גיורה של איזבל

לקיחת איזבל מתוארת כחטא גדול במיוחד, אך אין הכרע ברור מן הפסוקים מהו. האם העבירה המיוחדת היא בכך שהתחתן עם גויה, או בכך שנשא אשה מרשעת שהתכונה ואף הצליחה להחטיא את ישראל בעבודת הבעל והאשרה.

אורח באתר , כ"ו בניסן תשס"ג

האם כל מלכי ישראל, היו יהודים על פי ההלכה?

חטא אחאב ומשמעותו

בספר מלכים א' (טז, כט) אנו קוראים על עליית אחאב בן עמרי לשלטון. אחאב מתואר כמלך שעשה הרע בעיני ה', יותר מכל המלכים שלפניו. בפסוק ל"א מתואר חטא מיוחד שעשה:
"ויהי הנקל לכתו בחטאות ירבעם בן נבט, ויקח אשה את איזבל בת אתבעל מלך צידונים: וילך ויעבוד את הבעל, וישתחו לו".

לקיחת איזבל מתוארת כחטא גדול במיוחד, אך אין הכרע ברור מן הפסוקים מהו. האם העבירה המיוחדת היא בכך שהתחתן עם גויה, או בכך שנשא אשה מרשעת שהתכונה ואף הצליחה להחטיא את ישראל בעבודת הבעל והאשרה. במילים אחרות, השאלה העומדת בפנינו היא: האם אחאב גייר את איזבל לפני שנשאה, או שנשא גויה? לשאלה זו תהיה השלכות גדולות לגבי יהדותם של שני בניה של איזבל שמלכו אחריה, אחזיה (מל"א כב, נג) ויהורם (מל"ב ג, ב). יתכן ויש השלכות אף לגבי יהדותו של המשכיות בית דוד, שהרי יהואש היה נכד עתליה בת אחאב.

כפי שנראה בהמשך, כל אחת משתי הדרכים מציבה קשיים גדולים בהלכה ובהבנת הפסוקים. עוד נגלה, שלשאלה זו יש השלכות גדולות הלכה למעשה, בשאלות חשובות בדורנו.

יש לשים לב, שהעובדה שהמקרא מתאר את איזבל כבת גוי, אינה מעידה באופן ברור על גיותה. אנו מוצאים בכתובים עוד תיאורים של אנשים המתוארים כנושאי נכריות, ובכל זאת יש מפרשים שביארו שמדובר לאחר גיור.

שמשון הגיבור

מצאנו אצל שמשון, שנשא את אשה בתמנה מבנות פלישתים (שופטים יד, א). פשט הכתובים נראה כי היתה אשה גויה, וכך אף אמרו לו אביו ואמו: "האין בבנות אחיך ובכל עמי אשה, כי אתה הולך לקחת אשה מפלשתים הערלים"? (יד, ג). לאחר שהנישואין עלו על שרטון, נישאה האשה ללא גט פיטורין לאחד מהשושבינים (יד, כ). אילו היתה יהודיה לא היו מתירים כך אשת איש, וכן נראה שנישאה כעת לגוי. למרות החלטיות זו הנראית מהפסוקים, המצודת ציון ציין (יד, ב) "כי גיירה טרם לקחה, לשיהיה לו בה קידושין". המצ"ד דייק עובדה זאת מכך שבקש מאביו ואמו שיקחו אותה לו לאשה, ובגויה לא שייך קידושין.

יש לציין שאף הנביא עצמו מעיד שהיא היתה אשתו (טו, א), מה שלא שייך בגויה שאין לישראל אישות בה. לפי זה מוכרחים לפרש שבקורת הורי שמשון היתה על הצורך לקחת גיורת מפוקפקת, ולא על נישואין עם גויה ממש.

דוד ושלמה

גם אצל דוד המלך מצאנו שנשא את מעכה, בת תלמי מלך גשור (שמו"ב ג, ג). אך פשוט לחז"ל ולמפרשים שדוד גיירה, והיתה בדין "אשת יפת תואר" (תנחומא כי תצא א').

עוד מצאנו אצל שלמה המלך, שהכתוב מעיד עליו שנשא בת פרעה מלך מצרים (מל"א ג, א). הרד"ק והרלב"ג שם מבארים ששלמה גיירה, וכך גם נראית דעת הגמרא ביבמות עו. עוד מספר עליו המקרא, כי נשא נשים נכריות "מואביות עמוניות אדומיות צידוניות חתיות, מן הגוים אשר אמר ה' אל בני ישראל לא תבואו בהם והם לא יבואו בכם" (מל"א יא, א - ב). גם שם מבאר הרד"ק שעיקר החטא בריבוי הנשים, ולא בנשים הנכריות. במל"א ג, ג ביאר, שחלקם גוירו וחלקם לא.

