להרגיש את המלך כל השנה

ראש השנה אמור להיות תזכורת להמלכת ה' שאנו אמורים להרגיש כל יום וזאת על ידי המאבק היום-יומי של כל אחד להיות בעצמו מלך

הרב בצלאל ספרא , ד' באלול תשע"ה

הרב בצלאל ספרא
הרב בצלאל ספרא
צילום: יח"צ

מקובל כי ראש השנה הוא יום שבו אנו ממליכים את ה' למלך, ולשם כך מוקדשים חלקים גדולים בתפילת היום כגון: "מלוך על כל העולם בכבודך..." וכל פסוקי המלכויות.

אך כיצד ממליכים את ה'? ומה המשמעות של זה בחיי היום יום?

לכאורה בראש השנה אנו מקבלים על עצמינו את ה' למלך, בחרדת קודש. הוא המלך ואנו עבדיו. אך תחושה זו ככל תחושת רוממות לא מחזיקה זמן רב, ועוברת לה חיש מהר עם שיגרת ימי החול. מדוע? כי מלך העולם רחוק מאיתנו , ואיננו נראה, הוא נעלם בעולמו.

אם כן כיצד אפשר להמליך אלינו את האל ומה המשמעות המעשית של הדברים? בכדי להמליך אותו צריך ראשית להיפגש עימו, שכן אי אפשר להמליך מישהו שאיני מתחבר אליו. אז איפה ה'? היכן המלך?

עיקר המאבק היום-יומי שלנו הוא בין הצד האלוהי שבנו, אותו צלם אלוהים שבאדם, לבין היצרים שלנו המושכים אותנו לחומריות, לבהמיות, ומשכיחים את העולם הרוחני, את ה', את הנשמה.

והיכן נמצאת הנשמה? במוח!

הרמב"ם בספרו מורה נבוכים חלק ג פרק נב' מדבר על כך שמול מלך אדם מתנהג אחרת, ואם אדם יידע שהמלך לפניו כל הזמן - כפי שכתוב "שיוויתי ה' לנגדי תמיד", אין ספק שהוא יתנהג בחרדת קודש תמיד. וכך כותב שם הרמב"ם: "לכן הבוחר בשלמות האנושית ושיהיה איש האלהים באמת, ישׂים אל לבו ויֵדַע שהמלך הגדול האופף אותו, הצמוד אליו תמיד.... מלך צמוד ואופף זה הוא השׂכל השופע עלינו שהוא החיבור בינינו ובינו יתעלה".

גם נוסח התפילה לפי הנחת תפילין "שהנשמה שבמוחי עם שאר חושי וכוחותיי", כלומר נקודת הממשק, החיבור בין האדם לה' היא בנשמה, והנשמה היא חלק אלוהי הנמצא בנו שמתגלית בשכל-במוח.

כלומר, אדם בעל מודעות ושכל מוסרי ישר נמצא כל הזמן בנוכחות המלך, האל, המתגלה בשכלו. לכן, להמליך את ה' זה בעצם להמליך את הנשמה שלי, את האלהי שבי, את השכל. להמליך את עצמי.

אך השלטת השכל על היצרים, המלכת ה', הנשמה, היא מאבק יום יומי.

יש רעיון יפה שמזכיר זאת:

מלך ראשי תיבות: מוח לב כבד.

מי שמשליט את המוח על הלב (רגשות) ועל הכבד (דם–יצרים) הוא מלך, אך מי שחי הפוך ונותן ליצרים ורגשות להוביל ולשלוט עליו כבד לב מוח הוא כלום.

גם מבחינה פיזיולוגית אפשר לראות הקבלה, וכך אצל האדם המוח הנמצא בראש גבוה יותר מהלב ומהכבד, ואילו אצל הבהמה כשהיא אוכלת ומורידה את הראש בפני האוכל (יצר) המוח נמוך יותר מהלב והכבד.

לכן, כל אדם צריך לבחון עצמו האם הוא אציל, מלכותי, בן של מלך, או נמוך ובהמי. האם הוא ממליך את עצמו האלוהי, את השכל, על הכוחות האחרים, שאמנם גם להם יש מקום באישיות שכן גם הרגש והדמיון חשובים, אך הם אינם המובילים.

לכן, ראש השנה אמור להיות תזכורת להמלכת ה' שאנו אמורים להרגיש כל יום וזאת על ידי המאבק היום-יומי של כל אחד להיות בעצמו מלך, להשליט את השכל-הנשמה-האלהי שבו על היצרים.

כפי שנאמר בתורה: "בנים אתם לה' אלוהיכם" (דברים יד) ו - "כל ישראל בני מלכים הן". (ב"מ קיג')