איך בונים חורבה? 

הרב ישי אביעזר , י' באב תשע"ה

הרב ישי אביעזר
הרב ישי אביעזר
צילום: עצמי

לרב נחמן בר יצחק יש פתרון: משמחים חתן וכלה. מהו הקשר בין הדברים? מסתבר שלדעתו בניין העם הוא בניין העיר.

"כל המשמח חתן וכלה כאילו בנה אחת מחורבות ירושלים, שנאמר 'כִּי אָשִׁיב אֶת שְׁבוּת הָאָרֶץ כְּבָרִאשֹׁנָה אָמַר ה' ' (ירמיהו לג)". בתי ירושלים שחרבו בחורבן העיר, ישובו להיבנות על ידי התאים המשפחתיים. ירושלים תיבנה ותיכונן על ידי הזוגות שיבנו את ביתם על הבתים שחרבו.

אך אם נאזין היטב לדבריו ניווכח, שלא בני הזוג בונים את החורבות, כי אם המשמחם בונה את החורבה. רוצה לומר, שבניין החורבות תלוי בשמחת השיקום. החורבה הופכת לחוּבְּרָה. העיר החרבה והבזויה, הופכת לרחבה ומחוברת. תחת מיעוט השמחה בכניסתו של אב, מרבים בשמחה בבניין החורבה. לא די בשיקום ובבניין של נבנתה עיר על תילה, אלא בשמחת יצירה שתחליף את האבל והצער.

נראה שאין ספק בדבריו, שבני הזוג בונים את החורבה. רב נחמן רוצה לומר שהמשתתף באירוע של בני הזוג, תפקידו הוא להוסיף שמחה לבניין. לבנות חורבה ללא שמחה, עניינו לזכור את החורבן ולתת לדמעות לדבר. אך רב נחמן מדריך, איך להפוך דמעות צער לדמעות שמחה. שמחת החיבור של בני הזוג, היא שמחת החיבור של ירושלים, המתחברת לעברה, מחברת את הנהרסות, ומתרחבת מעבר למה שהייתה קודם.

המעמיק בדבריו ומתחבר למקורו, שואב ישועה מעומק הרעיון. רב נחמן לא מסתפק בידיעה איך שמחה הופכת חיבור פרטי ללאומי. הוא מוכיח אותה מדברי הנביא. נבואתו של ירמיהו מלמדת על "שבות הארץ כבראשונה". הארץ תשוב ותחדש את עלומיה, ותחזור לימי תפארתה כבראשונה. הרי שהחורבות הנוכחיות תיבננה כפי שהיו תחילה.

ברם יש לזכור שדבריו של הנביא נאמרו ב'חצר המַטָּרָה'. הנביא הכלוא והסגור בדבר המלך, מורה בעצמו על הזהות שבינו לירושלים. הטרגדיה של הנביא היא הטרגדיה של העיר. מצבו המושפל והכואב של הנביא, מורה בפועל על מצב העיר. אך אם כלפי חוץ המצב הוא קשה, הרי שאת הרוח אי אפשר לכלוא. דווקא במקום הצר הזה, הוא מנבא בדבר ה' על ההתרחבות של העיר. הוא יודע מן המיצר לקרוא בהרחבה, ולהודיע על התחדשות העיר לשם ששון, לתהילה ולתפארת.

הוא מצליח מתוך כאב למנות את הדְרָגָת הישועה העירונית אחת לאחת: קיבוץ גלויות יהודה וישראל, טהרה מעוונות, סליחה ומחילה והפיכת העיר לתפארת בעיני העמים. הוא מביא בדבריו את הקולות שעתידים להישמע באזור: " קוֹל שָׂשׂוֹן וְקוֹל שִׂמְחָה, קוֹל חָתָן וְקוֹל כַּלָּה". הנביא מעלה את ירושלים על ראש צערו, ומנבא על שמחת חתן וכלה המבשרים על הבניין.