הרמב"ם (איסורי ביאה יג, יד) כתב בפשיטות, ששמשון ושלמה גיירו את נשותיהם . נראה מדבריו שמקורו של הרמב"ם לכך הוא הסברא, שלא יתכן שמושיע ישראל וידיד ה' ישאו בת נכר:

"אל יעלה על דעתך ששמשון המושיע את ישראל או שלמה מלך ישראל שנקרא ידיד ה', נשאו נשים נכריות בגיותן".

אחאב ואיזבל

אנו נשוב לשאלה המרכזית שלנו: האם איזבל גוירה על ידי אחאב?

האפשרות שאחאב גייר את איזבל, קשה מאד מבחינה הלכתית. הגר חייב לקבל על עצמו את כל מצוות התורה, ואם אינו מקבל אפילו דקדוק אחד מדקדוקי סופרים, אין לקבלו ואין גירותו גירות (בכורות ל: וברמב"ם איסו"ב יד, ח). פשט הפסוקים נראה, כי אחאב היה רשע החל מראשית מלכותו. כבר מזמן אביו עמרי היתה משפחתתו מוחזקת בעבודה זרה (מל"א טז, כה - כו). איזבל היתה בת מלך שנקרא בשם העבודה זרה (אתבעל), ובמשך מלכותה ניסתה בכל כוחה להגדיל עבודת הבעל בעם ישראל. בסדר אליהו רבה (פרק ט') נאמר : "משנה ראשונה שנכנסה, למדו דרכי עבודה זרה". היא היתה הגורמת הראשית לרצח נבות ונביאי ה' (יח, ד). הכתוב עצמו מעיד על רוע מעשיה: "רק לא היה כאחאב אשר התמכר לעשות הרע בעיני ה', אשר הסתה אותו איזבל אשתו" (מל"א כא, כה). האם יתכן שבית הדין הגדול שבאותו הדור (אחיה השילוני או אליהו הנביא - הרמב"ם בהקדמה למשנה תורה) סבר שהיא באמת מקבלת על עצמה את איסור עבודה זרה?

גיור בי"ד הדיוטות

לכאורה נוכל לומר שלא גוירה על ידי בית הדין הגדול, אלא על ידי שלשה הדיוטות. כך ביאר הרמב"ם את גיור נשותיו של שמשון ושלמה. אולם לפי פשט דברי הרמב"ם, גיור שנעשה על ידי הדיוטות הרי הוא תלוי ועומד עד שתתברר צדקת אותו גר:

"היו גרים הרבה מתגיירים בימי דוד ושלמה בפני הדיוטות, והיו ב"ד הגדול חוששין להם לא דוחין אותן אחר שטבלו מכ"מ ולא מקרבין אותן עד שתראה אחריתם.

לפי שגייר שלמה נשים ונשאן, וכן שמשון גייר ונשא, והדבר ידוע שלא חזרו אלו אלא בשביל דבר, ולא על פי ב"ד גיירום חשבן הכתוב כאילו הן עכו"ם ובאיסורן עומדין, ועוד שהוכיח סופן על תחלתן שהן עובדות ע"ז שלהן ובנו להן במות" (איסו"ב יג, טו - טז).

אף אם נאמר שההדיוטות שבאותו הדור טעו והיו תמימים כל כך, והאמינו בשעת הגיור בכונותיה הטובות של איזבל להמנע מעבודה זרה, כשנראתה אחריתה הרי למפרע מתברר שהגיור לא הועיל .

האם ניתן לומר שהיתה גויה?

