התנהגותו של המנהיג העליון של איראן, במיוחד מאז שנחתם הסכם הגרעין עם המעצמות, מעוררת כמה תהיות: יומיים אחרי חתימת ההסכם הוא נאם את נאום עיד אלפיטר ובו הוא הפריח שוב את סיסמאות השנאה והעויינות המוכרות. הסיסמאות העיקריות שהופיעו בנאומו של ח'אמינאי עם הפרשנות שלי, הן:

· "אמריקה היא האויב" – אם חשבתם, אזרחי איראן היקרים, שאמריקה הפכה לידידה שלנו בעקבות ההסכם, עליכם לשנות את דעתכם: ארה"ב הייתה אויב, נשארה אויב ותהיה אויב. ההסכם לא שינה את המצב היסודי והקבוע הזה.

· "הרפובליקה האסלאמית לא תיכנע לעולם לתכתיביו של האויב ולא תתפשר על שימור היכולות ההגנתיות שלה" – אם יש בארה"ב, באירופה או בכל מקום אחר מי שחושב שההסכם יביא לסיום התכנית הגרעינית שלנו הרי הוא טועה: איראן לא תוותר על היכולות שמדעניה השיגו בעזרת אללה ובחסדו.

· "בין אם יאושר נוסח ההסכם ובין אם לאו, אנו לא נפסיק לתמוך בידידינו באזור. העם המדוכא בפלסטין, העם המדוכא בתימן, העם והממשלה בסוריה, העם והממשלה של עיראק, העם המדוכא בבחריין, לוחמי החירות בלבנון ובפלסטין – כל אלה ימשיכו ליהנות מתמיכתנו" – לא נחדל מההתערבות שלנו בענייני המדינות באזור, לא נחדל לממן, לחמש, לאמן ולעודד ארגוני טרור.

· "אין לנו הידברות עם אמריקה ביחס לנושאים העולמיים והאזוריים השונים" – אנחנו חופשיים לעשות בכל מדינה באזור ובעולם ככל העולה על רוחנו, וארה"ב לא תצליח לכפות עלינו את כללי מה שנקרא "הקהילה הבינלאומית". לא הסכמנו לכלול עניינים אלו בהסכם, ולכן אנחנו חופשיים לעשות בהם כטוב בעינינו.

· "[האמריקנים טוענים] כאילו הצליחו לגרור את ממשלת איראן לשולחן המשא-ומתן, להכניע את איראן, למנוע את חימושה הגרעיני של איראן, ועוד כהנה וכהנה. אבל האמת היא אחרת." – נשיא ארה"ב מנסה למכור את ההסכם כאילו שיש בו דרך למנוע את החימוש הגרעיני של איראן. הוא טועה ומטעה, ואנחנו נעשה ככל העולה על רוחנו.

· "אנחנו אמנם לא מברכים על שום מלחמה ולא ניזום כזו, אבל אם תתחולל כאן מלחמה, מי שתובס בה תהיה אמריקה הפולשת והפושעת." – אם יש מישהו בארה"ב או במקום אחר החושב שיש לו אופציה צבאית מולנו, הוא טועה, וכמו שנביס את אמריקה נביס כל מדינה אחרת.

השאלה העולה מעצמה בעקבות נאום זה היא מדוע חש ח'אמינאי, שעליו להפריח כאלה סיסמאות עוינות לארה"ב כאשר הוא יודע שבארה"ב יש התנגדות גדולה להסכם, ושההסכם יהיה חייב לעבור את אישור הקונגרס? מדוע המנהיג העליון מפיק הכרזות העלולות להגביר את ההתנגדות בארה"ב להסכם? למה הוא מספק תימוכין לכל הטענות נגד ההסכם? למה הוא גורם מבוכה לנשיא ארה"ב, זה שקידם את ההסכם בכל כוחו?

התשובה לשאלה הזו מעט מסובכת אבל ברורה לכל מי שמודע למצב הפנימי באיראן.

