80 שנה לפטירת הרב קוק זצ"ל בעקבות האורות הגדולים

80 שנה חלפו, 80 שנים של עולם ללא רואה האורות, ועדיין לקראת יום פטירתו של 'הרב ז"ל' אנחנו עומדים, משתאים ודוממים.

אלחנן שטיגליץ , כ"ד באב תשע"ה

אלחנן שטיגליץ
אלחנן שטיגליץ
צילום: יח"צ

80 שנה חלפו, 80 שנים של עולם ללא רואה האורות, ועדיין לקראת יום פטירתו של 'הרב ז"ל' אנחנו עומדים, משתאים ודוממים. איך נתאר את דמותו? איך ניתן תחושה של הכרות עם כבשונה של נשמתו המיוחדת? איך נסביר את המהפכה התפיסתית שבאה מתוך אורות, אורות התשובה, אורות התורה ואורות הקודש?

ואולי תמיהה גדולה מזו, איך בחרה בני עקיבא ששם השבט הגדול לפני קבלת השם חייב לעבור את שבט הרא"ה? דווקא מכל גדולי וענקי עולם? דווקא את השבט על שמו של הרואה הגדול?

אלא שבני עקיבא הבינה יפה כי רבי עקיבא של דורנו גנוז ברב אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל, רבי עקיבא שיודע להתבונן על המציאות ולצחוק, לראות את האור שבתוך החושך, לראות איך מוסיפים אור במקום של חושך, איך אוהבים את ישראל בכל מצב ומציאות, איך הצימאון לא-ל חי נמצא בכל גוון מגווני המציאות.

אותה אהבה אין סופית לאומה, לתורה ולארצה היא זו שהפכה את הרב זצ"ל לעמוד תווך במשנתה של בני עקיבא, מתוך תפיסה כי זכינו להיות ולחיות בדור הגאולה, בה ארץ ישראל שבה לתת את פירותיה לעם השב מגלות בת 2000 שנה.

וכך כותב עליו בנו הרצי"ה זצ"ל-

"היסוד והשורש של עצם תכונותיו הוא, כפי שמתגלה היטיב במהלך ימי חייו, במעשיו ודבריו שבכתב ושבע"פ- האמונה-האהבה. האמונה הגדולה שהיא היא עצמה הידיעה-ההכרה הבהירה והמלאה בד' אלהים, מקור חיי כל עולמים, הממלאה את כל חדרי הנפש, הרוח והנשמה, הכליות והלב והגוף כולו, ואשר לפיכך הם כולם ממולאים מתוכה אהבה עליונה של דבקות חיונית לאבינו שבשמים אשר מלך בטרם כל יצור נברא- ואחריו.

מתוך האמונה-האהבה הזאת נמשכה ונקבעה אותה מדת האמונה-האהבה לתורה ולישראל בבת אחת, מכונות-גלויו העצמיות של הקב"ה בכל תכן ההויה ובצלם אלהים שבאדם לדורותיו, עם כל הדדיות קדושתן שקדמה לעולם בהתפרטות בריאתו..."

אותה אמונה אדירה, אותה אהבה אין סופית שחדרה כל מסך שהוא, כל קליפה נמסה מאש האהבה האדירה שלו.

אולי כדי לגעת במשהו מדמותו נאמר עליו מספר גדרים שכל גדר אמנם מקטין אך מביא לנו מושג כל שהוא עם שלהבת אש קודש של דמותו.

כשנפטר הספידו הרב איסר זלמן מלצר זצ"ל מראשי ישיבת עץ חיים ואמר "נשבר חוט השדרה של כלל ישראל" ובפעם אחרת אמר עליו "כולנו גדולים עד הבריח של הדלת שלו".

בפטירתו של רואה האורות התפזרו אורותיו לכל קצווי ארץ, ומשנתו נלמדת בכל מקום ומקום. עלינו כחברי התנועה שעל פעילותה אמר "אין דבר קדוש מזה" חובה ללמוד מכתביו, ללמוד וללמד, להעמיק ולפגוש את האורות העליונים שמאירים את דרכנו במציאות חיינו.

אכן, לא קלה שפתו של הרב ז"ל, דורשת היא עמל מהלומדים בה, עמל וחזרה. ועל זה הוא עצמו כתב כך-

"בחוברותי לא אמרתי שום דבר מדעתי והם כולם דברי אלוקים חיים, שחצבתים מיסודי דברי חז"ל והקבלה האמיתית וכל הדבק בהם, בדברים שכתבתי, בעיון, חזרה וטהרת הלב אשרי וטוב לו, בזה ובבא בעז"ה יתברך אשרי לו וטוב לו בעולם הזה ובעולם הבא"

קודם אומר הרב זצ"ל שאין דבר שהוא אמר מדעתו, אלא הכל הוא חצב מדברי חז"ל ומתורת הנסתר, אמנם שלושה תנאים נותן הרב להבנת תורתו בעומק, ללמוד בעיון, בחזרה ובטהרת הלב. כששלושת התנאים האלה נמצאים במי שבא ללמוד את תורתו מובטח שהוא לא יכשל בדרך הארוכה.

לנו נותר ללכת בעקבות אורותיו, ללכת, ללמוד, להעמיק ולטהר את ליבנו על מנת שנוכל לינוק ולהמשיך לחנך את הדור בניצוצי אורותיו.