מדוע איני טס לאומן בראש השנה?

אני אוהב את ארץ ישראל, אני משוגע על ארץ ישראל. כמו אהבה של חתן וכלה ביום חתונתם.

צבי פישמן , כ"ד באלול תשע"ה

הייתם חושבים שהבמאי של הסרט החדש "סיפורי מעשיות של רבי נחמן" בטוח יטוס לאומן בראש השנה. כמה מהשחקנים ומאנשי צוות נוסעים, אז מדוע הבמאי לא?

כדי להשיב לאנשים רבים ששואלים אותי, אני אנסה להסביר.

אף פעם לא הייתי באומן. יש לי חברים שנוסעים מידי שנה, וגם כמה מבני משפחתי היו שם, אבל אני מעולם לא הלכתי לשם. נאמר: "צדיק באמונתו יחיה", וכמובן שכל דבר העוזר לאדם להתקרב להקב"ה הוא דבר חיובי. אני אוהב את ספריו של רבי נחמן. אני אוהב את סיפוריו. למדתי הרבה מאוד מתורתו על עבודת ה', על תשובה, על שמחה, על הנקודות הטובות שבאדם, ועל החשיבות לשאוף תמיד מעלה מעלה.... בנוסף לכל זה למדתי ממנו, מחכמים נוספים, ומהתורה עצמה את החשיבות העליונה של ארץ ישראל.

אני אוהב את ארץ ישראל, אני משוגע על ארץ ישראל. כמו אהבה של חתן וכלה ביום חתונתם. אולי כיוון שעברתי את חצי מחיי באמריקה, בארץ ניכר, וגיליתי את ארץ ישראל דרך גילוי שמימי כאשר ישבתי על חוף הים בקליפורניה. אולי בגלל זה ארץ ישראל היא אוצר יקר כל כך ולא ברור מאליו עבורי. הלימוד של דוד המלך, שצריך לשים את ירושלים על ראש שמחתניו חתום בעצמותי.

ללא ספק, זה נכון גם לגבי רבי נחמן שאמר שלכל מקום שהוא הולך, הוא הולך לארץ ישראל. רבי נחמן אמר שההבנות הכי עליונות שלו בתורה הגיעו אליו רק אחרי שביקר בארץ ישראל.

בספר "ליקוטי עצות המשולש", האוסף רבים מאמירותיו, רבי נחמן מכריז:

"עיקר קדושת האיש הישראלי, שהוא שיזכה לילך בכל עת מדרגא לדרגא בעבודת השם, הוא על-ידי קדושת ארץ ישראל: ועיקר נצחון המלחמה שצריכין לנצח בזה העולם, העיקר הוא לבוא לארץ-ישראל. וזה כל בחינת עבודתנו שאנו עוסקין מראש השנה עד שמיני עצרת, הכול  הוא כדי לגלות קדושת ארץ-ישראל, כדי שנזכה מהרה לבוא לארץ ישראל. וזה בחינת בנין המלכות שאנו עוסקין בזה בימים האלו, כמבואר ב"שער הכוונות": כי עיקר בנין המלכות הוא לגלות מלכותו יתברך לכל באי עולם, כמו שמתפללין על זה הרבה בימים האלו, ועקר התגלות מלכותו הוא בארץ-ישראל. ועל כן עקר קדושת ישראל מתגלה בראש השנה, כמו שכתוב "ארץ אשר ה' אלוקיך דרש אתה תמיד עיני ה' אלוקיך בה מראשית השנה ועד אחרית שנה" (דברים י"א, י"ב).

מובן שהקב"ה רואה את כל העולם במבט אחד, אבל בראש השנה הפוקוס שלו הוא על ארץ ישראל ועל תפילות היהודים בארץ.

בנוסף, רבי נחמן אומר: "כל ענין ברכות מלכויות, זכרונות ושופרות, הכול  הוא כדי לגלות קדושת ארץ-ישראל, שלשם עיקר קיבוץ גלויות, על ידי השופר, כמו שכתוב: "ביום ההוא יתקע בשופר גדול..." (ישעיהו כ"ז, י"ג), כי כל עבודתנו בראש-השנה הוא לגלות קדושת ארץ-ישראל ולזכות לשוב לארצנו בקרוב".

