בית דין, ציות לרבנים וסליחות

סגולה לימים החמים: תפילה לבית-דין ממוזג, על ציות לרבנים, הקשר לסליחות ופרשת שופטים.

הרב שמואל אליהו , ה' באלול תשע"ה

הרב שמואל אליהו
הרב שמואל אליהו
צילום: לשכת הרב אליהו

וְשָׁמַרְתָּ לַעֲשׂוֹת כְּכֹל אֲשֶׁר יוֹרוּךָ

בפרשת "שופטים" מצווה התורה על קיומו של בית-דין גדול בירושלים: "כִּי יִפָּלֵא מִמְּךָ דָבָר לַמִּשְׁפָּט בֵּין דָּם לְדָם בֵּין דִּין לְדִין וּבֵין נֶגַע לָנֶגַע דִּבְרֵי רִיבֹת בִּשְׁעָרֶיךָ וְקַמְתָּ וְעָלִיתָ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹקֶיךָ בּוֹ" (דברים יז ח). בית-הדין הזה היה יושב בלשכת הגזית בבית המקדש, קרוב מאוד לקודש הקדשים, והוא נועד גם לשפוט בעניינים של כלל ישראל, וגם לפסוק פסק אחיד לכלל ישראל: "תּוֹרָה אַחַת יִהְיֶה לָאֶזְרָח וְלַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכֲכֶם" (שמות יב מט). שלא תהיה תורה כשתי תורות, חלילה.

כיוון שהגענו לכאן מגלות ארוכה של 1900 שנה, עדיין יש בתוכנו אגודות-אגודות. חסידים שונים, ליטאים, ספרדים, חרדים, ציונים וכד'. לפעמים אומרת קבוצה אחת על הרב או על הרב'ה שלה: "וְשָׁמַרְתָּ לַעֲשׂוֹת כְּכֹל אֲשֶׁר יוֹרוּךָ", כביכול פסקיו מחייבים את כלל ישראל. הדבר גורם לבלבול, שכן יש האומרים כך על רב אחד ויש האומרים כך על רב אחר. ובאמת לא נאמר הדבר אלא על בית-דין הגדול של כלל ישראל היושב בלשכת הגזית.

הרמב"ם (הלכות ממרים א א) כותב: "בית דין הגדול שבירושלים הם עיקר תורה שבעל פה, והם עמודי ההוראה, ומהם חק ומשפט יוצא לכל ישראל. ועליהן הבטיחה תורה שנאמר 'על פי התורה אשר יורוך' – זו מצות עשה. כשהיה בית דין הגדול קיים לא היתה מחלוקת בישראל, אלא כל דין שנולד בו ספק לאחד מישראל שואל לבית דין שבעירו. אם ידעו - אמרו לו. אם לאו - הרי השואל עם אותו בית דין או עם שלוחיו עולין לירושלים ושואלין לבית דין שבהר הבית. אם ידעו - אמרו לו, אם לאו - הכל באין לבית דין שעל פתח העזרה. אם ידעו - אמרו להן, ואם לאו - הכל באין ללשכת הגזית לבית דין הגדול ושואלין. אם היה הדבר שנולד בו הספק לכל ידוע אצל בית דין הגדול בין מפי הקבלה בין מפי המדה שדנו בה - אומרים מיד, אם לא היה הדבר ברור אצל בית דין הגדול - דנין בו בשעתן ונושאין ונותנין בדבר עד שיסכימו כולן או יעמדו למנין וילכו אחר הרוב, ויאמרו לכל השואלים: כך הלכה, והולכין להן. משבטל בית דין הגדול רבתה מחלוקת בישראל זה מטמא ונותן טעם לדבריו וזה מטהר ונותן טעם לדבריו זה אוסר וזה מתיר". כך זה נמשך כל זמן הגלות, וכך לצערנו גם בימינו.

שָׁרְרֵךְ אַגַּן הַסַּהַר אַל יֶחְסַר הַמָּזֶג

גם בסליחות של אלול וגם באלה שנאמרים בימים שני וחמישי אנו מבקשים: "טַבּוּר אַגַּן הַסַּהַר. נָא אַל יֶחְסַר הַמָּזֶג", תפילה המיוסדת על הפסוק בשיר השירים (ז ג): "שָׁרְרֵךְ אַגַּן הַסַּהַר אַל יֶחְסַר הַמָּזֶג". רש"י מסביר את המשל שנאמר שם ומפרש כי אַגַּן הַסַּהַר הוא המקום שבו מי המעיין מתאספים, והוא עשוי בחצי עיגול כעין סהר. אַל יֶחְסַר הַמָּזֶג – אל האגן הזה תמיד יימזגו המים מהמעיין. והוא רמז אל הרעיה שמשופעת בברכה כל הזמן, בילדים, פרנסה, שמחה וכד'.

הנמשל הוא בית-הדין הגדול שיושב ב"לשכת הגזית, היושבת בטבור הארץ". וגם שם "לא יכלה ולא יפסוק משם שום דברי הוראה". כדברי חכמים במשנה (אבות ו א): "כָּל הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה לִשְׁמָהּ, זוֹכֶה לִדְבָרִים הַרְבֵּה... וּמְגַלִּין לוֹ רָזֵי תוֹרָה, וְנַעֲשֶׂה כְּמַעְיָן הַמִּתְגַּבֵּר וּכְנָהָר שֶׁאֵינוֹ פּוֹסֵק". ועל המילים "וּמְגַלִּין לוֹ רָזֵי תוֹרָה" מתפללים בסליחות ואומרים: "חוֹתָם תְּעוּדָה תַתִּיר. סוֹדְךָ שִֹים בְּלִמּוּדֶךָ". על שפע החכמה אנו מתפללים ואומרים: "נָא אַל יֶחְסַר הַמָּזֶג".