האוכלוסייה באיראן צעירה יחסית למדינות אירופה: למעלה ממחצית התושבים צעירים מגיל 35, כלומר, לא חיו בימי השאה שסולק בסוף 1978. כתוצאה מכך הם לא חוו את הדיכוי שהיה בזמנו, ולכן הם אינם יודעים למה הם צריכים לחיות תחת הדיכוי של האיתוללות. הרוב הגדול של האוכלוסייה האיראנית חילונית לחלוטין, ומנהלת חיים רחוקים לחלוטין מהאסלאם, מהשריעה ומהמסורת. הדיכוי הדתי מביא אנשים להתרחק מהדת ולפתח רגשות אנטי דתיים, וככל שהדיכוי הדתי גדל, כך מתרחק הציבור האיראני מהדת.

ההפקרות המינית באיראן גדולה ונובעת, בין השאר, מגיל הנישואין הגבוה. בסקר שנערך בשנת 2008 עלה שגיל הנישואין הממוצע של גברים מגיע לכמעט 40, ושל נשים – 35. הממשלה מחלקת בחינם אמצעי מניעה, כי היא מעדיפה את האפשרות הזו על פני טיפול במחלות מין, בהריונות ובתינוקות לא רצויים. סצנת הגייז – גברים ונשים – בערי איראן פורחת, וברשת קיימים אלפי אתרי פורנו בפרסית, שרובם מנוהלים מאיראן.

המסגדים בטהרן שוממים כמעט לחלוטין, וכתוצאה מכך נושא המנהיג העליון את נאומי יום שישי באוניברסיטת טהרן, והסטודנטים חייבים להיות בקהל ולהריע בהינתן הסימן. בשנת 2009, בעקבות הבחירות שבהן "זכה" אחמדינג'אד בפעם השנייה, פרצו הפגנות ענק בערים רבות, והפגנות אלה – שרוב משתתפיהם היו סטודנטים – דוכאו ביד חזקה: גברים נורו למוות, וגברות נתפסו, נלקחו לבתי סוהר ונאנסו על ידי הסוהרים. מאוחר יותר התברר שהשלטון הכין שני מטוסים כדי להבריח את ראשי השלטון מהמדינה, אם המפגינים יצליחו להפיל את האייתוללות.

ההסכם בין המעצמות ואיראן שנחתם ב-14 ביולי השנה הפיח תקווה חדשה בקרב רבים מבני העם באיראן, ובפרט הצעירים חסרי המנוח. הסיבה הראשונה לתקווה זו היא הסברה שעכשיו יגיעו אל העם מיליארדים רבים של דולרים, שנמנעו ממנו במשך שנים. המצב הכלכלי ישתפר, הרווחה תגבר והחיים יהיו טובים יותר. האופטימיות מגבירה גם התקווה שבמקביל למצב הכלכלי ישתפר גם מצב זכויות האדם, יורחבו החרויות הפוליטיות וייחלשו הדיכוי והשחיתות מצד השלטון.

ח'אמינאי מודע היטב למגמות בקרב האוכלוסייה הצעירה, והוא פוחד שההסכם עם המעצמות יוליד תגובת שרשרת בקרב הצעירים שירצו לתרגם את ההפשרה הכלכלית לשחרור הרצועה הפוליטית, הדתית, התרבותית והאישית. כדי להתמודד עם המגמה הזו ח'אמינאי חש שהוא חייב למצוא – או להמציא – אויב חיצוני, רע ומאיים, שבגללו על כל האיראנים, ובעיקר הצעירים, לעזוב את כל העניינים הצדדיים ולחסות תחת המנהיגות של האייתוללות, כי אמריקה היא עדיין אויב, כי היא מאיימת על איראן, ורק אם כל האיראנים יתמכו בשלטון הם יוכלו לשרוד מול ממלכת הרשע המערבית.