דבריו של רב נחמן הם פשט דברי הנביא. דבר ה' מנבא: "עוֹד יִשָּׁמַע בַּמָּקוֹם הַזֶּה ... קוֹל שָׂשׂוֹן וְקוֹל שִׂמְחָה, קוֹל חָתָן וְקוֹל כַּלָּה ... כִּי אָשִׁיב אֶת שְׁבוּת הָאָרֶץ כְּבָרִאשֹׁנָה, אָמַר ה' ". רב נחמן נוטל את אותן מילים מנבואת ירמיהו, ומוסיף עליהן את השמחה של הבניין. החורבה השוממה משמיעה קולות של נהי וחידלון, אך החורבה המחוברת והרחבה, משמיעה קולות של שמחה וחיים. את ההבנה הזאת למד רבי יוסי ממעשה שאירע לו.

"פעם אחת הייתי מהלך בדרך, ונכנסתי לחורבה אחת מחורבות ירושלים להתפלל. בא אליהו הנביא זכור לטוב, ושמר לי על הפתח עד שסיימת תפילתי. לאחר שסיימתי תפילתי אמר לי: ... בני מה קול שמעת בחורבה זו? ואמרתי לו: שמעתי בת קול שמנהמת כיונה ואומרת: 'אוי לבנים שבעוונותיהם החרבתי את ביתי ושרפתי את היכלי והגלתים לבין האומות'. ואמר לי: חייך וחיי ראשך, לא שעה זו בלבד אומרת כך, אלא בכל יום ויום שלוש פעמים אומרת כך ..." (ברכות ג).

יונה בחורבה מנהמת 'אוי לבנים שגלו מעל שולחן אביהם'. אליהו הנביא עומד בפתח החורבה, וממתין לבשורת החיבור וההרחבה לפני בוא יום ה'. תפילתו של רבי יוסי בחורבה היא קינה על החורבן הנורא. אלו הם פריטי חורבן. מאבני החורבן האלה נבנו החורבות וניטעה השממה. החורבה של רבי יוסי נבנתה. היא עומדת בתפארתה ונקראת חורבה על שם בונָהּ ר' יהודה החסיד.

אפשר לפגוש את רבי יוסי, שוב הולך בירושלים ונכנס לחורבה הבנויה. ואלה הם דבריו בפרפראזה לגמרא שם:

'פעם אחת הייתי מהלך בדרך, ונכנסתי לחורבה אחת שנבנתה בירושלים להתפלל. בא אליהו הנביא זכור לטוב, ושמר לי על הפתח עד שסיימתי תפילתי. לאחר שסיימתי תפילתי אמר לי: בני מה קול שמעת בחורבה זו? ואמרתי לו: שמעתי בת קול שמנהמת כיונה ואומרת: 'זכות היא לבנים ששבו לעירם ובנו החורבות ונטעו הנשמה. אשרי המלך שמקלסים אותו כך, ואשרי הבנים ששבו אל שולחן אביהם'. ואמר לי: 'חייך וחיי ראשך לא שעה זו בלבד אומרת כך, אלא שלוש פעמים ביום אומרת כך'.

אליהו הנביא שומר החורבות, מבשר על החיבור וההרחבה לפני בוא יום ה' לגאולת עולמים. ותפילתו בפיו: אשריכם בניי שזכיתם לבנות, ואשריכם שזכיתם לחבר את החורבות להופעה הגדולה. קול חתן וקול כלה הנשמעים בכל הארץ המתיישבת והנבנית, המתפתחת והמתרחבת, אות הם לשבות הארץ כבראשונה. "הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם ה' וַהֲקִמֹתִי אֶת הַדָּבָר הַטּוֹב אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי אֶל בֵּית יִשְׂרָאֵל וְעַל בֵּית יְהוּדָה. בַּיָּמִים הָהֵם וּבָעֵת הַהִיא אַצְמִיחַ לְדָוִד צֶמַח צְדָקָה וְעָשָׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה בָּאָרֶץ. בַּיָּמִים הָהֵם תִּוָּשַׁע יְהוּדָה וִירוּשָׁלִַם תִּשְׁכּוֹן לָבֶטַח וְזֶה אֲשֶׁר יִקְרָא לָהּ ה' צִדְקֵנוּ". נאום הנביא ירמיהו.

צריך להתרגל ולזכור: "זה אשר יקרא לה – ה' צדקנו". קומו ונעלה ציון אל בית ה' אלוקינו. הכינו הציוד, סולו הדרך, אליהו כבר עומד בפתח החורבה, הנה הוא נוטל את שופרו לקריאה הגדולה. ובאו האובדים והנידחים והשתחוו לה' בהר הקודש בירושלים.