חישוב מסלול מחדש

מתן פסטנברג , כ"ה בתמוז תשע"ה

דעות לבן ריק
לבן ריק
צילום: ערוץ 7

אנשים התרגלו לצערי שלשמאל קיים מונופול על נושאים חברתיים. כמו שהתרגלו שלימין מונופול על הפטריוטיות הלאומית. אני מעוניין להפריך מעט את הסיפא.

בעוד זהבה גלאון הולכת ומקצינה את דעותיה שמאלה, קורה תהליך הפוך בקרב השמאל המתון. אלדד יניב, שכידוע לא הצליח להתברג ברשימת המחנ"צ לכנסת, מתבטא באופן מעניין ועקבי לאחר הבחירות.

הוא טען פעמים רבות על הצורך בחשבון נפש של הצד הפוליטי המפסיד, בשאלה מדוע הוא מפסיד פעם אחר פעם בשנים האחרונות. האם דעותיו אינן מספיק לגיטימיות? למה הקונצנזוס נוטה ימינה שוב ושב? מדוע הפטריוטיות (שכה חזקה ובעלת השפעה כיום ביון, וגם בישראל) מאופיינת עם הציבור הימני דווקא?

אלדד דרש ממחנהו לעשות חשבון נפש אמיתי. אך מבקש שיהיה שונה מכל סיום מערכת בחירות, בהן השמאל שואל את עצמו היכן טעה, וכעבור שבוע חוזר לסורו. אלדד ביקש לנתח לעומק את התוצאות, לבצע סיורים בכל הארץ, לשמוע את דעת העם, להבין היכן טעו, ובעיקר – לברר מדוע השמאל אינו מצליח להביא את תפישתו אל ליבו של הצרכן, העם, שעליו לבסוף לבחור.

נדמה לי שיותר מאשר "חשבון נפש" כדבריו של אלדד, מדובר יותר ב"חזרה בתשובה". אנחנו מוצאים מאז הבחירות מנהיגי שמאל, שמדברים וכותבים באופן שונה ממה שהורגלנו. אם נצליח להציץ מבעד לגידופים הרגילים והמקובלים מצד האופוזיציה (הלוחמנית) לכיוון ביבי, נוכל לגלות תוכן שונה מפיהם של החברים משמאל. אולי כי הם מכינים את הקרקע, ומשמיעים לאוזני הבוחרים העתידיים את מה שהם מעוניינים לשמוע – פטריוטיות לאומית.

אבל, וזה אבל גדול, לא מאומת, ותחושה בלבד, מנהיגי השמאל חוזרים מעט בתשובה. וכשאני אומר מעט, אני מתכוון שפותחים מעט את עיניהם מהעיוורון, בעיקר המדיני, בו חיו. ההתייחסות דווקא להיבט המדיני, כיוון שעובדתית ביבי נבחר על שיח מדיני-צבאי. העיוורון בא לידי ביטוי בהתעקשות השמאל לדבר באופן שונה מהעובדות בשטח. העובדות המדיניות מדברות בעד עצמן כבר שנם רבות, פיגועים וחוסר פרטנר פלסטיני כבר לא חדשים לנו. ובאמת, גם השמאל מבין זאת. בטח אחרי שלבני, על כל 6 מנדטיה, החזירה את תפקידה כאחראית על המו"מ עם הפלסטינים ריק מתוכן. ולא באשמתה כנראה. או אז ציבור רחב מהשמאל הבין שאין פרטנר.

הסוגיה כאן אינה בבחינת "אמרנו לכם, צדקנו אין פרטנר לשלום, טעיתם", אלא דווקא בתקווה שהנה, גם השמאל בחלקו חדל מהפוליטיקלי קורקט שמצביעיו הוותיקים רגילים לשמוע, והחלו להשמיע את האמת. את העובדות.

נבחר מס' חברי כנסת מהשמאל כדוגמא, ונתחיל אולי דווקא מהשמאל המתון יותר, המתיימר להציג עצמו כמרכז.

עמוד הפייסבוק של יאיר לפיד בחודשים האחרונים זועק ימין. מהתבטאות על ההסכם הגרוע המתגבש מול אירן, על הצורך להילחם בו עד הרגע האחרון, ועד הקריאה ש'יש עתיד' תהיה חוד החנית במלחמה מול ה BDS. טענות קשות כלפי הצביעות האירופית, על כך שמועצת זכויות האדם של האו"ם אימצה את דוח ועדת החקירה לאירועי 'צוק איתן'. לפיד כותב, שזו עדות לצביעות המזעזעת של העולם, לאף אחת ממדינות העולם אין זכות להטיף לישראל, ושדוח האו"ם לא פחות מתעמולה בשביל חמאס.

