דרוש אומץ

הספר מהווה הוכחה חיה לכך שלימוד העיון בישיבות הציוניות הוא תחום חי ותוסס

הרב אברהם סתיו , ט"ו באלול תשע"ה

הרב אברהם סתיו
הרב אברהם סתיו
צילום: עצמי

דרוש אומץ בשביל לכתוב ספר ב'עיון' על נושא למדני עמוק ומורכב, במקום להוציא ספר פופולרי על פרשת השבוע או מדריך הלכתי מעשי.

מי שכותב ספר כזה יודע מראש שלא רבים יקראו בו ומעטים עוד יותר יקנו אותו, ואין הוא יכול לצפות לכסף או לכבוד. מי שכותב ספר כזה עושה זאת מתוך אהבה ואמונה. אהבה גדולה ללימוד התורה, ואמונה עמוקה בערכם של חידושי התורה שנכתבים לשם שמים, "מי שלומד תורה לשמה עושה חסד עם כנסת ישראל".

משום כך משמח לראות ספרי עיון היוצאים לאור מתוך בתי המדרש הדתיים-לאומיים, ושמחה מיוחדת יש בספרו החדש של הרב נעם ורשנר, "ראשית הנזר" על מסכת נזיר (344 עמ' מוסד הרב קוק תשע"ה). ספר זה דן אחת-לאחת בסוגיות היסודיות של המסכת ומנתח אותן בסכין עיונית חדה שרישומו של מו"ר הרב אהרן ליכטנשטיין זצ"ל ניכרת בה היטב, ויכול לתפקד הן כשער כניסה למבקשים להכיר את המסכת (כגון לומדי הדף היומי), והן כמקור להרחבה והעמקה ללומדים אותה בעיון.

כבר אמר מי שאמר שכוחה של הציונות-הדתית הוא במקף המחבר בין שתי המילים. נדמה שאפשר לומר גם על ספרו של הרב ורשנר, המייצג את המיטב שבלמדנות הציונית-דתית, שכוחו הגדול הוא ביכולת לחבר מעלות שונות הנתפסות לעתים כמנוגדות, וזאת בכמה מישורים:

א. עמקות ובהירות. בנוהג שבעולם שספרים המעמיקים בנבכי הסוגיות ודנים בחריפות בקושיות הראשונים והאחרונים, והספרים המעניקים מבט בהיר ומובן על הסוגיה, אינם אותם ספרים. אך ספרו של הרב ורשנר מעמיק לחדור אל הדיונים הסבוכים ביותר ועם זאת מותיר בקורא תחושה של בהירות ופשטות.

כיצד ייתכן הדבר? השימוש המושכל באמצעים המודרניים כגון כותרות משנה והערות שוליים מוסיף כמובן, אך נראה כי הסוד הקסם טמון בגישה. המחבר רואה מולו את האדם הקורא, שאיננו מצוי בהכרח בסוגיית הגמרא, ומסביר את הדברים מן המסד עד הטפחות בבהירות ובנועם.

ב. כללים ופרטים. כתב הרב קוק (שמונה קבצים א, תא): "היסורים שסובל בעל הנשמה הגדולה מההכרח של התעסקות בפרטים קטנים, בין בלימוד בין במעשה, אינם נרפאים אלא במחשבה העמוקה והרחבה, שכל פרט קטן הוא תוצאה של חטיבה שלמה". ספר זה מגלם באופן עמוק את חזונו של הרב קוק על האיחוד בין הפרטים לכללים. אין הוא מוותר כמלוא הנימה על חדירה לפרטי הפרטים של דיוני האחרונים, ועם זאת הוא שואף לגבש מתוכם תובנות רחבות וכלליות.

כך למשל עוסק הסימן הראשון בכתריסר דיונים הלכתיים שונים בנוגעים ליחס שבין נזירות, נדרים ושבועות, ומתוך פרטי החילוקים בין התחומים מגיע לתובנות עמוקות בדבר אופי הנזירות כחלות הנוצרת על ידי התורה, לעומת שאר סוגי ההפלאה הנוצרים בידי אדם.

ג. תנ"ך, מחשבה וגמרא. לימוד תנ"ך, לימוד מחשבה ולימוד גמרא מוכרים לנו היום כשלוש דיסציפלינות שונות וגם בישיבות שנותנות מקום לשלושתם נהוג להפריד ולהבדיל בין התחומים. "ראשית הנזר" הוא ספר למדני שראשו ורובו בעולם התלמוד ומפרשיו, ועם זאת אין הוא מתעלם מכך שמושג הנזירות מלווה את התנ"ך לכל ארכו, ומכך שעולם זה מאתגר את המחשבה היהודית ויחסה למושגים של פרישות וחומריות, חיים ומוות.

משום כך אפשר למצוא, בעיקר בסיכומי הפרקים, תובנות העולות מתוך הדיון הלמדני ומשליכות על סוגיות פרשניות בתנ"ך. כך למשל הוא מעלה תובנות בנוגע לדמותו של שמואל הנביא וקרבתו אל עולם הכהונה, או מחויבותם של בני יונתן בן רכב שלא לשתות יין. אין הוא מתעלם גם מן השאלות מחשבתיות הנוגעות לעולם הנזירות, וכך אפשר למשל למצוא בסוף הפרק הדן באיסור תגלחת דיון על אופן ההתמודדות של התורה עם כוחות החיים של הנזיר.

לסיום, דומני כי ספר זה הוא הוכחה חיה לכך שלימוד העיון בישיבות הציוניות הוא תחום חי ותוסס. שתרומתה של הציונות הדתית לעולם התורה איננה רק בתחום התנ"ך שאותו יצרה יש מאין, אלא גם בתחום לימוד העיון שאותו היא מקדמת לסטנדרטים חדשים.

ובנימה אישית יותר: אני סמוך ובטוח שנחת גדולה יש למורי ורבי הרב אהרן ליכטנשטיין זצ"ל מכך שמורשתו ממשיכה לחיות ולצמוח לא רק בתחומים האידיאולוגיים והציבוריים אלא גם בלב העשייה הלמדנית.