מכתב וגילוי לב לציונות הדתית

סליחה שלא נתנו לך להתרועע עם בני המין השני כאוות נפשך. סליחה שהיו מדריכים שרצו שתישאר משמעות מהמחנה ולא פסטיבל פנויים פניות.

אלישוב הר שלום , ד' באלול תשע"ה

אלישוב בר שלום
אלישוב בר שלום
צילום: אלישוב הר שלום

הדברים הכתובים כאן כתובים באופן אישי בעקבות מכתבו של אלדר לאו שהתפרסם על ידי אביו ברשת בו הוא הביע את תסכלו ממחנה הסיירים של בני עקיבא ומוחה על כך שלא נתנה להם (הבנים והבנות) את האפשרות להיות ביחד כרצונם, ומפנה האצבע מאשימה על כך שמחנכים את הציבור ל"צניעות מזויפת" ולא לחברה ערכית ומעורבת לכתחילה.

הדברים כתובים בלשון יחיד אך לאחר מחשבה מופנים לכל הציונות הדתית ולכל אלה שאכפת להם מעתיד הנוער והעתיד בכלל.

בתחילה קראתי את דבריך ודבריו של אביך והתמלאתי כעס, אולי אפילו זלזול וכידוע בעידננו המתקדם האצבעות קלות על המקלדת והייתי קרוב לתת דרור לכעס שבי, אך התפללתי שזה לא יקרה וצללתי פנימה לחשוב ולשקול מילים, והנה באתי ופותח אני את לבי בצורה הכי גלויה וחשופה ואלה הם דברי אליך ואולי לציונות הדתית בכללותה.

אז מי אתה אלדר לאו? באמת שאיני מכיר את אישיותך או מעשיך בזמנך הפנוי, על פניו בחור בן 15 הכותב בצורה רהוטה ולוקח חלק בתנועת נוער המבקשת להנחיל ערכים ולהצמיח ציבור למנהיגות מתוך "תורה ועבודה" ,"אהבת העם והארץ" ,"קידוש ה' " ועוד הרבה מילים גדולות כאלה, כך זה היה לפחות כשאני הייתי בגילך (לא לפני הרבה זמן רק 11 שנים) והאמת שכמעט ולא הייתי קשור לתנועה מלבד פעם אחת שנתבקשתי להיות שליח במקום מסוים בשבת ארגון ולבסוף אמרו שמצאו מישהו אחר ואני נאלצתי לוותר על הדבר החשוב הזה.

אך כנראה שדברים רבים השתנו ב-11 שנים ומכתבך זועק אותם זעקה שמחרישה אוזניים, ולא ידידי הצעיר, לא מפני שהצדק אתך אלא מפני שהמכתב שלך הוא שיקוף כואב על מצב הנוער, שיקוף כואב על איך אידאולוגיה גדולה מביאה חורבן.

אני אינני צדיק ואף רחוק מזה שנות אור, ואם לומר את האמת, הקושי והמאבק הפנימי על שמירת הקדושה והצניעות לא פסח עלי כלל ואני נוחל כישלונות והצלחות בכל יום, בכל רגע, וערגת הכיסופים לאהבה וזוגיות מנגנים עמוק עמוק בתוכי, הסקרנות והבדידות מצלפים בי ומשאירים צלקותיהם כואבות וצורבות ואשר על כן אולי היה נכון שאשתוק, כי איני טוב יותר מכל אדם אחר וגם ממך בוודאי קטונתי שאני מעולם לא נכחתי במחנה סיירים ואולי אש האידאולוגיה שכבתה בי מעט, בוערת בך הרבה, ועל כך יש לי רק להתמלא כבוד והערכה כלפיך, אך מאחר ונראה שהתבלבלת ולא דיברת על קושי אישי אלא הרמת דגל שעליו מתנוסס דמותו של גדול דור, אדם שכל כולו קרבת אלוקים נזדעזעתי עד עמקי נשמתי וחשתי צורך לזעוק על כבודו של אדם גדול וכך אתה כותב:

"אני כותב את הדברים האלה בכניסת יום ג' אלול, יום פטירתו של הרב קוק זצ"ל, המורה הגדול של בני עקיבא. התנועה שהכיר הרב קוק לפני שמונים שנה חינכה אנשים גדולים לקחת אחריות לעתיד המדינה ולתיקון החברה ולא עסקה בקליפות חיצוניות חסרות משמעות. אולי זה היום שתנועת בני עקיבא שלי תקבל על עצמה, כחלק מתהליך התשובה הכולל, להפסיק להפריד ולהרחיק בהרחקות חיצוניות בין בנים לבנות ולחנך לחברה משותפת שיש בה קדושה ויש בה צניעות"

באיזה זכות ויהירות אתה משתמש בשמו של הרב קוק וקורא לבקשת שמירת הצניעות כ"התעסקות בקליפות חיצוניות חסרות משמעות"? וכמה פסקאות מעל שאלת "יש מישהו שמרגיש חוסר צניעות כשבני נוער יושבים ביחד ושרים זמירות של סעודה שלישית?" והנה אותו גדול דור שאתה מנפנף בשמו זועק שחור על גבי לבן וכותב כך:

"המינים, הבנים והבנות, צריכים להתבדל במחלקות מיוחדות. אין שיעור לקלקלה החינוכית, הבאה ע"י איחוד בלתי-טבעי זה בבתי-ספרינו, לקטנים וגם לגדולים" (איגרות הראיה ב נא-נב).

"העירוב של המינים, הבנים והבנות, בכל בתי הספר, ובייחוד הגימנסיה, שאנו עסוקים כבר בבוגרים… דיו לנו להראות בידם, לא את דגל ישראל סבא, כי-אם את דגלה של יון העתיקה" (שם סג).

אם מחפש אתה לעשות שקר בנפשך או לתת דרור ליצריך עשה זאת בשם עצמך פול את נפילותיך, והזדקף בעליותיך חפש את דרכך נסה, בדוק ,טעם וכו', אך בשום אופן לא בשמם של גדולים שדבריך וודאי גרמו להם להתהפך בקברם, ולא תחת כותרות עבות על חברה מתוקנת וצניעות כאשר כל דבריך הם הפך אותם מושגים.

וחשוב לומר שאינך אשם כי מבוגרים ממך עושים את אותו דבר שנים רבות כשהם ביודעין מעוותים את תורתו של הרב קוק זצ"ל בניסיון להכשיר דברים שלא יעלה על הדעת להכשירם, והכל נטבל במקווה "אהבת ישראל וההכלה".

אז סליחה אלדר,

סליחה שלא נתנו לך להתרועע עם בני המין השני כאוות נפשך.

סליחה שהיו מדריכים שרצו שתישאר קצת משמעות מהמחנה הזה ולא פסטיבל של פנויים פניות (במקרה הטוב).

סליחה.

פספסת ידידי הצעיר שלא באשמתך, ופספסה איתך הנהגת הציבור המרבה לשאול ולתהות כיצד להיטיב עם הנוער הנפלא שלנו המלא עוצמות וערכים (מלח הארץ, ולא בציניות) ולא שמה לב שהיד המגדלת היא היד הזורעת בו בלבול וכאוס רק שהכל במילים גבוהות והרבה אידאולוגיה.

"וכחלק מתהליך התשובה הכולל..." עליו אתה כותב בסוף דבריך הייתי מציע לך לבקש סליחה ממדריכיך ורכזיך ולעלות במוצאי יום פטירתו של הרב קוק זצ"ל על קברו ולבקש בהירות על דרך האמת ולשאול אותו עם זה בסדר שאתה מנפנף בשמו ומבקש לעקור את כל מה שמסר עליו את נפשו, ואני שואל "איך אנשים קטנים מחבלים במפעל גדול" ?!?!?

ושוב אזכיר שאני קטן שבקטנים, ורחוק מצדקות אך אני משתדל לדעת את מקומי וכשאני נכשל ונופל או לחלופין קבוע את רמתי הדתית, אינני הופך זאת לנחלת הכלל ומחפש הכשרים.

בכאב גדול ואהבה רבה,

בברכת אני לדודי ודודי לי

שיהא הכל נחת רוח לפניו יתברך