אלו דברים שהורגלנו לשמוע מהימין. וגם אם לא רק מהימין, וודאי לא שמענו זאת מהאופוזיציה בשעה שנלחמת על חייה, כשבעצם היא טוענות את אותם דברים שטוענים בקואליציה. לפיד זועק בלהט לא קטן מהם. לוחם את מלחמת הקואליציה הימנית, במקום למצוא כרגיל איזה תירוץ מדיני, על מנת לבקר את הימין.

לאחרונה בנושא מח"ט בנימין, קרא לרה"מ ושר הביטחון לתת גיבוי בקול רם וברור, בלי היסוסים להגנת המח"ט. נושא שודאי אין עליו קונצנזוס בשמאל. לפיד קרא לראש עיריית חיפה לחזור בו מהחלטתו "כי ימשיך לממן את ההצגה "הזמן המקביל"... של המחבל המתועב שחטף ורצח". עוד נושא שמצאנו בו ויכוח במחנה השמאל, על ההתערבות הגסה של הממשלה.

אינני חושב שמדובר באמירות לא מפתיעות, כאלו ששייכות לכלל הציבור, ושאין כאן שמאל-ימין. הורגלנו מהשמאל להתבטא אחרת, בטח שלא להיות מראשוני הפטריוטים, ובטח שלא לדבר על צביעות העולם בנושאים שנויים במחלוקת, כאשר בפועל הם מתבטאים לצד הקואליציה. איפה נעלמה לה פתאום הלוחמניות של האופוזיציה?! ואם אכן נעלמה, אין זה מתוך רצון לסולידריות בכנסת, אלא מבט כנה ימינה.

נוסף על לפיד, ושמאלה ממנו - איציק שמולי, שבזמן האחרון מראשוני המסבירים את העמדה הלאומית, מול הצגות מעוותות וספינות היוצאות לכיוון עזה.

שמולי מתבטא בחריפות על "חצרוני "הנאור"... גזען דוחה וחשוך", ושואל מדוע האחרון לא מילא את הבטחתו לרדת מהארץ. מתבטא על הסגר הימי בעזה, "מצדי שהספינה תמשיך לעזה ואיתה ח"כ גאטס. הוא גם יכול להישאר שם, הפרובוקציות שלו לא יחסרו לנו כאן בכנסת". ומצטער על שבירת הפרדיגמה של ימין ושמאל, ותומך לחלוטין בהחלטה של בנט על הפסקת מימון משרד החינוך בהצגה מעוותת, וכדברו "מדינה רשאית שלא לירות לעצמה בראש".

גם ציפי לבני, שתמיד הפנתה מבטה אל 'מה יגידו עלינו בעולם?', ודרשה לעיתים להכיל כל מיני אירועים הזויים, כדי לקבל אהדה בעולם, מפגינה מדי פעם איזו התבטאות פטריוטית משהו. על אירועי 'צוק איתן' כתבה, "העולם בוחר להסתכל על האירועים במשקפיים מעוותות... כדי לקבל החלטה המציגה את חיילי צה"ל כפושעי מלחמה... במכתב ששיגרתי היום הבהרתי כי קבלת החלטה כזו משמעותה עיוות חמור של המציאות וחיזוק החמאס והטרור". כל זאת במקביל לביקורת על מדיניות נתניהו.

כאמור, לא אקבל טענה שהדברים הכתובים הם קונצנזוס, ולכן אינם מעידים בשינוי תפישת חלקים מהשמאל. כמות האירועים לאחרונה שבהם מוצאים את חברי הכנסת משמאל, מתבטאים כפי שהורגלנו לשמוע דווקא מהימין, ואפילו לפניהם וימינה מהם – מעידים על שינוי בתפישה. התלבטתי האם הכותרת תהיה "חישוב מסלול מחדש" או שמא "פניית פרסה", או "פוזלים ימינה". כך או כך, הדרך עוד ארוכה, אבל השמאל מנסה למשוך אליו את כלל הציבור בארץ, ולא ע"י מילים בעלמא, אלא על בסיס שיח אמיתי וכנה, בניסיון למצוא היכן טעה.