לא מכירים - לא מבינים

הניכור בין היהודים בישראל ובין יהדות התפוצות הולך ומעמיק, ויסודו בחוסר ההיכרות בין הקהילות.

שלמה פיוטרקובסקי , ח' בתמוז תשע"ה

שלמה פיוטרקובסקי
שלמה פיוטרקובסקי
צילום: ברוך גרינברג

בימים האחרונים שבתי מגיחה קצרה לעיר ניו יורק, שנמשכה 5 ימים בלבד, במסגרת משלחת עיתונאים מטעם ארגון "גשר" שכותרתה היתה "מפגש עם הקהילות היהודיות בארה"ב". כעת הגיע שלב הסיכומים:

1. אני לא הכתובת לברר איפה כדאי לקנות ומה כדאי לקנות, את זה תשאלו אנשים אחרים.

במשך כל ימי שהותי בתפוח הגדול הצלחתי לבזבז פחות מ-180 דולר, וגם הם בוזבזו בשורה קצרה של רכישות בלתי יעילות בעליל שבוצעו בדוחק זמן ורק על מנת שלא לשוב בידיים ריקות בלי מתנות לילדים.

מסקנה אחת בכל זאת? ה'טיימס סקוור' והשדרה החמישית הם אתר תיירות, לא מקום לקניות.

2. קניות, כאמור, לא ממש עשיתי, מה שכן, באדיבות החברה הטובים מגשר, זכינו אני וקבוצה קטנה (אך איכותית ביותר...) של עיתונאים ללמוד באופן אינטנסיבי מאוד על יהדות ארה"ב בצורה בלתי אמצעית.

פגשנו עיתונאים יהודים מכל הזרמים והגוונים, עסקנים משלל קהילות וזרמים, ופעילים מדהימים שמקדישים את חייהם, בהתנדבות ושלא בהתנדבות לחיזוקה של הוויית הקיום היהודית בארצות הברית במובנים שונים ומשונים. החוויה הייתה מדהימה, אבל גם די מבאסת, יש לציין.

3. המסקנה הראשונה שלי היתה שאנחנו פשוט לא מכירים. יהדות ארה"ב היא הקיבוץ היהודי המשמעותי ביותר מחוץ לישראל, ומידת ההיכרות ההדדית בין הקיבוצים הללו היא פשוט מחפירה. בעולם הגלובלי שבו אנחנו חיים ניתן היה לקוות שנכיר יותר, בפועל זה לא קורה.

שני הצדדים רואים זה את זה מבעד למשקפיים מטושטשות מאוד וסטראוטיפיות מאוד, אם כי באופן בולט יהודי ארה"ב מעורים במתרחש בישראל הרבה יותר מאשר הישראלים מעורים במתרחש ביהדות ארה"ב.

4. דוגמה אחת לפער הזה (שגם קרובה מטבע הדברים ללבי) היא מה שקורה בעיתונות. עבור העיתונים היהודיים בארצות הברית המתרחש בישראל הוא נושא סיקור מרכזי. עבור העיתונים הישראליים הפונים לקהל דוברי העברית (כלומר בעיקר יהודים) הקהילה היהודית בארה"ב וביתר גלויותינו היא בכלל לא אישיו.

מתי בפעם האחרונה ראיתם בעיתון ישראלי ידיעה על משהו שקורה ביהדות ארה"ב, כאשר לא מדובר בשערוריה עם ניחוח פלילי? תרשו לי לנחש שלא יותר מפעמיים-שלוש בשנה האחרונה, וגם זה בהגזמה.

5. חוסר ההיכרות הזה גורם לכמה רעות חולות, אחת מהן היא חוסר הבנת משמעותם של תהליכים מסוימים בתוך יהדות ארצות הברית. כאשר דוס כמוני שומע לראשונה על זה שבתוך הקהילה היהודית הזרם האורתודוכסי מתחזק ואילו הזרמים הקונסרבטיבי והרפורמי נחלשים, הוא שמח. ואז הוא פתאום מבין שלא מדובר בהפיכה של רפורמים וקונסרבטיבים לאורתודוכסים (גם אם זה קורה, זה קורה ממש בשוליים).

מדובר במאות אלפי יהודים ואף יותר מכך שפשוט הולכים ומאבדים את זהותם היהודית. הקבוצה המשמעותית ביותר היום בקרב היהודים בארה"ב היא קבוצת היהודים שאינם משתייכים לשום זרם, וזו גם הקבוצה שזהותה היהודית היא הרופפת ביותר.

שיעור נישואי התערובת בקבוצה הזו מטורף, וגם אם חבריה מגדירים את עצמם יהודים, מדובר בהגדרה שיש מאחוריה מעט מאוד.

6. חוסר ההיכרות נוגע גם למה שקורה בתוך הזרם האורתודוכסי. לפני מעט יותר משנה וחצי פרצה הסערה סביב החלטת הרבנות הראשית שלא להכיר במסמכי עדות על יהדות ומצב אישי מטעמו של הרב אבי וייס, רב קהילה וראש ישיבה בריברדייל.

מאחר שאת השבת עשינו בריברדייל, קפצנו ידידי קובי נחשוני ואנוכי לבית הכנסת של הרב וייס (שאגב, פרש באופן רשמי מכהונת רב בית הכנסת), וזאת בכדי "לעמוד מקרוב (כפי שנוהגים פוליטיקאים לומר, על הנעשה בבית הכנסת של הרב.

אז ככה: ראש וראשון, בית הכנסת הוא אורתודוכסי לחלוטין. כל מניין שיתופי סטייל "שירה חדשה" בקטמון ובנותיה עוקף אותו משמאל בענק. החידוש העיקרי של הרב וייס הוא לא בתחום הפרקטיקה ההלכתית אלא בתחום ההנהגה הרוחנית. הסמכת נשים לתואר מהר"ת/רבה.

אפשר לפתוח דיון ער בנושא, אבל לא מדובר בדיון על נאמנות להלכה. המחשבה שמדובר על דיון בנושא הזה מקורה בהשלכת דפוסי החשיבה הישראליים על המתרחש בארה"ב.

7. רעה חולה נוספת היא חוסר ההתחשבות שלנו הישראלים ביהודי ארה"ב בפרט והתפוצות בכלל בקביעת מדיניות. אנחנו לא מכירים את המצוקות, לא מבינים את הרגישויות, וכל פעם שמנסים להגיד לנו משהו אנחנו חוטפים ג'ננה ומאשימים אותם בהתערבות לא לגיטימית בעניינינו הפרטיים.

גם אם יהדות התפוצות לא הייתה שמה כאן כסף (והיא שמה, ועוד איך) היה צריך להקשיב להם ולהתחשב בהם. "כל ישראל ערבין זה בזה" זה יותר מאשר נימוק הלכתי לדין "אף על פי שיצא מוציא".

8. כל זה כאמור רק מקבץ ראשוני של הרהורים ומחשבות, מסקנות של ממש עדיין מוקדם להסיק.

נוסיף רק טיפ אחד קטן לסיום: אם אתם מבקרים במנהטן ורוצים להצטרף לשיט תירותי על ההדסון, תוודאו שבספינה הזו המדריך לא מתכוון ללהג ברצף ברמקולים של הספינה לאורך כל ההפלגה. מדריך נודניק במיוחד (ולא ניכנס לפרטים) מסוגל להרוס גם חוויה חביבה שכזו.