"בראש השנה מתחילין לבנות ולגלות קדושת ארץ-ישראל: ובעשרת ימי תשובה, על-ידי התשובה שעושין בכל יום ומרבין ברחמים ותחנונים, על-ידי-זה ממשיכין העשר קדושות שקדשה ארץ-ישראל, עד שביום כיפור זוכין לקדושה העליונה של ארץ-ישראל שהוא קדשי-קדשין - ועל כן אז נכנס הכהן גדול לשם... ואחר כך בסוכות עוסקין להכניע המונעים, מוציאי דיבת הארץ, על ידי הארבעה מינים, שהם בחינת כלי מלחמה, כמאמר רבותינו ז"ל, ולעשות הדרך לארץ ישראל על ידי הענני כבוד שהלכו לפנינו, שזה בחינת סכה... ועל ידי זה נשלם היחוד בשלמות בשמיני עצרת, שזה בחינת כבישת ארץ ישראל. ועל כן מגדילין השמחה אז, כי צריכין לעלות לארץ ישראל בשמחה, בבחינת 'שתעלנו בשמחה לארצנו'". (ליקוטי עצות המשלוש, אוצר היראה, תשובת השנה, עמודים רל"ח סימן י"ט עד ר"מ)

עמ"י התפללו כמעט אלפיים שנה לחזור לארץ ישראל. עכשיו, כאשר הקב"ה, בחסד עליון נתן לנו לחזור הביתה, זה לא הגיוני בעיני לעזוב את ארץ הקודש בראש השנה עבור כל סיבה שבעולם. בנוסף, הנסיעה לאוקראינה לראש השנה מניו יורק, פאריס, או אוסטרליה, כשאפשר להגיע בקלות לירושלים, היא חידה גדולה עבורי, באופן מיוחד משום שחכמינו מלמדים אותנו שכל התפילות עולות לשמיים ישר מארץ ישראל, ללא שום אמצעים שמימיים או זיהום רוחני שנגרם בארצות ניכר משום טומאת ארץ העמים (רמב"ן ויקרא י"ח, כ"ה. "אורות ארץ ישראל" פרק ד').

לפני כמה שנים מישהו שאל את המקובל הרב ליאון לוי זצ"ל, אם אפשר לטוס לאומן לראש השנה. הרב ענה לו שזה לא רעיון טוב, והסביר זאת בכך שראש השנה קובע מה יהיה בשנה העתידית, ואם הבעל עוזב את אשתו ומשפחתו בראש השנה, זה לא סימן חיובי לשלום בית. הרב ליאון אמר שנסיעה לאומן ולקברי צדיקים אחרים באותו אזור יכולה להיעשות פעם בחיים, אם זה יוסיף יראת ה' ורוממות בעבודת ה' של האדם, אבל לא חסר קברי צדיקים בארץ ישראל עצמה, כולל אבותינו הקדושים העליונים, והרבנים של רבי נחמן, רבי שמעון בר יוחאי והאר"י ז"ל, לדוגמה.

בהוליווד, לפני שחזרתי בתשובה סבלתי ממחלת מעיים קשה, שגרמה לי דימום פנימי חריף מידי יום. כשלמדתי על מנהג ה"תשליך" בספר שהסביר על היהדות למתחילים, הלכתי לים השקט בראש השנה וזרקתי את כדורי הקורטיזון לים (שממלא לא עזרו לסלק את המחלה), עם בקשה שה' ירפא אותי. ואכן, באופן ניסי פסק הדימום לחלוטין. כמה שנים לאחר מכן כשלמדתי תורה בשמחה גדולה בישיבת מכון מאיר בירושלים, התקשרו אלי הורי מארה"ב עם בקשה שאבוא לניו יורק לחגוג עם המשפחה את יום הנישואין הארבעים שלהם. הייתי כל כך מאושר בתוך לימוד התורה בארץ, ולא רציתי להפסיק אפילו לא לביקור קצר בניו יורק, ואפילו לא לקיום המצווה הגדולה של כיבוד אב ואם. אך הורי ניגנו לי על המצפון בצורה הכי מקצועית שיש, באמרם שאם לא אבוא אקלקל את שמחתם. לכן נכנעתי וטסתי לניו יורק. כשנחתתי בשדה התעופה קנדי, הלכתי עם הנוסעים האחרים לאסוף את התיק היחיד שלי, ובדרך עברתי בשירותים ופתאום ראיתי צונאמי של דם יוצא ממעי. "אוי לא!" חשבתי, "למה חזרתי לאמריקה?!".

