים.

הרבה פחות מאמץ ישקיעו הנבחנים בכמה שאלות זניחות על חוקים וסמלים המשקפים את היותה של ישראל מדינה יהודית, ואילו שאלות על גורמי השסע הדתי חילוני (בדרך כלל מתוך נקודת הראות של השמאל הליברלי) ויהדות התפוצות נדחקו לנושאי בחירה. נושאים זניחים כמו מה זה בעצם ציונות בימינו, למה בעצם לא לרדת מהארץ, מה העובדות הבסיסיות העומדות מאחורי הסכסוך הישראלי פלשתינאי, ומה תפקידו וחשיבותו של הצבא ,השרות הלאומי וארגוני ההתנדבות השונים, בבנין המדינה והחברה בכלל אינם כלולות בתוכנית הלימודים.

מקצוע האזרחות, אולי החשוב מבין המקצועות מעצבי הזהות בגיל התיכון, נמצא מזה שנים במוקד מחלוקת ציבורית. העוסקים בתחום משני צידי הקשת הפוליטית מבינים היטב כי יחסה של החברה הישראלית ל"משפחות" חד מיניות , לשאלת מוסר הלחימה הצה"לי בצוק איתן ולסוגית התחבורה הציבורית בשבת, מושפע מאוד (גם אם בתת מודע) ממה שמשננים השמיניסטים רגע לפני הגיוס. ארגוני "זכויות אדם" לגוניהם מבינים היטב את חשיבות המקצוע ובאתרי אינטרנט, כנסים מפוארים, השתלמויות למורים ומגוון חומרי למידה אטרקטיביים הם מנסים למכור את מרכולתם ולשכנע את המורים בצורך בחינוך "לחיים משותפים" (שבמסגרתו תפקיד היהודים בעיקר להתנצל על העוולות כלפי המיעוט הערבי) ולשיח זכויות כמעט חסר גבולות. לארגונים אלו חוברים גם גורמים כאלו ואחרים בתוך משרד החינוך הרואים בכל סממן של לאומיות ופטריוטיות, גזענות שיש לבערה מן השורש, ומשקיעים מאמץ ומשאבים בחינוך לעוד ועוד הכלה של כל "אחר" באשר הוא, חופש ביטוי ללא גבולות ולהבהרה כי האירועים שאירעו בקיץ האחרון היו בעיקר מפגן של גזענות וקיצוניות.

מנגד, מאמץ ארוך שנים של מורים, אנשי אקדמיה ואישי ציבור מתחיל להביא אט אט לשינוי. השתלמויות המורים לאזרחות אינם נראות יותר כמו מפגש חברים של מרצ, וספרים חדשים מתחילים לגלות לתלמידים שאפשר להיות דמוקרטיה נאורה גם במסגרת \מדינת הלאום היהודית, ולהבין שלא כל הגבלה על נישואין אזרחיים היא סוף הדמוקרטיה. גם בקרב מובילי המקצוע חל שינוי מאוד חיובי לטובה ויכולת הקשבה והכלה של דעות לאומיות, מסורתיות ושמרניות הולכת ומתעצמת ומאפשרת שיח משותף המכבד גם את מי שלא משתייך לאבירי המכון הישראלי לדמוקרטיה ושות'.

אולם, עוד ארוכה הדרך. השינויים שנעשים הינם בגדר פלסטרים על גבי מוגלה עמוקה. קיים צורך חיוני לפתוח מחדש את כל תוכנית הלימודים באזרחות (שבכל מקרה הינה כבר בת עשרים) שעוצבו ברוחו של פרופ' מרדכי קרמניצר (חוקר חשוב וידוע,ואיש מרצ חשוב וידוע לא פחות) ולדון מהתחלה כיצד מחנכים למדינה דמוקרטית, לזכויות אדם, לשלטון החוק וכבוד המיעוטים בד בבד עם חינוך לציונות, פטריוטיות לאומיות ויהדות מבלי להתנצל.

במשרד החינוך יושבים היום נציגיו של מחנה המאמין ומבין את הצורך בשינוי. בקרב המורים דתיים כחילוניים ישנם רבים שמאסו בכהני דת זכויות האדם כבעלי ההגמוניה היחידים בתחום האזרחות. מתוך שיח מכבד, המוכן לפשרות אך היודע לעמוד גם על שלו –הגיע הזמן ללימודי אזרחות הנדרשים באמת לבוגר מערכת החינוך במדינת ישראל. שר החינוך, שומע?