האפשרות שאיזבל היתה גויה, מעלה תמיהות עצומות. לפי זה גם אחזיה ויהורם בניה היו גויים, ואם כן שני מלכים שמלכו על ישראל היו גויים גמורים! (האפשרות שהם עצמם גוירו, נתקלת באותו קושי הלכתי שהזכרנו לגבי איזבל. האם בית הדין סבר שאיזבל ואחאב יחנכו אותם לשמירת מצוות מלאה? הלא גם הם עשו הרע בעיני ה' החל מראשית מלכותם). מדוע לא מצאנו בקורת בחז"ל על שהעם הסכים למלך גוי? מאמציו הרבים של אליהו להוכיח ולהשיב בתשובה את אחזיה, היו מאמצים לגייר מלך גוי? אליהו מוכיח אותו "המבלי אין אלוקים בישראל" (מל"ב א, ג) בעוד הוא עצמו אינו ישראל? מדוע אלישע מתאמץ להציל את יהורם ממארבי מלך ארם (מל"ב ו, ט)? האם לא היה עדיף שיסתלק וימות המלך הגוי מישראל? כשהנביא ממליך את יהוא תחת יהורם, הוא מזכיר רק את נקמת ה' באיזבל שהרגה הנביאים, ולא החזרת הממלכה לעם היהודי (מל"ב ט, ז)! האפשרות שאלו היו מלכים גויים, נראית רחוקה ותמוהה מאד כשקוראים את פשט הסיפורים בנביא.

כשרות יהדות בית דוד

הנביא מזכיר כי עתליה בת אחאב היתה אשת יהורם מלך יהודה (וראה רד"ק ומצ"ד מל"ב ח, כז). עתליה זו היתה סבתו של יהואש, שהמשיך שושלת בית דוד בישראל (מל"ב יא, א). אם נאמר שעתליה היא בת אחאב ואיזבל, עלולה להתעורר בעית יהדות גם בממלכת יהודה. לא רק יהדות, אלא אין הם מלכים מבית דוד כלל, שהרי בנך מעכו"ם אינו קרוי בנך. אולם בכתוב עצמו עתליה נזכרת רק כבת אחאב, ונוכל לתרץ שהיתה בתו מאשה אחרת שהיתה יהודיה. לאחאב היו עוד שבעים בנים (מל"ב י, א), ומסתבר אם כן שהיו לו נשים רבות חוץ מאיזבל.

אולם במדרש שמואל (פרשה ב') ובילק"ש (מל"ב רמז רלב, חבקוק תקסג) נאמר:

"איזבל בת כומרין היא, מולידה שבעים בנים".

נראה שלדעה זו, כל ילדי אחאב היו מאיזבל.

הכרח הפסוקים

המפרשים הוציאו את הכתובים מפשטם אצל שמשון ושלמה, מכח הכרחים שהבאנו לעיל. האם הכרחים אלו קיימים גם אצל אחאב?

א. הרמב"ם למד זאת מסברא, שלא יתכן שידיד ה' ישא גויה. נראה שקשה לומר סברא זו על אחאב, עליו נאמר שעשה "הרע בעיני ה' מכל אשר לפניו" (מל"א טז, ל).

ב. אולם דיוקו של המצ"ד מכך שלקחה לאשה, יהיה נכון גם אצל אחאב עליו נאמר "ויקח אשה את איזבל" (טז, לא). אם הכתובים מעידים עליו שלקחה לאשה, נראה שאכן היתה יהודיה כשרה. עוד מצאנו שהכתוב עצמו קראה "איזבל אשתו" (כא, כה).

ג. העובדה שיהורם ואחזיה מכונים פעמים רבות בני אחאב, מחזקת את הטענה שהיו בניו מאם יהודיה.

כיצד תתכן יהדות איזבל?

כדי שהגיור יחול להלכה נראה שמוכרחים לדחוק מאד ולומר, שבזמן הגיור אכן אחאב הרהר תשובה ואיזבל התכוונה בלב שלם לקבל את כל מצוות התורה. למרות שמסתבר כי כל הגיור היה לשם אישות, רק אחר כך תקפה יצרה לעבירה. לבית הדין הגדול התבררה ונראתה כוונתה שהיתה שלמה וכנה באותו רגע, ולכן אושרה יהדותה למרות כל מעשי רשעה הנוראים בעתיד .

ככל שסברא זו קשה ותמוהה, נראה שזוהי האפשרות היחידה להכשיר בבירור את יהדותה! למסקנה זו עלולות להיות השלכות נרחבות להלכה בימינו, כשמתעוררים שאלות וספקות קשים לגבי כשרות גיורם של גרים שחזרו מאוחר יותר לסורם, ואפילו אם בצורה קיצונית ביותר.

דעת מפרשי הנביאים

הרלב"ג בפירושו (טז, לא) נקט בבירור כי איזבל היתה אשה גויה: "והרצון בו שלא נתגיירה, וכמוהו אמרו 'ובעל בת אל נכר".

כך נראית גם דעת הרד"ק (שם). עוד מצאנו בפירושו במל"ב ט לד, כשביאר מקור החיוב לקבורת איזבל:

"ואעפ"י שהיתה ממלכי אומות העולם, צריך לנהוג כבוד בכל נכבד באומתו מדרך המוסר".

