שום תשים עליך מלך
שום תשים עליך מלך

בפרשת השבוע נצטווינו: "שום תשים עליך מלך". המפרשים מקשים: למה כתוב 'עליך' מלך, וכי הרי ברור שזה עלינו – כלל ישראל.

וכי יש לנו יכולת למנות מלך על אומות העולם? ועוד, מה הוא כפל הלשון 'שום תשים'? ובכלל, הרי זו חובת הציבור שיהיה להם מלך, והיה לו לומר: שימו "עליכם" מלך ולא "עליך" בלשון יחיד?

י"ל שהרי הוא אלוקינו הוא מלכנו ואנו עמו ואין כל צורך במלך נוסף. אם כן, מהי החובה לשים מלך? אומר ה'כתב סופר', כי הקב"ה רוצה שבני ישראל יונהגו בידי בשר ודם כדי להוכיח להם שאף ההדיוט יכול להבחר כמלך. וכל אדם יכול להתרומם ולהיות מלך ובן מלך.

צדיקי הדורות היו מוסיפים ואומרים, כי הכוונה היא שכל אחד ימנה מלך עליו - עצמו. שום תשים עליך מלך. כי "טובה מרדות אחת בליבו של אדם מכמה מלקויות". וכשהאדם יעמיד לעצמו מלך ומשטר, אז ייטיב את דרכיו לפני בורא העולמים. אם כן זוהי כוונת הכתוב: שום תשים- בכפל הלשון, יש את המלך מלכו של עולם, ויש המלך העצמי - הפרטי, שעליו נתנה התורה את דעתה לחייב בני ישראל למנותו לעצמם. ודווקא 'עליך', כי מצווה זו מוטלת לפתחו של כל אדם, באשר הוא.

רבי אהרון הגדול זי"ע מקרלין היה מתעלף בשעה שהיו אומרים: "ה מ ל ך יושב על כסא רם ונישא" בראש השנה. והיה אומר על כך: שמא ישאלנו הקב"ה אם ידענו שהוא המלך, איפה היינו עד כה?!

רבי נחמן מברסלב זי"ע מספר על בן המלך שהשתגע, והחליט כי הינדיג (תרנגול) הוא. ראוהו יושב מתחת לשולחן מלקט פירורים בשפתיו כאחד הנקלים, זוחל מקרקר וכל מעשיו מעידים כי אינו בקו השפיות. כל הצווים המלכותים לא הצליחו לשכנע אותו בדבר זהותו האמיתית. גם כל מי שניסה ל'הוכיח' לו שאין לו נוצות, והוא לא גר בלול אלא בארמון, כלומר בשיטת ההוכחות –נחל כשלון צורב.

יועצו החכם של המלך, החליט להשיבו אל השפיות. ירד אף הוא מתחת לשולחן. מה אתה עושה פה? צרח עליו בן המלך בחמת זעם. הסביר היועץ: גם אני תרנגול, גם אני צריך להיות מתחת לשולחן... כך טען. אט אט הפכו שניהם לחברים. ואם תרנגולים אנו, למה לא נתלבש נחמד וייחם לנו? שאל יועץ המלך. והם התלבשו כראוי. ואם נשב לאכול ליד השולחן ונהנה ממזון משובח יותר, האם אסור לנו? התעניין היועץ. לא ולא! פסק בן המלך דעתו. אפשר לאכול ממטעמים מוקרמים של השף הראשי ועדין להשאר מה שאנחנו. וכך החל להתיישב לשלחן אט אט החזירו היועץ להרגלי החיים הנורמטיבים תוך שהוא מייעץ לו: רק אתה ואני יודעים שאנו תרנגולים. אז למה לנו להתווכח עם כל העולם. הבה נעשה עצמנו אנשים רגילים. ובכל פעם שיתחשק לנו לקרקר נעשה זאת ביחידות מבלי לשתף בכך איש...

הסיפור הזה כ"כ אמיתי שאי אפשר אפילו לחייך בו. כולנו בני מלכים. ואם מישהו מתבלבל לחשוב שהוא תרנגול. אז מה? באמת תהיה כזה? ממש לא. אלא שצריכים אנו את היועץ שיודע להוציא אותנו ממצבים מביכים ולגלות כל הזמן מי אנחנו.

לצערנו הרבה פעמים היו לנו מעשים של תרנגולים ואכילה דומה לכזו, ואף השמענו קולות של קרקורים ופטפוטי סרק ושווא. אבל עכשיו כשמגיע אלול הזמן גורם. המלך בשדה מאיר מאורו עלינו וכל הלבבות נמשכים אחריו באהבת עולמים ועלינו לדעת שבני מלכים אנו, ומחובתנו להמליך את המלך על עצמנו ולא להמתין לשליח הציבור שיאמר "המלך" בבוקרו של ראש השנה.

יש סייעתא דשמיא מיוחדת בשבת זו להדבק במלכותו יתברך כאשר קוראים אנו על המצוה המופלאה של 'שום תשים עליך מלך'. על כולנו להתחזק במדרגה שבה נוכל להכתיר עלינו מלכו של עולם, כי לא ענין פשוט הוא.