הארה מתוך האובך

הרב דניאל שילה , כ"ו באלול תשע"ה

הרב דניאל שילה
הרב דניאל שילה
צילום: עצמי

על פי ההדרכה התורנית, לא ניתן היה מלכתחילה לערוך לוח שנה מדויק. קידוש החודש, שעל פיו נקבעים המועדים, חייב מלכתחילה להיעשות על פי ראיית העדים את מולד הירח החדש.

בלעדי ראייה זו, לא ניתן לדעת אם החודש החולף יהיה בן עשרים ותשעה יום או בן שלושים. כשישוב הדבר לתיקונו, לא ניתן יהיה לקבוע תאריך מדויק לאירוע האמור להתרחש אחר ראש החודש שעדיין לא נקבע.

רוב מועדי ה' חלים בתוך החודש, ומרגע שהתקדש החודש על ידי בית הדין, ניתן לדעת בוודאות את יום החג. יוצא מכלל זה ראש השנה. הוא חל בראש החודש עצמו, ועל כן אין יודעים עליו עד שלא התקדש . כיצד איפה נהגו? בליל שלושים של אלול, בו אפשר שיחול החג, נהגו כאילו כבר חל.

שבתו ממלאכה, התפללו , סעדו סעודת חג. למחרת תקעו בשופר. אולם, לא יכולים היו לדעת אם אכן זה היום הנכון. רק במוצאי היום, כשראו את המשואות שהועלו בנקודות הקבועות לכך , ידעו אם אכן היה זה החג, או שמא יש לקיימו למחרת. אמנם נדיר היה הדבר, שכן "מימות עזרא ואילך לא מצינו אלול מעובר" (בן שלושים יום) ראש השנה לב א, אולם אפשרות כזו לא נשללת. נמצא שהיהודים מתחילים את השנה בספק, ומקיימים את מצוות החג כאילו הוא וודאי.

לקח חשוב יש כאן. רצון בסיסי של אדם הוא "להיות בטוח" , אך לא קיימת בעולמנו וודאות מוחלטת ואנו נקראים לפעול ולעשות את שנצטווינו גם כשאינה . ולא רק את המחוייב, כי אם גם את הראוי. כך קוראים בקהלת בסוכות : (ו) בַּבֹּ֙קֶר֙ זְרַ֣ע אֶת־זַרְעֶ֔ךָ וְלָעֶ֖רֶב אַל־תַּנַּ֣ח יָדֶ֑ךָ כִּי֩ אֵֽינְךָ֨ יוֹדֵ֜עַ אֵ֣י זֶ֤ה יִכְשָׁר֙ הֲזֶ֣ה אוֹ־זֶ֔ה וְאִם־שְׁנֵיהֶ֥ם כְּאֶחָ֖ד טוֹבִֽים קהלת פרק יא

אנו חיים בדור אשר בו נעשו ונעשים מעשים רבים גם בהעדר וודאות מוחלטת. כך בהקמת המדינה, כך בהתיישבות בכל רחבי הארץ.

דברים אלו נכתבים (בבית ממוזג) בתוך האובך. לו חזרנו לקדש את החדש על פי הראיה , אפשר שלא היינו יכולים לעשות זאת השנה אלא לחגוג את החג מתוך ספק . החזאים אמנם צופים שעד החג הבא עלינו לטובה הוא ישקע ,

ואנו תקווה שתחזיתם תתקיים אולם כך זכינו לראות , כיצד ייתכן בעתיד שלא נדע את מועד ראש השנה, ונקיימו ביום.