זה ייגמר בכותרת

את עונש המוות לא המציא שרון גל. גם נתניהו דיבר על זה לאחר עסקת שליט. דיבר עד שהנושא התפוגג.

ד"ר יועז הנדל , כ"ז בתמוז תשע"ה

יועז הנדל
יועז הנדל
צילום: מיטל כהן

נתחיל בשורה התחתונה: לא יהיה בישראל חוק שיקבע עונש מוות למחבלים. מסקנות הוועדה שתקום יתמוססו, גם אם יישבו בה שרון גל, הצל בכבודו ובעצמו, איתמר בן־גביר ועוד שורה של לוחמי פייסבוק ידועים.

אם דו"ח הוועדה יצביע על היתרונות שבהטלת עונש מוות, מישהו ישכח לפרסם את המסקנות. אם המסקנות יתפרסמו, הממשלה תתעלם. ואם לא תתעלם, החוק לא יעבור את ועדת השרים. זה גורלו מרגע שיצא לאוויר כבלון תקשורתי שרק מחכה להתפוצץ.

את עונש המוות לא המציא שרון גל. גם נתניהו דיבר על זה לאחר עסקת שליט. דיבר עד שהנושא התפוגג. גל יכול להתנחם בסיקור התקשורתי. למי שמבקש דיון משמעותי, שבסופו החלטה לכאן או לכאן בנושא ענישה למחבלים, אין במה להיתלות.

הנה תמצית הבעיה: לוקחים נושאים רציניים הופכים אותם להצהרות לתקשורת, בלונים לצרכים פוליטיים. לפעמים מוקמת ועדה שלעולם לא תשפיע על כלום. אחרי שנה או שנתיים העסק נשכח, ומה שנותר בזיכרון הלאומי הוא הבדיחה.

אנחנו מתווכחים ברצינות, אבל בכל פעם שעולה לדיון נושא מהותי מתנהגים כאילו מדובר בפרודיה פוליטית נוסח פולישוק. באחד הפרקים האמיתיים ביותר בסדרה מעלים חברי הליכוד הצעה לספח את כל איו"ש. כשמתגלה להם שיש סיכוי שהיא תעבור הם נדהמים ואומרים שלא התכוונו.

המציאות הופכת לפרודיה. פעם זה סיפוח בקעת הירדן, פעם עונש מוות למחבלים, פעם דו"ח אדמונד לוי ופעם חוק הלאום. יש לכם נושא מורכב בישראל? הביאו לכאן ונפרק אותו להצהרות, הכרזות, ועדות שרים עד דלא ידע.

אני בעד הטלת עונש מוות על מחבלים, ורק על מחבלים. למה? כי זה נכון וצודק. מחבל שהרג חפים מפשע על רקע לאומני, ראוי שימות. אני לא חושב שזה ירתיע אחרים, אבל לפחות זה ימנע את תחושת ההחמצה בפעם הבאה שמישהו יעלה על דעתו עסקת שחרור. עם זאת, הטענות מצד המתנגדים לעונש המוות מחייבות מתן תשובות טובות. כך הטיעונים על אכזריות המעשה, הקושי לקבוע קריטריונים ברורים למתן פסק דין מוות, וכמובן ההשלכות של הוצאה להורג. אלא שאין מי שינהל את הדיון על כך.

בעיניי אפשר וניתן לקבוע קריטריונים להוצאה להורג עם רף גבוה (אם חסר ידע בנושא, רצוי ללמוד ממדינה כמו ארה"ב על הטכניקה ורף הענישה). מומלץ לנהל דיון מוסרי רציני על הענישה – אני לא רואה הבדל בין הצורך להרוג מחבלים בפעילות מבצעית לבין הצורך להרוג מחבלים כחלק ממערכת הענישה.

גם הטענה על כך שבבתי דין צבאיים קיים כבר עונש מוות, שבמתכוון לא מיושם, מחייבת מענה. כדי להטיל היום עונש מוות בבית דין צבאי נדרש צוות משפטי בדרגת סגן אלוף. בצה"ל מקפידים למנות רבי־סרנים במשפטים רגישים, על מנת שלשופט לא תהיה אפשרות להטיל את המותר בחוק. כך, לדוגמה, במשפט שמתנהל בימים אלה למחבל שרצח את קצין המשטרה ברוך מזרחי בערב ליל הסדר. המחבל היה ממשוחררי עסקת שליט. הוצאתו להורג הייתה מונעת מוות נוסף.

מקבץ הנושאים האלה הוא רק חלק ממה שנדרש כשדנים בעונש מוות – פילוסופיה, מוסר, משפט, דיפלומטיה – אלא שלאף אחד אין באמת כוונה לשאול ולענות. כשאין חוק בסוף, אז למה לקיים דיונים? אפשר לעשות כותרות, לא יותר מזה.

מדינת ישראל מתנהלת בלי חוקה ובלי חוק יסוד שמגדיר אותה כמדינה יהודית ודמוקרטית. אנחנו דורשים מכל העולם להכיר בנו ככאלה, אבל לא מצליחים להעביר חוק. כך בשאלה המשפטית של בנייה ביישובים מעבר לקו הירוק. מה נכון ומה לא. מה חוקי ומה לא. כך גם בנושא רף הענישה למחבלים, עם עונש מוות ובלעדיו. אז מה נשאר לנו? הצעות חוק חולפות של שרון גל.

מתוך "ידיעות אחרונות"