האיש שקידם התיישבות – בחייו ובמותו

אורי בר-און ז"ל, שבנה כל כך הרבה יישובים בחייו, הציל שני יישובים מחורבן אחרי מותו: מבוא-דותן וחרמש.

חגי הוברמן , כ"ט בתמוז תשע"ה

היום, כ"ט בתמוז, מלאו 30 שנה למותו הטראגי של אורי בר-און ז"ל, מי שהיה אחד האנשים הקרובים של שרון ויד ימינו בתקופתו היותו שר המסחר ותעשיה בממשלת שמיר. אורי בר-און נהרג בתאונת דרכים ב-18 ביולי 1985, כשהוא כבר חולה סרטן.

בכל פעם שמזכירים איך אריק שרון בנה את ההתיישבות ביו"ש, חשוב לזכור שזרוע הביצוע שלו בשטח היה אורי בר-און. משימתו היתה אחת: ניצוח על ביצוע תכניות ההתיישבות ביש"ע, מבית מדרשו של שרון. רבות מתכניות ההתיישבות ביש"ע היו נותרות על הנייר, ולא זוכות להגשמה, לולא השילוב של חזון, כושר עשיה ויכולת שיכנוע, שאיפיינו את אישיותו של אורי בר-און. יותר משנענה ליוזמות של ראשי המתיישבים ביש"ע, הוא עצמו הכתיב להם רעיונות, פתרונות והצעות משלו. יומם ולילה השקיע באיתורי משבצות קרקע, בהשגת אישורים והתגברות על אלפי קשיים 'קטנים' בדרך להקמת היישובים. הוא ידע להיאבק מרה במי שעמד בדרכה של ההתיישבות, ולא סלח למי ששם לה רגליים.

כמו אריק שרון, גם אורי בר-און שילב בחייו בין היותו איש צבא ואיש התיישבות בכל רמ"ח איבריו. בצה"ל שירת כקצין שיריון בכיר בדרגת תת-אלוף. כמו שרון, הוא ראה לא פעם את המוות מול עיניו במהלך שירותו הצבאי. במלחמת השיחרור נפצע בר-און אנושות כשהסתער על גדוד קומנדו בקרב בן-שמן. במלחמת יום-הכיפורים שוב ניצל בנס, כשהמטוס בו טס התרסק בהיותו רמ"ט פיקוד צפון. אחרי המלחמה השתחרר מהצבא, ושנה אח"כ איבד את בנו שוקה, שהיה מג"ד, בתאונת ג'יפ בסיני.

עם זאת, בניגוד לכל מיני מלחכי פינכה שסובבו את שרון בכל שנותיו, בר-און היה עצמאי בדעותיו ובמעשיו, ולא חשש לומר לשרון 'בפרצוף' את דעתו. את דעתו האמיתית על שרון הוא רמז כמה שנים לפני מותו, כשסייר בהר חברון לקראת סלילת הכביש המזרחי, שהיום משמש את עיקר התנועה בהר. זה היה בשנת 1981.

שרון היה בשלהי כהונתו כשר החקלאות, ועמד להתמנות לשר הביטחון בממשלת בגין. אחד מראשי המתיישבים ניסה לשכנע את אורי בר-און, שכדאי להמתין עד שאריק יהיה שר הביטחון, כי בתפקיד הזה יהיה לו קל יותר לקדם את סלילת הכביש מאשר כשר החקלאות. בר-און לא התבלבל: "יש תופעת טבע מוכרת", אמר לבן שיחו, "שככל שעולים לגובה, האוויר נעשה דליל. כשמגיעים לגובה רב האוויר כל כך דליל, שמגיע פחות חמצן למוח...". הנמשל היה ברור.

אם אורי היה מאריך חיים עוד בעשרים שנה, וזוכה לחיות איתנו לפני עשר שנים, כששרון עקר את יישובי חבל עזה ועוד ארבעה יישובים בשומרון, אורי בר-און היה מן הסתם עומד בראש המאבק נגד ידידו, שהיה הופך כמו רבים ממנהיגי ההתיישבות לידידו לשעבר.

אורי בר-און ז"ל, שבנה כל כך הרבה יישובים בחייו, הציל שני יישובים מחורבן אחרי מותו. כשתוכננה עקירת היישובים בצפון השומרון, דובר על עקירת שני יישובים נוספים: מבוא-דותן וחרמש. אולם אחת השכונות במבוא-דותן קרויה על שמו של אורי בר-און ז"ל, וליבו של שרון, אפילו של דיקטטור כמוהו, לא נתן לו להרוס שכונה על שם חברו הקרוב, והוא ויתר על עקירת מבוא דותן (וממילא הפך את הכוונה הראשונית לעקירת היישוב חרמש, הנמצא על הדרך למבוא דותן, למעשה נואל באופן מופגן).

אורי בר און ראשון משמאל עם ראשי גוש אמונים ביום העליה לאלון מורה צילם: אשר קורלק