אורי אריאל כתופעה
אורי אריאל כתופעה

אחת התופעות המעניינות לאחרונה בזירה הפוליטית היא פעילותו הנמרצת של השר אורי אריאל למען הסדר מול הבדווים.

מדובר בהסדר אשר יעניק להם באופן רשמי בטאבו עשרות אלפי דונמים של אדמות שגזלו בנגב.(אפילו בג"ץ קבע שהם גזלנים) אמנם, הם יצטרכו "לוותר" על חצי ממה שגנבו (זאת לבינתיים, עד שיחזרו וישתלטו עליהן מחדש), אך מכל מקום זהו ניצחון אדיר לגזלני האדמות. לעתים ישנה מחלוקת אם מוטב להיות חכם או צודק.

במקרה שלנו הגיע אורי אריאל לעמק השווה - ההסדר הזה הוא גם מטופש וגם לא צודק. ועל-כן נשאלת השאלה, מה הביא את אורי אריאל, פטרונה של העמותה הנפלאה "רגבים" לפעול בניגוד לדעתם ולכל מה שהם מייצגים, וכן נגד כל הדרך בה דגל והאמין עד שקיבל את תפקיד שר החקלאות.

את אורי אריאל אני מכיר קרוב ל-40 שנה במסגרת עבודה משותפת בפעילות לבנין ההתישבות ביו"ש. ואכן, לאורי ישנן זכויות בבנין ההתישבות. אולם כאשר הדבר נעשה בלא כל אידאולוגיה מסודרת, הרי שברגע של מבחן הכול  קורס. וזאת יש לדעת, כי מאז הקמת "גוש אמונים" לא ניתנה תשובה בפי ראשי אותו ציבור לשאלה המתבקשת מה עושים עם מיליוני הערבים שבתוכנו.

תחת לדון בסוגיה בכובד ראש, העדיפו אנשי ה"גוש" לטמון את הראש בחול מתוך תקווה ש"איכשהו" העניינים יסתדרו. אותה חוסר בהירות גרמה לכך שברגע של מבחן, הכול  קרס. מה שקרה לבגין, לשרון, לאולמרט ולמנהיגים אחרים גלויי ראש – אותו דבר קרה גם לבחור טוב חובש כיפה כמו אורי אריאל.

לאמיתו של דבר, קריסתו האידיאולוגית של אורי אריאל לא החלה כיום. כשחבר לבנט והיה מאדרכליו של "ברית הפלדה" עם יאיר לפיד נגד החרדים, היו שחשבו שהקריסה תהיה רק בנושאים "דתיים" כמו גיור, גיוס בני ישיבות, ברית הזוגיות, שבת וכדומה. אולם בפועל, לא ניתן להפריד בין הדבקים. ללא תורה אידיאולוגית מסודרת, אורי אריאל בסופו של דבר גם אינו שומר על ארץ ישראל, הנושא בו הוא אמור היה להיות הכי "חזק". עוד בהיותו שר השיכון, היה שותף להקפאה ביו"ש ובירושלים, והיום אורי אריאל שותף לויתורים נוראיים לשודדי האדמות הבדואים בנגב ולהמשך מדיניות ההרס בישובי יו"ש ולהקפאה גם בירושלים.

ביסוד הדברים, קיים כאן ויכוח נוקב שאנחנו מקיימים אל מול אורי אריאל וחבריו כבר יותר מ-40 שנה. הוויכוח נסוב סביב אותה שאלה שהזכרנו לעיל, אשר ראשי המתישבים מתחמקים מלדון בה - מה לעשות באויב שבתוכנו. אריאל וחבריו אומרים כי נגזר עלינו לחיות יחד איתם, ויום אחד יהיה דו קיום רובם נאמנים(לפי בנט 99%מהערבים נאמנים) ואני עונה נגדם, שאסור על-פי התורה, וגם על-פי השכל הישר, להשאיר את האויב בתוכנו.

דבר זה מסכן את עצם קיומה של המדינה היהודית יותר מכל דבר אחר. הם כובשים אותנו מבפנים. כאשר מעיינים בפרשה שנקרא השבת, נראה כי הדברים עתיקים, ולא נתחדשו בדור שלנו. משה רבנו מזהיר את עם ישראל לפני כניסתם לארץ כי חובה היא להוריש את יושבי הארץ, ואם לא נעשה כן, חלילה, הם יורישו אותנו (ראה במדבר פרק ל"ג פסוקים נ"ה – נ"ו). ועל הפסוק "והורשתם את כל יושבי הארץ מפניכם" רשי אומר וגרשתם באר בעל "אור החיים" הקדוש – "והגם שאמר הכתוב בז' עממין (דברים כ') לא תחיה כל נשמה, כאן מדבר הכתוב חוץ מז' עממין הנמצאין שם, ולזה דקדק לומר את כל יושבי הארץ, לומר אפילו שאינם מז' עממין". הכתוב הקפיד אפוא שלא נשאיר בארץ שום אומה אשר חיה כאן בבואנו אליה, וזאת מהסיבה המובנת וההגיונית, ולפיה אומה כזאת לעולם לא תשלים עם נישולה מהארץ.

כל מי ששכל ישר בקודקדו מבין זאת, אולם בעבור מי שבכל אופן רוצה מקור לסברה זו, מביא את דברי "אביר המפרשים" (כלשונו של המלבי"ם), האברבנאל בשמות פרק ל"ד פסוק י"א – "כי אחרי שהם לקחו את ארצם מידם אין ספק שתמיד יבקשו רעת ישראל וזה אמרו אשר אתה בא עליה רוצה לומר כי כיון שאתה ישראל באת אל הארץ ההיא ולקחת אותה מידי יושביה והם עשוקים וגזולים ממנה איך ישמרו לך ברית אהבה אבל יהיה בהפך כי יהיה למוקש בקרבך".

אורי אריאל וחבריו לא הפנימו כראוי את דברי רשי הספורנו הרמבם ה"אור החיים" ואת הסברו של האברבנאל. מתוך להיטותם לקבל לגיטימציה מהקונצנזוס, הם זנחו אף את השכל הישר. ההתעלמות מהבעיה הערבית לא גרמה לה שתתנדף. היא הולכת וגוברת, ודורשת התיחסות. אולם לאנשי "גוש אמונים" אין כל פיתרון. ומתוך אותו ריק, מתוך אותו חלל אידיאולוגי, צומחות כל הנסיגות והויתורים לערבים התופעה של אורי אריאל וכניעתו לבדווים. כשאין מצפן אידיאולוגי, הכול  אפשרי. זה קרה בברית עם לפיד וזה קרה בהקפאת הבניה ביו"ש. לא ניתן לחולל דבר כאשר אין דרך מוצקה, כשאין תורה אידיאולוגית ברורה, המקיפה את שלל הנושאים שעומדים על הפרק, כולל אלו שלא תמיד נעים לדון בהם.

לרב כהנא הייתה תורה סדורה בכל הנושאים, והיא תורתנו הקדושה שגם בהילכות ערבים לא טעתה ולכן משנתו חיה ונלמדת גם כיום, חצי יובל אחר הירצחו. לאורי אריאל וחבריו, על-אף שעמלו רבות למען הקמת הישובים ביו"ש, אין שום מצע אידיאולוגי מעבר להקמתם של אותם ישובים, ולכן הנוער ההולך אחריהם מבולבל ואובד עצות. אני קורא לאותו נוער להתנער מדרך החתחתים המובילה לוויתורים ולקריסה אידיאולוגית ולאמץ אל ליבו משנה סדורה המבוססת רק על אדני התורה. והיא החובה לסלק את אוייבנו מתוכנו.