הקלות למחבלים
הקלות למחבלים

ביום רביעי שעבר, החל חודש הרמדאן בעולם המוסלמי. אישית, אני נהנה לברך מדי שנה ברמדאן את מכרי המוסלמים – יש לי כמה וכמה כאלו – בברכת 'כול עאם ואינתו בח'יר', ברכת ה'חג שמח' (בתרגום מילולי: 'כל שנה שיהיה טוב'). אבל אני אדם פרטי, ולמדינת ישראל יש הנהגה שבצד ברכות צריכה לעשות שיקולים לאומיים.

בשבוע שעבר דיווחה מערכת הביטחון בחגיגיות השמורה לתקופה זו, על שורת הקלות לתקופת הרמדאן, שאושרו על ידי שר הביטחון משה יעלון בהמלצת ראש המטה הכללי, רב-אלוף גדי איזנקוט. בהודעת דובר צה"ל נאמר כי "הצעדים יינקטו כחלק מהמדיניות לשיפור מירקם החיים של האוכלוסייה הפלשתינית באזור יהודה ושומרון ולסיוע לתושבי רצועת עזה".

אחת ההקלות היא מתן אפשרות, לראשונה, של הגעת מתפללים מוסלמים באמצעות אוטובוסים, ישירות ממרכזי הערים ביו"ש להר הבית. כמו כן, אושרה יציאתם של 500 תושבי איו"ש לחו"ל דרך נתב"ג, ו-500 ביקורי משפחה של תושבי איו"ש ברצועת עזה. בנוסף לכך, שעות פעילות המעברים הוארכו. צעד נוסף שננקט לראשונה היה אישור של כ-200 ביקורי משפחות של תושבי רצועת עזה באיו"ש במהלך הרמאדן ובחג עיד-אלפיטר. כמו כן, אושרה כניסתם של 800 תושבי רצועת עזה לתפילות בהר הבית בימי שישי וכניסת 300 תושבים פלשתינים המתגוררים בחו"ל לביקור קרובים ברצועת עזה. אולם דווקא הפלשתינים דחו את המחווה. אבו מאזן פירסם צו נשיאותי המונע שימוש בהיתרים הללו מצד תושבי יהודה ושומרון.

לא על כל ההקלות דווח. למשל, ההודעה לא מזכירה כי בחברון נפתח אחד המחסומים ליציאה וכניסה חופשית של מוסלמים מהעיר ואליה. במקום הזה, המכונה 'עיקול היין', על כביש 60 בין קרית-ארבע לבית חג"י, מול הכניסה לבני-נעים, כבר היו בעבר פיגועי ירי שעלו בחייהם של אזרחים ישראלים.

את תוצאות ההקלות ראינו מיד: היום נרצח תושב מושב פדיה בידי שוהים פלשתינים לא חוקיים, בפיגוע על רקע לאומני. ביום שישי נרצח דני גונן מלוד, בפיגוע ירי במעיין ליד היישוב דולב במערב בנימין. ביום שני דקר מחבל פלשתיני בן 18, ופצע קשה לוחם מג"ב כבן 20, בשער שכם בעיר העתיקה בירושלים.

המחבל הוא תושב הכפר סעיר בדרום הר חברון. בעקבות שני הפיגועים הינחו ראש הממשלה ושר הביטחון על ביטול היתרי הכניסה לישראל לתושבי סעיר, וביטול 500 היתרי היציאה לחו"ל דרך נמל התעופה בן-גוריון לתושבי יו"ש. בתגובה הושק ברשתות החברתיות הפלשתיניות קמפיין מחאה תחת הכותרת "קרע את ההיתר" במסגרתו מעלים פלשתינים לעמוד הפייסבוק את ההיתר שברשותם לאחר שקרעו אותו.

היום החליטו במערכת הביטחון לבטל את היתרי הכניסה לישראל של תושבי הרצועה המבקשים להשתתף בתפילות יום השישי הקרובות במסגד אל-אקצא. זאת, בשל שיגור הרקטה לעבר ישראל אמש, אשר נפלה בשטח פתוח במועצה האזורית חוף אשקלון.

