הפנסיה כעונש

הרב ד"ר יוסף מנדלביץ' , ט' באלול תשע"ה

יוסף מנדלביץ'
יוסף מנדלביץ'
מוזיאון גוש קטיף בירושלים

אנחנו נאספו כאן להודות למר לוי על תרומתו שהוא תרם למפעל שלנו ובכלל למשק בישראל. צער לנו להיפרד ממך...

למה להיפרד?

- כי אתה יוצא לפנסיה

- אבל אני אינני רוצה לצאת לפנסיה

- מצטערים, זה חוק המדינה

- אבל אני עוד מסוגל לעבוד, יש לי ניסיון רב, אני בריא

- אדוני אל תפריע לעבוד, יש כבר מעומד חדש במקומך.

לפני מאה שנה או יותר מתן פנסיה היה נחשב להישג חברתי סוציאליסטי עצום. אדם, שהיגיע לגיל זקנה, לא היה חייב יותר להתאמץ להמשיך לעבוד כדי להבטיח את קיומו. היה עוזב מקום עבדותו בכבוד וממשיך לקבל דמי מחיה סבירים.

הזמנים השתנו, תוחלת חיים התארכה לעוד עשרים שנה. אדם שנזרק לרחוב בגיל פורה של 67, מוצא עצמו מובטל, חסר תעסוקה חסר ערך עצמי.

עדיין משמעות עבודה, משרה שאתה תופס היא לא רק מקור פרנסה אלא גם מקור משמעות. אתה עובד, אתה מצליח בעבודה, העבודה שלך תורמת לאחרים. אתה חי.

לא בדקתי את הסטטיסטיקה, אם יש כזאת, אבל אין לי ספק, שלפחות 50% ממחלות ממאירות וכול יתר מרעין בישין, צומחים אחרי פיטורין לפנסיה.

בוודאי שהעניין הוא אינדיבידואלי, ויש הרבה אנשים שמושכים עד גבול יכולתם, כדי להגיע לגיל הפנסיה ולצאת למנוחה בזכות.

כול מעסיק שמוציא את העובד לפנסיה צריך לזכור – קרוב לוודאי שהוא מוציא פסק דין מוות לעובד זה.

יגידו לי שכך זה חוק המדינה. אינני משפטן, אבל ברור שממשמעות המושג "יציאה לפנסיה" – זו זכות ולא חובה.

לא פעם הוצאת עובד לפנסיה משרתת את המעסיק לצרכים שאינם קשורים לזכויות סוציאליות. אולי זו אפשרות להתפטר מעובד לא רצוי, או אפשרות להכניס לג'וב מישהו צעיר יותר וסימפטי. אינני יודע, אבל הוצאה לפנסיה לא יכולה להיות עונש למפוטר.

נכון, לפעמים, העובד הוותיק לא כול כך יעיל כמו בחור צעיר, אולי הוא עצמו לא מעוניין לעבוד יום עבודה שלם. דברים האלה צריכים להיבדק ולהיקבע על ידי משא ומתן בין מעסיק והוותיק, בוודאי לא על ידי פקודת פיטורין.

שוב - מטרת יציאה לפנסיה - זו עשיית חסד עם אדם ולא עונש.

גם אם אדם מבוגר נמרץ פחות    - ידע וותק, חכמת חיים שלו לא יסולאו בפז.

אני מכיר מהנדסים בתעשיה אווירית שנזרקו לפנסיה בשיא פריחה מדעית ואינטלקטואלית שלהם. וזה לא רק בתעשייה אווירית אלא בכול מקום. בעל עסק עצמאי, בהגיעו לגיל 67 , לא יחשוב לרגע אם לעזוב. למה לעזוב?

הכרתי בעל חנות ספרים משגשגת שיום אחד נפרד ממני, אמר שיוצא לפנסיה. כעבור זמן לא רב, פגשתי אותו עובד בחנות.

-חזרת?

-מה לעשות בבית, שעמום. כאילו החיים נגמרו.

בעל עסק פרטי ישמור כך על שמחת חייו. אבל למה עובד שכיר ייתן שיקפחו חייו?

אין שוויון לפני חוק?

אשרי מי, שאחרי יציאתו לפנסיה מחכה לא סיבוב חיים פורים ביצירה, בהכרת חיים, במנוחה שמזמן ציפה לה. אבל, למה נהיה צבועים. רוב אנשים אין להם את זה.

לכן אני פונה לחברי כנסת ולשר לאזרחים ותיקים, לשנות את חוק הפנסיה. לא נהיה כאותו עם ששולח את זקניו לאזור מרוחק ששם יסיימו את חייהם.