חרב היונה

הפרעות והאכזבות מהעולם הנאור שהתפתח בעקבות המהפכה הצרפתית, כיבושי נפוליאון בונפרטה ותחיית הלאומיות, רק הגבירו את עוצמת הרוח. מאותו רמץ עמום של שיבה לציון שתמיד בער, זעיר פה וזעיר שם בליבות בני ישראל, פרצה התבערה שסחפה אחריה את מיטב העם. כששככה מעט האש צמחה מהאפר מדינת ישראל.

אלכס לכיש , כ"ה בניסן תשס"ג

לבן ריק
לבן ריק
צילום: ערוץ 7
"הרבה כושל, גם נפל איש אל רעהו ויאמרו: קומה ונשובה אל עמנו ואל ארץ מולדתנו מפני חרב היונה." (ירמיהו מו' טז').

ערוץ 7, בין בכתב ובין באינטרנט, נושא היום על כתפיו את רוח החלוציות והחזרה לציון, שהחלה לנשב בין תלמידי הגר"א והבעש"ט ומאז לא פסקה. הפרעות והאכזבות מהעולם הנאור שהתפתח בעקבות המהפכה הצרפתית, כיבושי נפוליאון בונפרטה ותחיית הלאומיות, רק הגבירו את עוצמת הרוח. מאותו רמץ עמום של שיבה לציון שתמיד בער, זעיר פה וזעיר שם בליבות בני ישראל, פרצה התבערה שסחפה אחריה את מיטב העם. כששככה מעט האש צמחה מהאפר מדינת ישראל. הלפיד הבוער של הציונות שניצת אי שם בערבות פולין ורוסיה החליף הרבה ידיים, בעברו לפני המחנה, אך מרוצו לא נעצר גם בימינו אלה. זה מספר שנים שהלפיד נישא בגאון בידי מתיישבי ומתנחלי יש"ע, שבעקשנותם, מסירותם, וחכמת מעשה ידיהם עשו לנו את כל החייל הזה.

ספרה ההיסטורי הנפלא של פרופסור אניטה שפירא "חרב היונה", מתאר למעשה את וויכוח הדורות בין מנהיגי החלוצים של העליות הראשונות שהנהיגו את העם בשיטת עקב בצד אגודל, דונם אחר דונם, לפי דרכו של האתוס הדפנסיבי ובין המערערים על האתוס שחלקם באו מבפנים מתוך שורות מפלגת העבודה, וחלקם בא מבחוץ מהמפלגה הרוויזיוניסטית.

המפורסם ביותר מבין המערערים מבפנים הרי הוא המשורר אורי צבי גרינברג.
בשירו "אמת אחת ולא שתיים" (אב"א אחימאיר, "עיתונינו" 5.7.1932, הציונות המהפכנית עמ' 53-57)
הוא קטרג על הגישה הדפנסיבית:

"רבותיכם לימדו: המשיח יבוא בדורות הבאים
ויהודה תקום בלי אש ובלי דם.
היא תקום עם כל עץ, עם כל בית נוסף.

ואנכי אומר: אם דורכם יפגר
ולא ידחק בידיו ודפקיו את הקץ
ובאש לא יבוא עם מגן של דוד
ובדם לא תבאנה ארכובות סוסיו –
לא יבוא המשיח בדור גם רחוק.
לא תקום יהודה.

מפרספקטיבה של 71 שנה יודעים אנו מעל לכל ספק כי קמה יהודה. שיטת הדונם אחר דונם הוכיחה את עצמה. אמנם עברנו תקופות של דם ואש וארכובות סוסים, אך את הדם והאש לא אנחנו יזמנו. חרב היונה, האתוס הדפנסיבי, פעל ופועל לטובתנו.

המאמרים המציפים את מדור דעות יונקים את השראתם מאותו "אני אומר" של אצ"ג. בזמנו היה קשה להתווכח איתו על נכונות תחזיותיו כפי שכיום קשה להתווכח עם הטיעונים של אנשי גמלא לא תיפול ודומיהם. אך עובדה היא שלא את דרכו של אצ"ג בחרה ההיסטוריה לממש. בן-גוריון ודרכו המפא"יניקית האיטית אך הבטוחה היא שהביאה בסופו של דבר להקמת המדינה.

אמת מארץ תצמח. גם ממשיכו בהווה של "הזקן" יצליח. הוא מניף בידו את חרב היונה.



אלכס לכיש הוא מהנדס מוצר בכיר, באחד המפעלים הידועים בעולם.