חכמינו בגמרא (סנהדרין ב ע"א) כתבו כי סנהדרין צריכה להיות מאוזנת ושקולה: "וּמִנַּיִן לַקְּטַנָּה שֶׁהִיא שֶׁל עֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה? שֶׁנֶּאֱמַר (שם לה) 'וְשָׁפְטוּ הָעֵדָה', 'וְהִצִּילוּ הָעֵדָה', 'עֵדָה' שׁוֹפֶטֶת, וְ'עֵדָה' מַצֶּלֶת. הֲרֵי כָּאן עֶשְׂרִים. וּמִנַּין לְ'עֵדָה' שֶׁהִיא עֲשָׂרָה? שֶׁנֶּאֱמַר (שם יד) 'עַד מָתַי לָעֵדָה הָרָעָה הַזֹּאת', יָצְאוּ יְהוֹשֻׁעַ וְכָלֵב. וּמִנַּיִן לְהָבִיא עוֹד שְׁלֹשָׁה? מִמַּשְׁמַע שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כג) 'לֹא תִהְיֶה אַחֲרֵי רַבִּים לְרָעֹת'. שׁוֹמֵעַ אֲנִי שֶׁאֶהְיֶה עִמָּהֶם לְטוֹבָה, אִם כֵּן לָמָּה נֶאֱמַר 'אַחֲרֵי רַבִּים לְהַטֹּת'? לֹא כְּהַטָּיָתְךָ לְטוֹבָה, הַטָּיָתְךָ לְרָעָה, הַטָּיָתְךָ לְטוֹבָה - עַל פִּי אֶחָד, הַטָּיָתְךָ לְרָעָה - עַל פִּי שְׁנַיִם".

יש צורך בעשרה שופטים ועשרה מזכים, ועוד שלושה דיינים שיכריעו את הדין שלא על חודו של קול. ומכאן 23 דיינים לפחות.

המשנה (סנהדרין ד ג) אומרת: "סַנְהֶדְרִין הָיְתָה כַּחֲצִי גֹרֶן עֲגֻלָּה, כְּדֵי שֶׁיְּהוּ רוֹאִין זֶה אֶת זֶה". ובגמרא (סנהדרין לו ע"ב): "מנא הני מילי? אמר רב אחא בר חנינא: דאמר קרא 'שָׁרְרֵךְ אַגַּן הַסַּהַר אַל יֶחְסַר הַמָּזֶג' וְגוֹ' (ש"ה ז). 'שָׁרְרֵךְ' - זוֹ סַנְהֶדְרִין. לָמָּה נִקְרָא שְׁמָהּ 'שָׁרְרֵךְ'? שֶׁהִיא יוֹשֶׁבֶת בְּטִבּוּרוֹ שֶׁל עוֹלָם. 'אַגַּן' – שֶׁהִיא מְגִינָה עַל כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ. 'הַסַּהַר' - שֶׁהִיא דּוֹמָה לְסַהַר. 'אַל יֶחְסַר הַמָּזֶג' - שאם הוצרך אחד מהם לצאת, רואין. אם יש עשרים ושלשה כנגד סנהדרי קטנה – יוצא, ואם לאו - אינו יוצא".

ולמה הם יושבים כחצי גורן עגולה? כדי שיהיו רואים אלו את אלו ויכולים לדון אלו מול אלו ולשמוע את דבריהם היטב. כשם שנאמר בכרובים, שנמצאים ממש בסמוך אליהם, בקודש הקדשים על ארון הברית שבו התורה: "ופניהם איש אל אחיו" – כך גם תלמידי החכמים העוסקים בתורה צריכים להיות כן. ועליהם אנו מתפללים "השיבה שופטינו כבראשונה". שיהיו הגונים, גדולים וראויים לדון. שיהיו שקולים ומאוזנים. אוהבים ומקשיבים זה לזה. ענווים שמתחילים מן הקטן תחילה ונותנים מקום לכל אחד להשמיע את דבריו.

המשנה אומרת שם: "סַנְהֶדְרִין גְּדוֹלָה הָיְתָה שֶׁל שִׁבְעִים וְאֶחָד, וְשֶׁל קְטַנָּה שֶׁל עֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה. מִנַּיִן לַגְּדוֹלָה, שֶׁהִיא שֶׁל שִׁבְעִים וְאֶחָד? שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יא) 'אֶסְפָה לִּי שִׁבְעִים אִישׁ מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל', וּמֹשֶׁה עַל גַּבֵּיהֶן. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, שִׁבְעִים". על השבעים הללו האציל משה מרוחו, ומהם למדו לשבעים איש שיושבים בלשכת הגזית. עליהם נאמר ש"חכם עדיף מנביא", כיוון שנאצל עליהם מהרוח שהייתה על משה. ומשם ממשיכה הרוח להיות נאצלת על כל שבעים הזקנים שיושבים בלשכת הגזית, שער השמים לקבלת התפילות ולהשפעת התורה והנבואה הבאה ממרומים.