מקורות בחז"ל

במדרשים יש כמה מקורות, מהם נראה שאיזבל אכן היתה יהודיה:

בתוספתא סנהדרין (ד, ה) ובספרי (דברים קנט) נאמר שלמלך אסור להרבות נשים שיטו לבבו, והדוגמא לכך היא איזבל. אמנם אין מכאן ראיה גמורה, אולם אם היתה גויה הרי היתה אסורה מדין גויה ואינה דוגמא רק לאיסור אשה רעה.

ראיה מפורשת יותר יש במדרש רבה (שיר השירים א' ):

"בני אמי אומתי זו איזבל, נחרו בי נתגרו בי מלאו הדיין חרון אף עלי, שמוני נוטרה את הכרמים, מאכלת ומפטמת לנביאי הבעל והאשרה..."

במדרש אסתר רבה (פרשה ג) מצאנו מפורש:

ארבע נשים נטלו ממשלה בעולם ואלו הן, איזבל ועתליה מישראל, ושמירמית, וושתי מאומות העולם.

בילקוט שמעוני (מלכים א רמז רז) ואליהו רבה (פרשה י') נאמר:

מה נשתנה אחאב בן עמרי שר צבא ישראל מכל המלכים שהיו לפניו שלא הושיבו מלך בן מלך עד שבא עמרי והושיבו לו שלשה מלכים על כסאו? ...על שהותיר עיר גדולה בישראל.

ממדרש זה נראה שמוכרחים לומר, שאיזבל עצמה היתה יהודיה. אחרת עמרי לא הושיב את נכדיו מלכים, שהלא אינם מתייחסים אחריו כלל. לא תתכן גם האפשרות שרק אחזיה ויהורם גוירו, שהרי גם באופן זה אינם מתייחסים אחריו עוד.

אמנם מדרש אחר מצאנו, המונה איזבל כאשה גויה:

ילקוט שמעוני שמואל א רמז קכט

"אפילו כרעים שבהם (בגויים) לא עשיתם, איזבל בת כומרים היתה..."

הלוואת יהורם לעובדיה

בנביא (מל"א יח, יג) מסופר על צדקותו של עובדיה, שפירנס מאה נביאים במחבוא מפני חרב איזבל. במדרש (שמות רבה משפטים פרשה לא, ד) מסופר שלצורך כיסוי ההוצאות הגדולות, נאלץ עובדיה ללוות בריבית מיהורם: "כיון שבא כל אותו הרעה היה לוה בנשך מן יהורם בן אחאב מה שהיה מספיק לנביאים...יבוא יהוא ויהרוג אותו (את יהורם)...לפי שהקשה את ליבו ופשט ידיו לקבל הריבית...".

במדרש מבואר שיהורם נענש בגלל הלוותו בריבית, אולם אין שום בקורת על לקיחת ההלוואה מצד עובדיה הצדיק.

כיצד הותר לעובדיה?

התוספות (ע"ז כו: ד"ה אני שונה) דן בשאלה, כיצד הותר לעובדיה ללוות בריבית מיהורם. התוספות נוקט בפשיטות "אף על גב דיהורם ישראל מומר הוה ואסור ליתן לו ריבית, שאני התם לפיקוח נפש". התוספות אינם מעלים כלל את האפשרות, שהיתה זו הלוואה מגוי.

אולם בסוף שו"ת "כהונת עולם" לרבי משה הכהן מקושטנינה, מובאות דרשות מחותנו רבי שמואל פרימו זצ"ל. המהר"ש פרימו כותב בפירוש (דרשה להפטרת פרשת וירא) כי יהורם היה מלך גוי, ולכן הותר לעובדיה ללוות ממנו בריבית:

"האמת נראה לע"ד דעובדיה לא עביד איסור ריבית כלל, דיהורם גוי גמור הוה הבא מן הגויה. דבן איזבל בת אתבעל מלך צידונים הוה, ובנך הבא מן הגויה אינו קרוי בנך וכו', ומותר ללוות מן הגוי בריבית". המהר"ש פרימו מבאר שלפיכך אשת עובדיה צעקה אל אלישע (מל"ב ד, א) שלא ילקחו בניה ליהורם, שלא רצתה שבניה יטמעו בין הגויים.