הבנתי מיד, בלי שום ספק, שחוץ לארץ הוא מקום לא בריא ליהודי. יום אחרי מסיבת יום הנישואין, חזרתי לירושלים, וב"ה הדימום הפסיק. שנים מאוחר יותר, סיפרתי על המקרה לרב ליאון ושאלתי אותו מדוע הדימום חזר אז באופן כל כך פתאומי. הוא הסביר שכשחזרתי בתשובה התחברתי עם ספירת המלכות. ארץ ישראל, הוא אמר, היא ההופעה הארצית של המלכות בעולם הזה, וכשיצאתי מארץ ישראל, הדבר היה כהפניית הגב למידת המלכות, שהיא השכינה. כשמתנתקים מהשכינה צריך לשלם מחיר. אף שיצאתי מהארץ כדי לקיים מצווה, בכל זאת קיבלתי אזהרה

כפי שהרב קוק כותב בספרו "אורות ארץ ישראל" פרק ו', שיש צדיקים שכל כך מחוברים לארץ שיכולים לצאת מארץ ישראל באופן זמני כדי לקיים איזה מצווה, ולחזור בלי פגע. אבל עבור יהודי מן השורה, או אפילו הרבה מעל זה, הרב ליאון אמר שהשכינה דורשת את עלבונה - לאחד יהיה עוגמת נפש שהוא מפספס טיסת המשך, לאחר המזוודה תיאבד, בן אדם אחר יריב עם הוריו במשך הטיול, אחר ירגיש חולה, אחר ימצא בעיה שמחכה לו כשיגיע לארץ.

דוגמה אחת: הרב דב ביגון, ראש ישיבת מכון מאיר, הוא מעבר לכל ספק צדיק גדול ואוהב עצום של ארץ ישראל. לפני הרבה שנים, כשהוא החליט לנסוע לאמריקה (הפעם הראשונה והאחרונה שלו בחו"ל) כדי לגייס כספים למען הישיבה, עזרתי לו להכין חוברת על "מכון מאיר". כאשר הגיע לשדה התעופה בניו יורק, האדם שהיה אמור לקבל את פניו לא הופיע. הרב ביגון מצא טלפון ציבורי, והתקשר לברר מה קרה לנהג. הוא שם את אחד המזוודות המלאה בחוברות על הרצפה, צמוד לרגליו, ובמהלך שיחתו בטלפון, המזוודה נגנבה. ברוך הבא לניו יורק! למחרת, במהלך הליכתו במנהטן ליד בנייין האימפאייר סטייט בילדינג רוח עזה קרעה את השקית שאחז שהייתה מלאה בחוברות שנותרו לו מהתיק השני.

החוברות עפו לארבע רוחות, ואף אחד לא נחלץ לעזרתו. בנוסף לעוגמת נפש זו, לקח לו כמה חודשים לאחר חזרתו לארץ להתעשת מהכאב ומהשוק שהרגיש כשראה מול עיניו את ההתבוללות הנוראה של היהדות בארצות הברית. במילים אחרות, זה לא דבר פשוט לצאת מהארץ, והבנה עמוקה זאת יכולה לעזור לנו להבין מדוע ההלכה אוסרת מהיהודי לצאת מארץ ישראל, חוץ מכמה סיבות מסוימות שחכמינו התירו.

לכן, אני אשאר כאן בארץ ישראל בראש השנה. ואני בטוח שאם רבי נחמן היה חי היום, גם הוא היה חוגג אתנו את החג בארץ ישראל.