לא יחל דברו?

הרב אברהם סתיו , כ"ט בתמוז תשע"ה

הרב אברהם סתיו
הרב אברהם סתיו
צילום: עצמי

הביטוי "דברים שרואים מכאן לא רואים משם" משמש כיום כאמצעי ללעוג להפכפכנותו של מנהיג, או של אדם בכלל, שאינו עומד בדיבורו ומשנה את עמדותיו בהגיעו לעמדת כוח. אך אם נתבונן בפרשת הנדרים, הפותחת את פרשת מטות ומלווה גם את לומדי הדף היומי בימים אלו, נראה כי משפט זה הוא המסר העמוק שביקשו חז"ל להעביר בפרשה זו.

כאשר קוראים את פסוקי התורה עצמם נחשפים למסר חד וברור: "אִישׁ כִּי יִדֹּר נֶדֶר לַה' אוֹ הִשָּׁבַע שְׁבֻעָה לֶאְסֹר אִסָּר עַל נַפְשׁוֹ לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ כְּכָל הַיֹּצֵא מִפִּיו יַעֲשֶׂה" (במדבר ל, ג). כאשר אדם מתחייב, בנדר או בשבועה, עליו לעמוד בדיבורו ויהי מה. רעיון זה, מלבד הצדק הטבעי שבו, יש בו הרבה מן הרומנטי. יצירות ספרותיות וקולנועיות שלימות סובבות סביב הבטחה או התחייבות שאותה אדם מקיים בכל מחיר ובכל מצב.

אך כאשר פותחים את מסכת נדרים מתגלה תמונה שונה לחלוטין: כאשר אדם מביע חרטה על כך שנדר, יכול בית הדין להתיר לו את נדרו. חשוב להדגיש: מעיקר הדין אין צורך בקביעה שהנדר נוצר בטעות או בלי כוונה שלימה, אלא די בכך שהנודר מתחרט כעת על נדרו, כפי שכתב השולחן ערוך (יו"ד רכח, ז): "מי שנתחרט בעיקר הנדר, אינו צריך פתח אלא שישאלנו החכם: אתה חפץ בנדר זה, והוא אומר: איני חפץ בו, מתחרט אני שנדרתי ומתיר לו".

תמונה זו, העולה מדברי חז"ל, כה מנוגדת לתמונה העולה מפסוקי התורה, עד שבמשנה עצמה נאמר (חגיגה י.): "היתר נדרים פורחין באויר ואין להם על מה שיסמכו".

מהו המסר שביקשו חז"ל להעביר לנו? האם אין זה נכון שאדם יעמוד בדיבורו?

ספר החינוך (מצוה ל) ראה באפשרות להתיר את הנדר כניעה של התורה לחולשות האנושיות: "היה לנו ללמוד שלא תתבטל שבועה בשום צד, אלא שהיה מחסדי האל עלינו, בדעתו חולשת בנין גופנו ומיעוט דעותינו והתמדת שינוי רצוננו, לתת לנו עצה לצאת ממאסר השבועה". כלומר, ראוי היה שאדם יעמוד בדיבורו בכל מצב, אלא שהתורה, בניגוד לבמאים ההוליוודיים, מודעת לחולשותיו וחסרונותיו של המין האנושי ומאפשרת לו פתח מילוט מהתחייבויותיו.

אך הראי"ה קוק זצ"ל לימד אותנו דרך שונה לחלוטין להתבונן על הדברים. בגמרא במסכת ברכות (לב.) נאמר שהקב"ה נשבע שישמיד את עם ישראל, ומשה רבנו "הפר לו נדרו". כלומר, התרת נדרים איננה נחלת המין האנושי בלבד, אלא שייכת כביכול גם אצל הקב"ה עצמו.

ממילא עלינו להבין את הרעיון של התרת נדרים לא ככניעה לחולשה אנושית אלא כתהליך עמוק יותר. וכך מסביר הרב קוק (עין אי"ה שם): "התרת הנדר בא על ידי רצון יותר נעלה מעצם הנדר, שהרי יש בו יכולת להתירו".

היכולת להתיר את הנדר, מסביר הרב קוק, היא דווקא משום שאנו מבינים שהאדם נמצא כעת במקום גבוה יותר, מקום שבו הוא בוחן מחדש את נדרו ומחליט שהיה שגוי. לו חשבנו שהרצון העמוק והגבוה של האדם בא לידי ביטוי בנדר, וכעת הוא רק נכנע לחולשותיו (כפי שכתב ספר החינוך), לא היינו מאפשרים לו להתיר את נדרו!

ממה נובעת תפיסה זו? מדוע כאשר אדם מחליט להתיר את נדרו אנו סבורים שיש לו כעת רצון גבוה יותר? הרי קל יותר לחשוב כמו שכתב ספר החינוך, שהאדם רק נכנע לתאוותיו וחולשותיו!

נראה שרעיון התרת הנדרים משקף אמון עמוק ביכולת ההשתנות וההתקדמות של האדם הפרטי ושל המין האנושי בכלל.

שהרי, מדוע בכלל נודר האדם נדרים מלכתחילה? מטרת הנדרים היא תמיד לקבע את ההווה ולהשליט אותו על העתיד, מתוך חשש שמא העתיד יביא עמו רק הידרדרות וסיאוב. משום כך, כאשר עולה בלב האדם מחשבה טובה הוא מקבע אותה בעזרת נדר כדי שלא יתחרט בעתיד.

אך התורה מאמינה בכך שאדם יוכל להגיע למיטב שבו דווקא כאשר הוא חופשי. שבאופן עקרוני העתיד נמצא תמיד במדרגה גבוהה יותר מאשר העבר. משום כך היא לא מעודדת את רעיון הנדר, "הנודר - כאילו בנה במה, והמקיימו - כאילו מקריב עליו קרבן" (נדרים כב.). וגם כאשר אדם נודר, עליו לזכור תמיד שבסופו של דבר הכוח לבחור ולהחליט נמצא אצלו, ודווקא לרצון שמקנן בקרבו ברגע זה יש אפשרות להיות הרצון הגבוה ביותר.

ואולי משום כך אנו עומדים בכל שנה בליל יום הכיפורים ומתירים את כל נדרינו. ליל יום הכיפורים הוא לא רגע שבו אנו מבטאים את חולשותינו האנושיות וכניעתנו לתאוות הגוף. זהו לילה שבו אנו מבקשים לאפשר לעצמנו להשתחרר מן המגבלות שהטלנו על עצמנו, ולמצוא את הרצונות הגבוהים ביותר בתוכנו ברגע הנוכחי.