זו הסיבה האמתית, העמוקה, לנאום ההסתה של ח'אמינאי. הוא זקוק לאיום חיצוני מצד "השטן הגדול" כי הוא פוחד מהרוב החילוני של אוכלוסיית איראן, רוב שלא תומך באייתוללות, גם לא באלו המכונים "רפורמיסטים", שאינם אלא מסכה רכה שנועדה להנציח את שלטון האייתוללות, לא לשנות אותו ובוודאי לא להחליף אותו. המנהיג העליון מקווה שיצירת איום חיצוני מצד אמריקה תשכנע את מיליוני הצעירים חסרי המנוח לוותר על חלומות החרות ולזנוח את הרצון לסלק את האייתוללות.

בנוסף עלינו לזכור שאיראן היא מדינה מלאכותית המורכבת משש קבוצות אתניות שלא מתחברות זו לזו: פרסים (כ-60%), אזרים, כורדים, תורכמנים, בלוצ'ים וערבים. רוב האזרחים שיעים, אך הבלוצ'ים והכורדים הם סונים. שתי קבוצות אלה מנהלות מלחמת גרילה נגד השלטון המרכזי כדי לזכות בעצמאות, ומפילות חללים בקרב חייליו ואנשי משמרות המהפכה. העולם איננו מודע למלחמות הללו שכן אין רשות לעיתונאים לבוא לאזורי הלחימה, לצלם ולתעד את האירועים הקשים המתנהלים בהם.

מסקנות

מכיוון שההסכם עם איראן אינו מספק דרך לוודא באופן מוחלט והרמטי שהאייתוללות אינם מפתחים נשק גרעיני, עלינו להניח הנחת יסוד שבנקודה מסוימת בעתיד איראן תפתח בחשאי נשק גרעיני, אם איננה עושה זאת כבר היום. נשק גרעיני בידי האייתוללות מסוכן לשלום העולם בשל הראייה האפוקליפטית של האסלאם השיעי ובגלל השאיפות האסלאמיות להגמוניה גלובאלית. יש במסורת האסלאמית דרכים להכשיר באופן דתי את הכפייה תוך איומים ושימוש בכוח. נשק גרעיני ישמש ככלי בידי האייתוללות לכפיית האג'נדה האסלאמית השיעית על כל באי עולם.

הדרך היחידה להסיר לחלוטין את סכנת הנשק הגרעיני האיראני היא לסלק את שלטון האייתוללות. עתה, לאחר שהעולם ויתר על נשק הסנקציות הכלכליות, יש בידיו שתי דרכים להשיג מטרה זו: א. לעורר ולעודד את הרוב הצעיר והחילוני לצאת למאבק נגד השלטון; ב. לסייע למיעוטים הבלוצ'י והכורדי לערער את יציבות המדינה ולכידותה.

השלטון באיראן חלש, פוחד מהאוכלוסייה, מחפש אויבים חיצוניים, שקוע ברטוריקה קיצונית כדי לחפות על חולשתו, וניתן להפילו במאמץ לא גדול. הבסיס המוסרי לכך חזק ומוצק: האייתוללות מערערים את השלטון מאז 1980 בלבנון, ולאחרונה בתימן. הם תומכים בנשק, בתחמושת ובכסף ברוצח ההמונים אסד בסוריה, ואחראים במידה רבה לשפך הדם בעיראק. הם עמדו מאחורי פעולות טרור ברחבי העולם, וקנו ביושר את רצון העולם להיפטר מהם ולשלוח אותם למקום שממנו לא יוכלו עוד להזיק לעולם ולאנושות. כך גם תיפתר סוגיית הנשק הגרעיני האיראני.

השאלה היא האם העולם רואה את הסכנות הנשקפות לעולם מצד המשטר האיראני, האם העולם מודע למציאות בתוך איראן המתוארת כאן, והאם לעולם יש האומץ לעשות את הנדרש נגדו כדי לפתור דרך אגב גם את בעיית הגרעין האיראני.