​דוד רותם, עורך דין, איש ציבור, ידיד
​דוד רותם, עורך דין, איש ציבור, ידיד

מותו של אדם תמיד מגיע בהפתעה. מותו של דוד רותם נפל עלינו כרעם ביום בהיר. 

רק לפני מספר חודשים עוד כיהן בכנסת, לחם ונאבק על דיעותיו, ישב בראש ועדת חוק חוקה ומשפט, והיה קרוב אלינו עורכי הדין, אוהב המקצוע ומבכירי בניו.

כיוון שחלה בילדותו בשיתוק ילדים (פוליו) לא גויס לצה"ל, אבל בתום לימודי המשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים התנדב למערך המילואים של הפרקליטות הצבאית, בו שירת כתובע צבאי - עד להסכמי אוסלו.

יחסיו עם לשכת עורכי הדין היו מורכבים. לעיתים נזף, לעיתים חיבק – אבל תמיד ידעת שהוא עושה זאת תוך מחויבות עצומה לשלטון החוק ולמערכת המשפט בישראל. גם כאשר פעל בועדה לבחירת שופטים והציע שופטים משופטים שונים כמועמדים לתפקידי שופטי בית המשפט העליון – תמיד ידעת שגם אם יש חילוקי דיעות, כוונתו תמיד היתה כוונה טהורה לשיפור המערכת וחיזוק כוחו של
המשפט. 

אך לא רק המשפט הפועל על פי חוקי הכנסת עמד בראש מעייניו. 

אני זוכר שעוד בשנת 2012, בכנס לשכת עורכי הדין שנערך באילת, השתתף רותם בפאנל שעסק בשאלת צמצום סמכויות בתי הדין הרבניים בנושאי דיני משפחה ואמר: "אני כמחוקק לא אשנה את פסקי הדין של בית המשפט העליון שהעניק סמכות לבית הדין הרבני לפסוק בנושאים הכרוכים בגירושין". ובזאת בא לחזק את ההלכות בנושא ולמנוע מתקפה על סמכותם של בתי הדין הרבניים. 

רותם לא היה מהנעלבים או הנפגעים. קיבל כל ביקורת כביקורת בונה וחשב באופן יעיל – איך אוכל לבנות משהו חדש כתוצאה מהביקורת, איך אוכל לשפר ולהשתפר. 

פגשתי אותו באופן אישי מספר רב של פעמים. כאשר הגיע ללשכה ויותר כאשר אנחנו – נציגי עורכי הדין בישראל באנו אל הכנסת כדי לשפר את התנהלות מקצוע עריכת הדין, לקדם את זכויות המתמחים, לפעול למען משפט טוב יותר. 

איש חכם ויקר, בעל לב רחום, איש עצה ותבונה – כך קראו לו כולם. גם אנחנו בלשכת עורכי הדין נהננו לשבת ולדבר איתו, להתווכח, לשכנע ולהתפלמס – כי תמיד ידענו שמטרתו אינה אישית אלא למען אמונותיו הוא פועל, למען דיעותיו ודרכו.


יהא זכרו ברוך.