הלחי הראשונה

אין לנו "אנשי דת" העומדים על הדוכן ומסיתים לשנאה, כפי שיש אצל אויבינו. שם כולם יודעים ושומעים, ושותקים.

הרב אברהם וסרמן , י"ח באב תשע"ה

הרב אברהם וסרמן
הרב אברהם וסרמן
צילום: עצמי

שריפת בית משפחת דוואבשה, בה נספה התינוק עלי, הינה פשע חמור, וכל נברא בצלם, קל וחומר יהודי האמון על שמירת התורה, מזועזע ומגנה מעשה שכזה.

על אחת כמה וכמה נושאי תפקידם ציבוריים ומחנכים, בראשם רבני ישראל, מזועזעים ומגנים.

אבל מה שמתחולל כעת בארץ, המקרין בעצמה אדירה לעולם, הוא לא פחות מאשר "ריקוד על הדם". יש שכבר "יודעים" שהמתנחלים רצחו, יש שעוד יותר "יודעים" ש"נערי הגבעות" (מי הם?) רצחו. יש שמוסיפים כמובן "רבנים מסוימים" ו"ישיבות מסוימות" לאשמים ברצח.

למה יכולתי לדעת מראש שהגורמים המאשימים יפנו אצבע כלפי המואשמים? כיון שידעתי, כמו כולם, שיש בלב רובם איבה - שלא לומר שנאה - כלפי המואשמים. לא מחמיצים הזדמנות להאשים בלי לדעת, טרם החלה חקירה.

יש גם מי שמאשימים, למרות שלא שונאים, כדי להראות "יפים" בעיני דעת הקהל, גם ללא בסיס, עוד טרם חקירה. ואם יתגלה שהרוצח בא דוקא מהעבר המערבי של הקו הירוק ? (להזכיר - רוצחו של ראש הממשלה יצחק רבין, לא היה מתנחל ולא נער גבעות. גם לא הושפע מאיזו דמות רבנית, למרות שהיו אז מי שחיפשו בנרות להפליל רב).

ואם יתגלה שהיה כאן אירוע פלילי כשהרוצח מרסס גרפיטי וכך מסיט את כיוון החקירה כלפי כיוון מסוים כדי להטעות את החוקרים? ואם יתגלה שהרוצח כלל לא היה יהודי? לא צריך לקרוא הרבה מותחנים כדי להבין שזה בהחלט כיון אפשרי. הרי בספרים אלה מי שנראה החשוד הכמעט בטוח, אינו הרוצח בסופו של סיפור.

כשנרצח יהודי - כמו הרב טלבי הי"ד - המשטרה פותחת בחקירה לכל הכיוונים, כולל התאבדות שעליה הצהירה עוד טרם חקירה, מה שמלכתחילה כמו גם בסוף היה מופרך לחלוטין. איך כאן מיד "יודעים" שהיה "רצח על בסיס לאומני"? ציבור שלם על מנהיגיו ורבניו הפך להיות הלחי הראשונה שסוטרים עליה.

לצערי חלקו אף מתנדב להושיט את הלחי הראשונה [אל דאגה, לא ממש שלו, של תת-זרם אחר], וכבר מדבר כביכול במעורפל על רבנים מסוימים, כשהכל יודעים למי כוונתו, ללא שיש בידו ולו בדל שיחה או שיעור בו אותם "רבנים מסוימים" מסיתים או רומזים להסתה.

כיון שכיום קושרים את הכל בכל [מה שאינו קשור כלל], הדקירות והרצח של שליסל, והשריפה של בית משפחת דוואבשה, אף אני אלך בדרך זו.

עצרות המחאה נגד ה"שנאה" ו"ההסתה" הן עצמם עצרות הסתה ושנאה. איש לא הסית ואיש לא ליבה שנאה, זה ניצול ציני ואומלל של פשעים שבוצעו בידי יחידים, כדי להסית נגד ציבור מסוים. אין לנו "אנשי דת" העומדים על הדוכן ומסיתים לשנאה, כפי שיש אצל אויבינו. שם כולם יודעים ושומעים, ושותקים.

גם כשקוראים "אדבח אל יאהוד", המצלמות מצלמות השוטרים רואים והמערכת המשפטית והתקשורתית שותקת הציבור החרדי יודע יפה כיצד להתנהג, וממנו לא נשמע ולו קול אחד על "חשבון נפש" או האשמה כלפי "רבנים מסוימים" שמסיתים.

למעט מארגני העצרות, רוב הציבור וגם השלטונות אינם באים אליהם בטענה, והכל יודעים שמדובר באירוע "מקומי" של מעורער בנפשו. הציבור הזה לא נותן את הלחי הראשונה, ולא חוטף על השנייה. אין סיבה שהציבור הדתי-לאומי או ציבור המתנחלים ותומכיהם יתן את הלחי הראשונה. לצערי, כל זמן שזה קורה יש כבר מי שיסטור על שתי הלחיים.