עולים בצל ההסכם

איתי גרנק , ג' באב תשע"ה

איתי גרנק
איתי גרנק
צילום: עופר עמרם

בעוד שר החוץ האיראני מוחמד ג'ווואד זריף מצחקק במרפסת בווינה ומחיאות כפיים סוערות נשמעות עם חתימתו של הסכם הגרעין נחתו השבוע בארץ כאלפיים עולים חדשים מצרפת ומאות אחרים מארה"ב וקנדה.

שבכל מהדורות החדשות תמונות ראשי המעצמות מוינה מתערבבות עם אלה של העולים המתקבלים בהתרגשות ושמחה גדולה בנמל תעופה בן גוריון, לא נותר אלא לתהות לגבי האירוניה הגדולה שתזמנה את הדברים כך שיקרו בסמיכות שכזו.

אולם סמיכות זו מדגישה הצורה החזקה ביותר את העובדה שלא רק מדינת ישראל מוצאת את עצמה בעידן חדש שעתיד להתחיל במזרח התיכון, אלא גם כלל יהודי התפוצות אשר בין שורות הסכם הגרעין אשר מנהיגי העולם חתמו עליו נמצא גם מסר עבורם על העולם שביום שאחרי ההסכם.

במצב החדש הנוצר, הן עבורנו במדינת ישראל והן עבור יהודי התפוצות, הגדלת המאמצים והמשאבים המושקעים בעידוד והצלחת העלייה, הופכים חשובים מתמיד. שכן, דווקא זמנים אלה הם העת לחיזוק המשך עלייתם של יהודים מכל רחבי הגלובוס, עלייה שהיא מפעל הציוני-לאומי הגדול מכולם.

משימה לאומית זו עומדת הן בפתחם של קברניטי המדינה ומוסדותיה והן בפתחה של החברה הישראלית כולה, שכן לשם הצלחתה נדרש שיתוף פעולה ומאמץ רוחבי בקשת רחבה של היבטים. הצמתים והאתגרים שבתהליך הם רבים, אבל נראה כי החשובים שבהם הם שנים – האחד בקירוב יהודי התפוצות לזהות היהודית והישראלית, והשני בקליטה מוצלחת של העולים בארץ.

לעניין האתגר הראשון, נראה כי הבעיה הגדולה העומדת בפנינו היא בעובדה כי לצערנו חוזקו של הקשר של צעירי יהדות התפוצות לזהות היהודית והישראלית פחת בעוצמתו ביחס לדור הוריהם וסביהם. שאחוזי ההתבוללות הולכים ועולים וככל שחולפים דורות רבים יותר בגלות, כך הולך ומתרופף הקשר, ואיתו פוחתים הסיכויים לעלייתם. כדי לחזק זיקה זו לעם היהודי ולארץ ישראל, יש לפעול לקיום פעילויות מסודרות, מאורגנות ורציפה מהגיל הרך ועד לגיל הנוער, להכרה והנחלה של ערכי הזהות היהודית, לימוד ההיסטוריה היהודית והישראלית וכן הצגת היבטים אקטואליים והמורכבויות איתם מתמודדות מדינת ישראל. כל זאת, כמובן, בתיאום עם ראשי ומנהיגי הקהילות היהודיות בתפוצות.

האתגר המרכזי השני, כאמור, הוא הבטחת קליטה מוצלחת של העולים. קשה היה לפספס בתמונות שנראו השבוע באמצעי התקשורת השונים את הברק בעיניהם של העולים ברגע ירידתם מהמטוס, הנשיקות לאדמה ודגלי ישראל שעטפו רבים מהם. אולם שצהלות השמחה נגמרות ומתפזרת החגיגה, מוצאים עצמם רבים מהעולים מתמודדים לבדם מול חבלי הקליטה הקשים, פערי השפה והמנטאליות, הדאגה לתחום התעסוקה וההשכלה, ועבור רבים מהם החלום הגדול הופך למציאות לא פשוטה.

חשוב שנזכור כי מדובר באנשים שמרביתם עזבו חיים נוחים ומסודרים, וודאי שמדובר בעולים ממדינות אירופה ומארה"ב. ולמרות זאת הם החליטו בנקודה מסוימת לעצור את חייהם, לארוז את ביתם לתוך ארגזים ולרכוש כרטיס טיסה בכיוון אחד. המפגש המתסכל עם הבירוקרטיה הישראלית, היעדר יד תומכת והרגשת הבדידות מול החברה והמערכת, הם סטירה בפרצופם.

לכן, עלינו לזכור שהעבודה שלנו כחברה רק מתחילה בכל פעם שנוחת בארץ מטוס עם עולים חדשים. הליך קליטתם הוא אחריות של כולנו ולא רק של מוסדות המדינה. האופן בו נתייחס אליהם, יכריע לא אחת במבחן התוצאה את הצלחת קליטתם בארץ ועידוד עלייתם של יהודים נוספים. מחובתנו לסייע ככל הניתן, תוך שילוב זרועות של ארגונים ציבוריים במגזר הראשון, השני והשלישי. מיותר לציין את חשיבות עצם הבטחת קיומו של מערך ליווי ושילוב מצד המדינה והרשויות השונות.

ישנם משרדי ממשלה לצד גופים וארגונים רבים המסייעים לעולים, אך חשוב לוודא כי כלל העושים במלאכה יפעלו בתיאום ובממשק עבודה אחיד, כדי להבטיח שהטיפול בעולים יהיה מלא ושלא יהיו מי מבניהם שנופלים בין הכיסאות, כפי שקורה לצערנו לא אחת כיום.

ועד המטוס הבא, חשוב שלא נפסיק להתרגש ממראה של יהודים יורדים מהמטוס בנמל תעופה בן גוריון, אבל בו בזמן נבטיח עבורם נחיתה רכה מארץ ההזדמנויות לארץ הקודש.