ההקלות וביטולן מעוררות את התמיהה השנתית הקבועה: הרי כל ההגבלות על הפלשתינים נובעות מצרכים ביטחוניים. אין במדינת ישראל לשום אדם (למעט שוליים ימניים קיצוניים סהרוריים) איזושהי חדווה להתעלל חלילה באוכלוסיה הערבית ביו"ש. במערכת הביטחון יודעים היטב, שאין עונה מסוכנת יותר מחודש הרמדאן. האקסטזה הדתית המוסלמית, מקבלת את ביטויה גם באלימות הלאומנית הרצחנית. אצל המוסלמים קשה להפריד בין אלו ואלו. ודווקא ברמדאן, מערכת הביטחון מבצעת הקלות לפלשתינים. ההקלות הללו אמנם מקלות באופן משמעותי על מירקם החיים של האזרח הפלשתיני הפשוט, זה שאינו מעורב בטרור, אבל באותה מידה הן מקלות גם על המחבל שיוצא לרצוח יהודים. עד כה לא נמצאה הנוסחה המושלמת איך אפשר להקל על הראשונים בלי להקל על האחרונים.

'שוברים שתיקה' שברו את צה"ל

ועוד בנושא הקלות. לאחרונה דיווחו מקורות פלשתינים שישראל הסכימה לאפשר פתיחה מחדש של חנויות בשטח שבאחריותה בחברון, בציר המוביל ממערת המכפלה ליישוב היהודי – הציר היחיד בעיר שבו מותרת תנועה של יהודים. ראש עיריית חברון, דאוד א-זעתרי, קרא בשבוע שעבר לבעלי החנויות, לפתוח את עסקיהם כבר במהלך חודש רמדאן. עוד לא הספיקו הגורמים הרשמיים במערכת הביטחון לאשר או להכחיש, וכבר התברר השבוע שהערבים בחברון פתחו מספר חנויות במקום. בין אם עשו זאת באישור ובין אם ללא אישור, צה"ל לא מנע מהם את פתיחת החנויות.

לפני 12 שנה נעשה מהלך דומה. צה"ל איפשר פתיחת חנויות בחברון ברחוב מקביל, והאיזור הוצף בערבים. בסופו של אותו שבוע, במוצאי שבת ט"ז באייר תשס"ג, 17 במאי 2003, נרצחו דינה וגדי לוי ליד כיכר גרוס בחברון. מחבל-מתאבד נושא חומר נפץ, שהגיע משכונת אבו-סנינה, התפוצץ לידם. מיד אחרי הפיגוע נסגרו החנויות מחדש. לגדי ודינה זה היה מאוחר מדי.

מקורות צבאיים איתם שוחחתי השבוע אישרו שמזה כחודש אכן נעשית בפיקוד המרכז עבודת מטה רצינית, לקראת פתיחת החנויות. תוכנית לביצוע כבר קיימת בכתב. הסיבה לפי אותו גורם צבאי: צה"ל פשוט לא עומד בלחצים של אנשי 'שוברים שתיקה', שמגיעים לחברון כמעט מדי יום עם קבוצות זרות, דיפלומטים זרים, עיתונאי חוץ, ובאמצעות פעילות השטח הזו מפעילים לחץ על צה"ל לפתוח את החנויות.

משך זמן רב ידעו בצה"ל להסביר, גם בבג"ץ, למה אסור לפתוח את החנויות, ומה הסכנה של 'פיגועי חיכוך'. כך נאמר בתשובת צה"ל לבג"ץ לפני 10 שנים, בנובמבר 2005, בתשובה לדרישת עיריית חברון לבטל את הגבלות התנועה של ערביי חברון בשטח שבאחריות ישראל בעיר (H-2) : "אין מנוס, מן ההיבט המיבצעי, מקביעת שטחי הפרדה באיזורי חיכוך, על מנת שלא ייווצר בהם ריכוז של אוכלוסיה פלשתינית, היכול לאפשר התקרבותו של גורם עויין לעבר כוחות צה"ל, או לעבר היישוב היהודי, מבלי שיאותר מבעוד מועד על ידי כוחות צה"ל".

מה השתנה? – כנראה ש'שוברים שתיקה' שברו מישהו בצה"ל.