מי הוא בית הדין הראוי לכתיבת הפרוזבול?

הרב רא"ם הכהן , א' באלול תשע"ה

הרב ראם הכהן
הרב ראם הכהן
שלומי שלמוני

יסוד הדין

הגמ' בגיטין (לו,ב) דנה האם תקנת הלל של הפרוזבול היא רק לדורו או לדורות. בתוך הדיון מתייחסת הגמ' לאופיו של בית הדין:

ת"ש, דאמר שמואל: לא כתבינן פרוסבול אלא אי בבי דינא דסורא אי בבי דינא דנהרדעא; ואי סלקא דעתך לדרי עלמא נמי תקין, בשאר בי דינא נמי לכתבו! דלמא כי תקין הלל לדרי עלמא - כגון בי דינא דידיה, וכרב אמי ורב אסי, דאלימי לאפקועי ממונא.

בהמשך הגמ' (לז,א) מובא ש"רבנן דבי רב אשי מסרי מילייהו להדדי", ומפרש רש"י: "בלא כתיבת פרוזבול אלא כך אמר לחברים הרי אתם בית דין וחובי מסור לכם לגבותו כל זמן שארצה".

ראשית יש להבין האם לפי שמואל צריך דווקא את בית הדין החשוב שבדור וגם שתהיה באפשרותו להפקיע ממון, שמא העיקר הוא שיהיה בית הדין החשוב שבדור, ושמא מספיק שיהיו בית דין חשוב ומקובל על הציבור.

שנית, יש להבין האם רבנן דבי רב אשי נחשבו בית דין חשוב שבדור ולכן עשו פרוזבול, או שהם חלוקים על דעת שמואל וסוברים שכל בית דין שאינו של הדיוטות מספיק בשביל לעשות פרוזבול, ואם כן, האם נפסוק הלכה כשמואל או כרבנן דבי רב אשי.

דעות הראשונים בהבנת הסוגיה

הרא"ש הביא בשם ר"ת שצריך שבית הדין יהיה החשוב שבדור:

ורבינו תם ז"ל כתב בספר הישר דשביעית נוהגת בזמן הזה, והביא ראיה מדחזינן לכל הנהו אמוראי, שמואל ורב נחמן, רבה ואביי ורבנן דבי רב אשי שהיו נוהגין שמטת כספים בבבל. ואין לכתוב פרוזבול בזמן הזה שאין אנו מומחין כרב אמי ורב אסי. ושוב חזר בו רבינו תם וכתב הוא בעצמו פרוזבול, כי היה אומר דלא בעינן אלא בית דין חשוב שבדור, ואשכחן נמי רבנן דבי רב אשי דמסרי מילייהו להדדי. ומשמע מתוך דבריו דחשיב כולהו רבנן בי רב אשי בית דין מומחין, משום דרב אשי היה גדול הדור.

אולם בספר הישר (חידושים קלח) הצריך ר"ת רק שלא יהיו הדיוטות, ולא שיהיו גדולי הדור דווקא:

...ואפי' אינו גדול הדור יכול לכתוב פרוזבול דהא נפיש גובריה דרב ושמואל דר' אמי ור' אסי ולא אמרה שמואל שאין כותבין פרוזבולא אלא בי דינא דסורא ונהרדעא, אלא לאפוקי שני הדיוטות או שלשה הדיוטות.

הרמב"ם בהלכות שמיטה (ט,יז) הכריע כדעת שמואל:

אין כותבין פרוזבול אלא חכמים גדולים ביותר כבית דינו של רבי אמי ורבי אסי שהן ראויין להפקיע ממון בני אדם, אבל שאר בתי דינין אין כותבין.

מהרמב"ם רואים שהבין ששמואל סובר שהעיקר הוא בית דין שיכול להפקיע ממון.

הרמב"ן בספר הזכות (יח,ב באלפס), הרשב"א והרא"ש חולקים על ר"ת ומכריעים נגד שמואל. כך כותב הרא"ש אחרי שהביא את דברי ר"ת:

ולא מסתברא הכי, אלא משמע דהני אמוראי בתראי לית להו הא דשמואל דאמר לא כתבינן פרוזבול אלא בבי דינא דסורא או בבי דינא דנהרדעא, והכי אית ליה לרב אלפס ז"ל דלא הביא דברי שמואל אלא הא דרבנן דבי רב אשי מסרי מילייהו להדדי.

פסיקת ההלכה

מרן בשו"ע (חו"מ סז,יח) הכריע:

פרוזבול, אינו משמט. ואינו נכתב אלא בבית דין חשוב, דהיינו שלשה בקיאים בדין ובענין פרוזבול, ויודעים ענין שמיטה, והמחום רבים עליהם באותה העיר. וי"א דכותבין פרוזבול בכל בית דין (טור וב"י בשם הפוסקים), ונראה לי דיש להקל בזמן הזה.

רואים שמחד מרן הכריע כדעת שמואל, אבל לא הצריך גדולי הדור, אלא שני תנאים: האחד, ידיעת התחומים של דין ופרוזבול, והשני, שהמחום רבים עליהם. הרמ"א מקל יותר ובפשטות פסק שלא כשמואל אלא כרבנן דבי רב אשי וכפי שהבינו שאר הראשונים.

במדינת ישראל

בשמיטות האחרונות מקובל היה לכתוב פרוזבול שבו בית הדין היה בית דין הגדול של הרבנות הראשית. ברם, לענ"ד מכיוון שהיום לפי פסיקת בג"ץ אין זכות לבתי הדין לדון דיני ממונות, ובפסק דין של סימה אמיר הורה בג"ץ שאין תוקף לפסיקת בתי הדין הרבניים, ומכיוון שלדעת הרמב"ם כל כוחו של בית הדין הוא מכוח הפקעת הממון אין לבית דין של הרבנות יכולת לכתוב פרוזבול. מכיוון שמסקנה זאת נראתה לי מחודשת ולא רציתי להורות פסק מחודש כזה לבדי, שוחחתי על הסוגיה עם הדיין הוותיק ומנהל בתי הדין בתקופה האחרונה, הגאון הרב דיכובסקי שליט"א, וגם הוא הודה למסקנה שאין תוקף לבית דין של הרבנות שאסור לו לעסוק בדיני ממונות לכתיבת פרוזבול לרמב"ם וסיעתו.

הפתרון הראוי לענ"ד, והצטרף לדעתי הרב דיכובסקי, הוא שבתי הדין שיהיו כתובים בפרוזבול יהיו בתי דין לממונות הקבועים והוולנטריים בכל אזור, שפועלים מכוח דין הבוררות ויש לפסיקתם מכוח חוק הבוררות כוח להפקיע ממון. הדיינים יהיו, לפי פסיקת מרן, בקיאים בדין ובעניין פרוזבול ויודעים עניין השמיטה. ובשטר הפרוזבול ייכתב שחתימה על שטר הפרוזבול כמוה כחתימה על שטר בוררות (אמנם בשטר בוררות יש צורך שגם הנתבע יחתום, ולכן לענ"ד יש לנסח שחתימה על שטר' הפרוזבול מהווה חתימה על שטר בוררות גם ביחס לחובות בהם הכותב הוא לווה), וממילא יהיה כוח בשטר הפרוזבול להוציא ממון על ידי בית הדין מכוח שטר הבוררות.