איך קורה שאנשים נאורים...

הם מגדפים, הם סותמים פיות, הם משתמשים בלשון ביבים, הם אלימים, הם מקדשים זכות ביטוי של רוצחים, אז למה אנחנו קוראים להם נאורים?

שמעון כהן , כ"ח בסיון תשע"ה

שמעון כהן
שמעון כהן
צילום: עצמי

איך קורה שאנשים נאורים שוב ושוב מגלים לכולנו שאוצר המילים שלהם לקוח מתהום הביבים המילוליים?

איך קורה שאנשים נאורים משתלחים בשם חופש הביטוי בכל מי שלא מתבטא כמותם?

איך קורה שאנשים נאורים ממציאים מציאות במקום להקשיב, וכשמישהו מדבר על הפסקת תקצוב הצגה מסוימת המעודדת טרור הם רואים לנגד עיניהם צנזור שעורף ראשי שחקנים ומחריב סדרתי של בימות תיאטרון?

איך קורה שאנשים נאורים מתרפקים בערגה על יצירות שמחזקות נרטיב של אומה שמקדשת את המוות, את הרצח, את רמיסת זכויות האדם, כבוד האישה, מעמד הילד והשוויון?

איך קורה שאנשים נאורים מסוגלים לתמוך בתיקצוב ממשלתי להצגה שנכתבת לאורו של מחבל חוטף ורוצח?

איך קורה שאנשים נאורים חשים בסדר גמור עם זה שהרוב הדמוקרטי רמוס על ידם, כי הם ורק הם נבחרו למלוך עלינו לעולם ועד?

איך קורה שאנשים נאורים לא חשים צורך להיזעק כשעולמם הנאור בחר להחרים אמנים שאינם חושבים כמותם (עיין ערך עמיר בניון, אריאל זילבר ואחרים)?

איך קורה שאנשים נאורים לא נותנים לבת למשפחה שכולה לומר את דברה הכואב ומסלקים אותה מכנס שלהם?

איך קורה שאנשים נאורים יכולים לדחוף ולהכות בני משפחה שכולה בשם חופש ה... בעצם בשם שום חופש, אולי בשם חופש ההכאה של השמאל את הימין?

איך קורה שאנשים נאורים משוכנעים שהאמת הפלוריסטית שלהם יכולה להיות אך ורק זו שהם אומרים, וכל אמת אחרת ראויה להיגדע בחרב חדה.

איך קורה שאנשים נאורים לא מסוגלים לעצור לרגע אחד ולהקשיב?

אולי כי הם לא באמת כאלה נאורים.

אולי כי כדי להיות מחזאי היום אין צורך להיות שיקספיר, אלא די בכך שאדם ייכנס מתוסכל לחדר סגור עם מערום של קופסאות סיגריות ושורת בקבוקי אלכוהול, ויצא משם כעבור יממה עם עיניים אדומות ודלוקות וערימת ניירות שעליהם משהו העונה לשם 'מחזה'.

אולי כי כדי להיות שחקן היום אין צורך להיות יוסי בנאי, שייקה אופיר או שולי רנד, אלא די בלהיות מוכן לצעוק בפאתוס טקסטים אלימים ונבובים, מכפישים ומאשימים ולהיות נכון לחשוף יותר (הרבה יותר) מטפח מהגוף.

אולי כי כדי להיות רקדן כבר לא צריך לדעת ממש לרקוד, אלא די בלהחליט ולשכנע אחרים שכאשר אתה יושב, עומד, הולך או רץ במעגלים זה נקרא ריקוד, ומי שלא מבין את זה הבעיה אצלו.

אולי כי כדי לכתוב סרט לא צריך ממש להיות תסריטאי, אלא מספיק לקחת כמה אמירות לאומניות של מחבלים, מחבלים בפוטנציה או תומכי מחבלים ולתת אותם לכמה שחקנים ישראלים שיקראו אותם בדמע על רקע נופי השומרון ולצד כמה כבשים וחמור.

אולי כי כדי לעשות תאטרון היום לא באמת צריך ללמוד תאטרון חמש שנים, ואפילו לפעמים עדיף בלי ללמוד בכלל, כי "ככה אני מבטא את האני הפנימי שלי נכון יותר".

אולי כי כדי לכתוב שירה אפשר להסתפק היום בבזיקה של מילים ממלחיית מילים על גב דף ריק, ללא פשר וללא קשר בין מילה למילה.

אולי כי כדי להיות נאור ונחשב אין צורך לגלות איזו תגלית מדעית פורצת דרך, אלא מספיק שתסכימו להסתגר בבית אחד עם עוד 15 משועממים וחסרי מעש ובמשך כמה שבועות ולריב איתם לעין המצלמה עד שתודחו בקול תשואות ההמון הנבער.

אולי כי כדי להיות נאור מספיק שתשב בבית קפה בלב תל אביב ותגדף בכל דרך אפשרית את הבחורים שמוסרים את נפשם בגבולות כדי להבטיח לך עוד כוס קפה שקט ובטוח בלב מדמנתך האורבאנית.

אז אם הם לא כאלה נאורים, למה אנחנו מחשיבים אותם לכאלה נאורים? זו כבר כנראה באמת בעיה שלנו...