ילקוט הכזבים של שיפר

כמו כל כזב מוצלח, גם כאן יש עירבוב מצויין של אמיתות ואי-אמיתות, שגורמים לקורא את התחושה שאכן יש כאן סוף סוף "חשיפה" אמיתית

חגי הוברמן , ט' בתמוז תשע"ה

אני ממליץ לא להתייחס באמון רב מדי לכתבתו של שיפר במוסף '7 ימים' היום שכותרתה 'מלחמה ושרון'.

ובוודאי לא להתרגש מכותרת המשנה "האנשים הקרובים ביותר לראש הממשלה אריאל שרון חושפים את מה שהתרחש בחדרים הסגורים לקראת ההחלטה על פינוי רצועת עזה".

כמו כל כזב מוצלח, גם כאן יש עירבוב מצויין של אמיתות ואי-אמיתות, שגורמים לקורא את התחושה שאכן יש כאן סוף סוף "חשיפה" אמיתית. זו איננה חשיפה אלא ניסיון לרמות את הציבור ולהסתיר את הסיבה האמיתית להחלטת שרון: כתבי האישום שריחפו מעליו.

דוגמא לסיפור שרמת האמינות שלו שואפת לאפס. שיפר כותב – מן הסתם מה שוויסגלס וגלעד שרון הכתיבו לו – שלאחר המשא ומתן הקואליציוני ב-2003, דרש יו"ר מפלגת העבודה עמרם מצנע משרון להצהיר שיסכים לפנות את נצרים כביטוי לרצינות כוונתיו להגיע להסדר עם הפלשתינים. "למה רק נצרים?" אמר שרון. "אני מתכנן מהלך מקיף יותר של פינוי התנחלויות".

"אז תגיד את זה (בפומבי)", ביקש מצנע. "ככה לא מנהלים מדינה" השיב שרון.

סוף ציטוט של שיפר.

מתוך סקרנות הלכתי לדברי הכנסת, ישיבה מיום י"ט באייר תשס"ד, ‎10 במאי ‎2004, תאריך הרבה יותר קרוב לאירוע מאשר היום. האמינות של מצנע, בעיני, עם כל חילוקי הדעות הקוטביים בנושא המדיני, גבוהה לאין ערוך משל שיפר וייסגלס וגלעד שרון גם יחד.

וכך אמר מצנע באותה ישיבה בפנותו לשרון:

"רק לפני שנה ישבתי אצלך, שרון, ערב הרכבת הממשלה. נתת רמזים, אותת שאתה מתכוון, ואני שמתי הצדה את רוב דרישותי, את רוב התנאים, הפנמתי את תוצאות הבחירות, אמרתי לעצמי: אולי. על מנת שלא להפר את אמירתי והבטחתי לבוחרים, ביקשתי מהלך - ולו רק סמלי - כדי שמילים, שכוונות, יהפכו למעשים, ולא יהיו רק מלים. אמרתי לך: תן לנו הבטחה אחת - פינוי נצרים. רק יישוב אחד, מבודד, מסכן אזרחים וחיילים, תרומתו לביטחון אפס, מחולל חיכוך יומיומי במקום הזה. לא את כל רצועת-עזה, לא את כל ההתנחלויות, לא התנתקות. רק יישוב אחד. ואתה - לא יעלה על הדעת; פינוי נצרים כאילו פינוי תל-אביב, ואני אליך - דוגמה, סמל, תאפשר לנו להצטרף, להמשיך את כוונותיך, להיות יחד אתך. אבל אתה - אפילו לא נצרים".

שאלו פעם את בן-גוריון, שהיה כידוע תולעת ספרים אבל רק ספרי עיון והיסטוריה, איך הוא יודע אם ספר כלשהו אמין או לא. בן גוריון השיב (פחות או יותר, אני מסתמך על זכרוני): אני מחפש נושא שאותו אני מכיר היטב. אם בנושא הזה הספר מדייק – סימן שכל הספר אמין. אם אינו מדייק – אין לי אמון בכל הספר.

הקטע שציטטתי על מצנע מעיד יותר מכל על רמת האמינות של הכתבה היום ב'7 ימים'.