החיד"א בספר "שיורי ברכה" (קנט, א) כתב עליו:
"ואני בעניי תמהני מהרב הגדול מהר"ש פרימו...ועם האדון הסליחה...ומאי דמסיק הרב מהר"ש פרימו שם דיהורם עכו"ם גמור הוה, הנה התוספות פרק ב' דע"ז (דף כו) כתבו דישראל משומד היה יהורם, ומה שלוה ממנו עובדיה בריבית היה מפני פיקוח נפש, עיין בדבריהם".

גם בספרו "מדבר קדמות" (מערכת ר אות טו) חוזר ומצטט אותו וחולק עליו, ומביא לראיה את דברי התוספות הנ"ל.

מסקנה

שאלת יהדותם של איזבל ובניה נתונה במחלוקת בחז"ל ובמפרשים. כפי שנראה לקמן, גם האחרונים בדורנו נקטו כשיטות השונות בהוציאם מסקנות להלכה.

השלכות הלכה למעשה, ודעות הפוסקים

א. גירות בימינו

הבאנו לעיל שלשאלה זו השלכות גדולות בדורנו לגבי תוקף יהדות גרים שחזרו לסורם, ואף אם בצורה קיצונית.

ב. ריבית למומר

בשו"ת בנימין זאב (סימן תז) דן בשאלה האם מותר להכשיל ישראל מומר בעבירה, והאם יש בו משום לפני עיור. אחת משאלותיו היא האם מותר ללוות ממנו בריבית. בתחילה הוא מנסה להוכיח שמותר, מהעובדה שעובדיה נתן ריבית ליהורם, ו"יהורם בן אחאב ישראל משומד היה". אולם למסקנה הוא דוחה כתירוץ התוספות, שהיה זה מפני פקו"נ.

בשאלה זו דן גם הגר"ע יוסף שליט"א (יבי"א ח"ה יו"ד יג), והכריע להלכה שאסור.

מספר הלכות למדו האחרונים מתירוץ התוספות. האחיעזר (ח"ג סימן סה) חידש שכשהותר ללוות בריבית מפני פיקו"נ, מותר אף ביותר מכדי צורך חייו. האחיעזר דייק כן מייתור מילה בדברי התוספות הנ"ל. בשו"ת "משנה הלכות" (ח"ה סימן קיא) הוכיח מתירוץ התוספות שמותר ללוות בריבית גם לצורך פיקוח נפש של אחרים, שהרי עובדיה לוה בשביל פיקוח נפש של נביאים אחרים. ראיות אלו יתכנו רק אם יהורם היה יהודי.

ג. קבורת רשע

באור זרוע (הלכות אבלות תכ"ב) כתב, שאסור להתעסק בקבורת אדם רשע. בשו"ת "דברי שאול" (סימן שמ"ה) כתב שדבריו נכונים רק במי שהאכיל לישראל נבלות וטרפות, ולא בשאר רשעים. הדברי שאול כתב להוכיח זאת מכך שיהוא התעסק בקבורת איזבל. הרב ולדנברג שליט"א בשו"ת "ציץ אליעזר" (ח"י סימן מ"א) משיג על ראיתו וכותב:

"הרי איזבל לא היתה בכלל ישראלית, כמפורש במלכים א' (ט - ל"א) שאחאב לקח אשה את איזבל בת אתבעל מלך צדנים וילך ויעבוד את הבעל וישתחו לו, והיא לא נתגיירה, ע"ש ברד"ק וברלב"ג".

ד. איסור ריבית לגוי

התוספות (ב"מ ע: ד"ה תשיך) מביא שתי דעות בשאלה, האם לגוי יש איסור לקחת ריבית מישראל. לתירוצו הראשון "בני נח היו מוזהרים על הריבית", ולתירוץ שני לא הוזהרו.

הגר"ע יוסף שליט"א (יבי"א ח"ה יו"ד סוף סימן יג) כתב שהנפק"מ בין שתי הדעות היא שאלת יהדות יהורם, שכן מצינו במדרש הנ"ל (שמות רבה לא, תנחומא משפטים) שיהורם נענש על הריבית שלקח מעובדיה. מי שסובר שיהורם היה גוי יוכרח לתרץ כתירוץ א' של התוספות, שבני נח נאסרו על הריבית. להלכה דעת הרמ"א (דרכי משה קסט, ג) והש"ך (קס, כא) שאין לגוי איסור ריבית. לכן מסיק הגרע"י שליט"א שלפי מסקנת ההלכה מוכרחים לומר שיהורם אכן היה יהודי, וכן איזבל גיורה היה תקף להלכה.



מאמר זה התפרסם בעלון "צוהר", גליון י"ד אביב תשס"ג