לאיים ולקיים

אחת השאלות הרווחות בשיח הציבורי בנושא הביטחוני היא, האם תהיה אינתיפאדה שלישית? שאלה מצחיקה.

חגי הוברמן , כ"ז באלול תשע"ה

השבוע, ערב ראש השנה, מלאו 20 שנה לחתימה על הסכם אוסלו ב', הסכם היישום ביו"ש של הסכם אוסלו א' (הסכם העקרונות).

הסכם אוסלו ב', להזכיר, עבר על חודו של מיצובישי שניתן לח"כ אלכס גולדפרב, זה שנבחר בקולות מפלגת הימין 'צומת' של רפול, וערק לממשלת רבין, תמורת תפקיד סגן שר השיכון, עם רכב שרד מסוג מיצובישי. זה ההסכם שאבו-מאזן איים השבוע לבטל באורח חד-צדדי.

בשבוע הבא, ראש השנה, ימלאו 15 שנה לפרוץ מלחמת אוסלו, זו שהפלשתינים קראו לה בשם השקרי 'אינתיפאדת אל-אקצא', ואצלנו קראו לה בשם לא פחות שקרי, 'האינתיפאדה השניה'. למה שקרי? כי זו לא היתה באמת אינתיפאדה אלא מלחמה של ממש, יזומה ומתוכננת בידי הרשות הפלשתינית. לא הציבור הפלשתיני התקומם, אלא ההנהגה שלחה את הכוחות הפלשתינים להילחם בישראל מלחמת טרור של פיגועי התאבדות, ירי מכוון ופיצוץ מכוניות תופת.

אחת השאלות הרווחות בשיח הציבורי בנושא הביטחוני היא, האם תהיה אינתיפאדה שלישית? שאלה מצחיקה. יש אינתיפאדה. יש אינתיפאדה שלישית. אלפי מקרים של יידוי בקבוקי תבערה, אבנים, ומספר הולך וגובר של מקרי ירי שגבו קורבנות, הוא בדיוק מה שהיתה האינתיפאדה הראשונה.

וגם הפעם, האינתיפאדה הזו מעודדת ומלובה בידי ההנהגה הפלשתינית. זו שבמקביל מקיימת עם צה"ל שיתוף פעולה רחב לסיכול פיגועי תופת של אירגוני הטרור.

סתירה? ממש לא. מדובר באסטרטגיה מכוונת של הרשות הפלשתינית, על בסיס הלקח ההיסטורי. האינתיפאדה הראשונה, כפי שאמרתי, היתה באמת אינתיפאדה – התקוממות עממית. זו היתה אינתיפאדה של אבנים ובקבוקי תבערה, כמעט ללא ירי, וללא מחבלים מתאבדים. האינתיפאדה הזו הניבה להם את גדול הישיגיהם המדיניים: הסכם אוסלו. האינתיפאדה הזו הצליחה ליצור פילוג בחברה הישראלית, ולעודד את הרצון של חלק גדול מהציבור 'לצאת מהשטחים'. בזכותה הם קיבלו ממשל עצמי, שטחים טריטוריאליים עצמאיים ביו"ש (שטחי A) ואפילו סֶמי-צבא פלשתיני עצמאי.

ה'אינתיפאדה' השניה התאפיינה בריבוי פיגועי התאבדות, אוטובוסים וקניונים מתפוצצים. בשנת 2000, אחרי הבריחה מלבנון, השתכנע ערפאת מנאום 'קורי העכביש' של נסראללה, כאילו החברה הישראלית חזקה כמו קורי עכביש. מסקנתו היתה: כמה פיגועי התאבדות ביו"ש כמו בלבנון, והיהודים יברחו משם כמו שברחו מלבנון.

האסטרטגיה 'הגאונית' הזו נכשלה באופן מוחלט. הציבור הישראלי לא רק שלא התפצל אלא התלכד, ולבסוף יצא כאיש אחד בלב אחד למבצע 'חומת מגן', שבו הפלשתינים איבדו גם את מה שכבר היה בידיהם: צה"ל חזר לפעול עצמאית בכל השטח, כוחות הביטחון שלו קרסו, ושלטונו ניצב בפני חורבן גמור. לא רק שהיהודים לא ברחו, הם עוד חיזקו את אחיזתם בשטח. גם הבריחה של שרון מחבל עזה, מסיבות אישיות לחלוטין, לא נמשכה ביהודה ושומרון.

אבו מאזן עשה את החשבון הנכון: אינתיפאדת האבנים ובקבוקי התבערה נחלה הישג מדהים. אינתיפאדת המתאבדים נכשלה כישלון מוחלט. מסקנה: לחזור לאינתיפאדת בקבוקי התבערה והאבנים, כדי להשיג את המדינה הפלשתינית במתנה מהעולם, ללא הסכם עם ישראל.

במקום להבהיל את עצמנו מפני האינתיפאדה הבאה, לשקשק וליילל, כדאי להזכיר שגם לישראל ישנם מנופי לחץ משמעותיים על הרשות הפלשתינית, כאלו שיגרמו לכל האבו-מאזנים מהרש"פ, לעשות חושבים מחדש. צה"ל הסיר בשנים האחרונות מאות מחסומים וחסמי עפר בכל רחבי יו"ש. התנועה הפלשתינית כיום זורמת חופשית בכל השטח. אפשר בקלות להחזיר את כל המחסומים הללו, לרוקן מחדש את צירי התנועה הראשיים ביהודה ושומרון מכלי רכב ערביים. צריך להודיע לפלשתינים במפורש, שאם הם כל כך משתוקקים לראות מחדש את התורים המשתרכים לפני מחסום חווארה, ואת שיירות המכוניות הארוכות חונות לפני ככר אדם, שימשיכו עם האינתיפאדה שלהם. אם הם כל כך רוצים לחזור למצב שהנסיעה מטול-כרם לקלקיליה תארך שעתיים במקרה הטוב, הם יכולים להמשיך וליזום התפרעויות וזריקות בקבוקי תבערה.

הגיע הזמן שגם אנחנו נתחיל לאיים, ולעשות זאת ברצינות. לאיים ולקיים.