תובנות מהמשבר באירופה

השיח הליברלי הצדקני נחרד, בעקבות טראומות מהעבר, מכל מילה שמזכירה גזענות, אפליה, או גרוע מכך חוסר חמלה.

דניאל סגרון , כ"ב באלול תשע"ה

דניאל סגרון
דניאל סגרון
צילום: עצמי

דור דור ואתגריו, דור דור ובעיותיו.

אם פעם אתגרי האמונה היו תהיות שהעלו ביקורת המקרא ושאר תנועות ההשכלה, כיום נראה שמוקד השיח עבר לאדם הפרטי. עושה רושם שאנשים בוחרים את דרכם בחיים יותר לפי 'מה עושה להם טוב', מאשר לפי מידת השכנוע שלהם מ'תורת התעודות' ושאלות משכיליות מסוג שכזה.

יש בכך אמנם חיסרון, כי הדת מעצם טבעה היא תובענית, כפייתית משהו, אופפת את כל חיי האדם בתביעתה הנחרצת לקיים כל רגע ורגע את רצונה של ההלכה. ככזו, היא תתקשה להתחרות על המגרש של 'מה עושה טוב'.

אך דומה שבמבט מעמיק יותר, השינוי באתגר טומן דווקא בשורה גדולה לדת היהודית. אם בעלי ההלכה יראו איך התורה לא סותרת חיים עשירים, מלאי חוויות ורגש, סיפוק ושגשוג, אלא מוסיפה עליהם קומה נוספת של משמעות לחיים, ערכים ברורים ויציבות משפחתית וקהילתית, הדת תזכה לעדנה.

זו בעצם תפיסתו של הלורד הרב יונתן זקס, אחד הקולות החשובים בעולם היהודי כיום, שבכל ספריו (שתורגמו) לא מתעמת על עצם נכונות האמונה, אלא מתמקד בלהראות את שלל היתרונות של הדת, את התרומה שמעניקה האמונה לשיפור אורח חייו של האדם המודרני. לא במקום מה שיש לאדם, אלא בנוסף למה שיש לו. להפוך את החיסרון בכך שאנשים כיום יותר אינדיבידואליסטים, ליתרון. שהאינטרס שלהם לחיים טובים יותר, נכונים יותר, יגרום להם לאמץ את חיי התורה.

אך נראה לי, שאי אפשר רק להתמקד ביתרונות שלנו.

כדי להתמודד מול המתקפות המגוונות שסופגת ההלכה מהכיוון הליברלי עלינו לעבור מהגנה להתקפה, להצביע על החסרונות של דרך החיים הליברלית, לחדד את חולשותיה ולבקר את פגמיה. בדור שעבר, הדרך להתמודד מול המתקפות שסופגת ההלכה בכל מיני חזיתות, הייתה רעיונית, לדוש עד אין קץ בשאלה עד כמה ההלכה הומנית. אך במונחי הדור החדש צריך למדוד בשטח, במבחן התוצאה, את היתרונות של כל דרך. להבליט את הטעויות ובכך למנוע מתקפה על ההלכה מהכיוון הליברלי.

משכך, קשה להתעלם מהמסקנה שהמשבר באירופה נובע במישרין מתפיסת העולם הליברלית, בשני היבטים.

ראשית, בעקבות הרוחות הליברליות, המעצימות את נוחות הפרט, אנשים יותר עסוקים בעצמם, בפיתוח הקריירה שלהם ובאושר האישי שלהם, ופחות מוכנים להתמסר לגידול משפחה גדולה ויציבה לאורך כל חייהם. משבר הילודה הזה, שלא קיים בחברה שמרנית, מסכן את עתיד צביונה הנוכחי של אירופה, עד כדי כך שמדינות מסוימות ביבשת הוותיקה רואים בחוסר הילודה את בעייתם העיקרית.

בנוסף לילודה הנמוכה, אירופה מתמודדת עם צונאמי של מוסלמים ומהגרים. עוד לפני הנהירה הנוכחית של הסורים והאפריקאים, אירופה סבלה מגידול מאיים של מוסלמים בעריה הגדולות, בכמות שעלולה לשבש לחלוטין את הצביון הנוצרי של היבשת, ד''ר גיא בכור מספק במאמריו נתונים על חששות מרוב מוסלמי במקומות מסוימים. אם למוסלמים שכבר גרים ביבשת יצטרפו כמה מאות אלפי פליטים מסוריה ואפריקה, לא קשה לדמיין מצב בו אירופה של היום לא תוסיף להתקיים יותר.

במבט שמרני, יש כאן תופעה בעייתית.

השיח הליברלי הצדקני נחרד, בעקבות טראומות מהעבר, מכל מילה שמזכירה גזענות, אפליה, או גרוע מכך חוסר חמלה. המוסלמים והפליטים מבינים זאת היטב ומנצלים עד תום את חולשתה המוסרית של אירופה, שכבלה את עצמה בשרשראות ליברליות שמונעות ממנה להציל את עצמה.

איזו הוכחה חזקה יותר לכישלון של דרך ניתן למצוא מאשר תפיסת עולם שלא מסוגלת להגן על עצמה? דרך שבנתה סוללה של ערכים שיוצרים עוול על פיו החזק לא רשאי להתגונן, לשמור על עצמו, על מדינתו, על צביון ארצו, היא דרך כושלת.

נמצא שהמשבר החמור בו שרויה אירופה, סין של ערכי המערב, נובע במישרין מתפיסתה הליברלית, שאולי נשמעת טוב בשיח הטהרני שהתפתח בעולם, אך במבחן התוצאה היא כישלון מוחלט. היא מאבדת את עצמה לדעת, מבלי יכולת להתגונן.

כדאי שנתחיל להיות שמחים בחלקנו, שמחים בתורתנו, שמחים ביהדותנו, שמחים בשמרנותנו, ולא נחפש לייבא לארצנו ערכים זרים, מנוכרים, שהתבררו ככישלון ברמה הבסיסית ביותר של הקיום. כל מי שמתקיף את ההלכה בשם ערכי הליברליות, שיבחן ביושר האם הנזק שעשתה האחרונה לא מוכיח את כישלונה.