החומש החצוי

הרב ישי אביעזר , ז' בתמוז תשע"ה

הרב ישי אביעזר
הרב ישי אביעזר
צילום: עצמי

פרשת פרה אדומה מחלקת את חומש במדבר לשני חלקים. חלקו הראשון של הספר עוסק בשנה השניה ליציאת מצרים, ואילו חלקו השני עוסק בשנת הארבעים. 'למה נסמכה מיתת מרים לפרשת פרה אדומה', שואל רש"י, ומשיב 'מה קורבנות מכפרים אף מיתת צדיקים מכפרת'. מתודה זו של סמיכות פרשיות, תואמת את פירושו לתורה, הלומדת את הפרשיות לא כרצף זמנים, אלא כרצף תכנים.

ברם המתבונן על הספר כולו, יבחין שפרשת פרה לא רק נסמכה למות מרים, כי אם מבדילה בין שתי תקופות במדבר, וממילא מחלקת את הספר לשני חלקים שונים. מה עניינה של פרשת פרה לחצוץ בין שני חלקי הספר? נראה שטהרת טומאת המת, מתקשרת לפער של שלושים ושמונה השנים החסרות מן הספר.

"במדבר הזה יתמו ושם ימותו", הוא סוף עידן דור המדבר, המבדיל אותו מדור באי הארץ. ההנהגה המדברית, מתברר למפרע, הייתה משהו השייך לארבעים שנות המדבר בלבד. כך הופיעה הנהגה אלוקית בדרך נס, שלא הייתה כמוה לא קודם הירידה למצרים, ולא אחרי הכניסה אל הארץ. כך גם ההנהגה הלאומית של שלושת הפרנסים מבית לוי, עם כל נשיאי השבטים והזקנים, שהתאימה לחיי המדבר, ולא הצליחה לחבר בין ההנהגה המדברית להנהגה הארצישראלית.

הפרה האדומה מטהרת את העם מטומאת המתים של דור המדבר. היא חותמת מצד אחד את הדור שמאס בארץ חמדה, ובחר בחיי מדבר המסתופפים בצל השכינה, ופותחת מאידך חיים של ארץ ישראל, הנוטלים את הקדושה העליונה ושותלים אותה ברגבי הארץ. תורת ארץ ישראל היא חיי עולם שנטע בתוכנו, כדי לנטוע אותם בארץ ולהפריח ממנה את גילוי שם ה' בעולם. הסירוב להיכנס לארץ, היה למנוע את התגלות שם ה', ולהמשיך את ההסתרה והמניעה של הופעת שם ה' כבבריאה.

העונש על הנסיגה מדבר ה' במדבר, הוא העונש על הנסיגה מדבר ה' בגן עדן. הציווי הבלתי מוסבר לא לאכול מעץ הדעת, הוא הציווי הבלתי מובן של הפרה האדומה. הרצון להבין ולדעת בגן עדן, כמוהו כרצון להבין מדוע יש לחיות בדרגה רוחנית נחותה בארץ ישראל. עונש המוות בגן עדן והסילוק ממנו, הוא עונש המוות של שלושים ושמונה שנות מדבר, וגירוש מארץ ישראל.

פרשת הנחשים השרפים והנחש על הנס, מזכירים את הנחש הקדמוני שהוציא את האדם מגן עדן. כדי לשוב אל גן העדן הארצישראלי, צריך ללמוד להתגבר על הנחש. לשם כך יש לשאת עיניים למעלה, ולכוון את הלב לאבא שבשמים. כך התגברו על עמלק, שבא לעכב את גילוי שם ה', וכך יש להתגבר עליו לפני הכניסה לארץ ישראל. כך הצליחו ידי משה לנצח את עמלק באמונה, וכך הצליח נחש הנחושת לקרב את לב העם לאביהם שבשמים.

פרשת פרה החוצצת בין שני חלקי הספר, מודיעה על היטהרות מטומאת המתים של חיי המדבר, וטהרה גדולה של ארץ ישראל. כך מנבא הנביא יחזקאל (לו) לגולים, בהפטרת פרשת פרה הנקראת לפני ראש חודש ניסן: "וקידשתי את שמי הגדול המחולל בגויים אשר חיללתם בתוכם .. וקבצתי אתכם מכל הארצות והבאתי אתכם אל אדמתכם וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם מכל טומאותיכם". חילול ה' של הגלות והחורבן, יתקדש על ידי קבוץ גלויות לארץ ישראל.

טומאת מצרים שצריכה להיטהר בארץ ישראל, לגילוי שם שמים ולקידוש ה', נתקלת בחסימת המרגלים, המעדיפים חיי מדבר של קידוש ה', במקום חיים ארצישראליים של קידוש ה' לעיני כל העמים. גלות מגן העדן הארצישראלי, תיטהר רק בשוב ה' את שיבת ציון. קיבוץ הגלויות הוא טהרת הפרה האדומה. כך משווה הנביא את הטהרה הלאומית, בפרפראזה לזריקת מי הפרה על הטמא.

יש קשר בין חוקת הפרה לחוקת ארץ ישראל. אומות העולם הטוענות כנגד מצוות הפרה באומרן 'מה המצווה הזאת ומה טעם יש בה', הן גם האומרות 'ליסטים אתם שכבשתם ארצות שבע אומות'. 'חוקה חקקתי וגזירה גזרתי אין לך רשות להרהר אחריה', היא תשובה לטענות על הפרה, ולטענות על ארץ ישראל. ארץ ישראל היא חוקה בלתי הגיונית. אי אפשר להסביר את קבוץ הגלויות, ואת תחיית העם והשפה על אדמתו.

מותו של משה במדבר, נכרך על פי ה' בהכאה על הסלע. ציווי ה' בדיבור אל הסלע, מתחלף אצל משה בהכאה, כפי שנעשה ברפידים ביציאת מצרים. המשכת ההנהגה המדברית, במקום לגלות הנהגה ארצישראלית שונה ואחרת, מותירה אותו במדבר, ולא מתירה לו להיכנס לארץ ישראל. הנהגת ארץ ישראל שייכת לדיבור הפה. כך בתפילה, בתורה, בקשות וברכות. גשמים, צרות, מלחמות, חקלאות, רפואה והנהגת העם, הכל תלוי בתפילה ובבקשה.

את הכוח הזה היה על משה להראות לעם, ולהדריך אותו לקראת הכניסה אל הארץ. כח ה' המתגלה בארץ, הוא כח השגחה רוחנית של "עיני ה' אלוקיך בה". חרפת הגלות של חילול ה', שתימחה בקיבוץ הגלויות, היא טהרת הפרה. אך מכאן נפתחת הדרך ללב חדש ורוח חדשה, שיבנו את הקומה השניה של העם על אדמתו. "וידעו הגויים אשר סביבותיכם כי אני ה' בניתי הנהרסות נטעתי הנשמה אני ה' דיברתי ועשיתי", נאום יחזקאל הנביא שם.