ראש השנה – חג שמח?

הרב שמואל אליהו , כ"ט באלול תשע"ה

הרב שמואל אליהו
הרב שמואל אליהו
צילום: לשכת הרב אליהו

בספר נחמיה (ח) מתואר ראש השנה שעשו העולים שבאו מבבל אחרי שבעים שנה של גלות: "וַיֵּאָסְפוּ כָל הָעָם כְּאִישׁ אֶחָד אֶל הָרְחוֹב אֲשֶׁר לִפְנֵי שַׁעַר הַמָּיִם וַיֹּאמְרוּ לְעֶזְרָא הַסֹּפֵר לְהָבִיא אֶת סֵפֶר תּוֹרַת מֹשֶׁה אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת יִשְׂרָאֵל".

שם הם קוראים את התורה לפני כל העם המתאסף, והאנשים בוכים, שכן הם מבינים שבגלות הם התרחקו מאוד מה' וממצוותיו. מיד עומדים נחמיה, עזרא והלוויים ואומרים לְכָל הָעָם: "הַיּוֹם קָדֹשׁ הוּא לַה' אֱלֹקֵיכֶם, אַל תִּתְאַבְּלוּ וְאַל תִּבְכּוּ". להפך, ביום הזה "לְכוּ אִכְלוּ מַשְׁמַנִּים וּשְׁתוּ מַמְתַּקִּים וְשִׁלְחוּ מָנוֹת לְאֵין נָכוֹן לוֹ כִּי קָדוֹשׁ הַיּוֹם לַאֲדֹנֵינוּ וְאַל תֵּעָצֵבוּ כִּי חֶדְוַת ה' הִיא מָעֻזְּכֶם".

על-פי הפסוקים הללו הוכרעה הלכה שהייתה במחלוקת הגאונים אחרי חתימת התלמוד בשאלה האם לצום בראש השנה או לא. וב"שולחן ערוך" נפסק: "אוכלים ושותים ושמחים, ואין מתענין בר"ה ולא בשבת שובה; אמנם לא יאכלו כל שבעם, למען לא יקלו ראשם ותהיה יראת ה' על פניהם".

שאלה נוספת שעלתה היא האם מותר לבכות בתפילה של ראש השנה. ה"בית יוסף" כותב כי קרה שמצאו תלמידיו לרבי עקיבא שהיה בוכה בשבת ואמר "זהו עונג לי". וכתב שם הט"ז כי נראה לו "שמרוב דבקותו בהקב"ה זולגים עיניו דמעות... וכן הוא מצוי במתפללים בכוונה".

לזה נתכוון רבנו חיים ויטאל ב"שער הכוונות", שהעיד על האר"י ז"ל: "גם היה נוהג מורי ז"ל לבכות הרבה בתפלת ראש השנה אפילו שהוא יו"ט ומכל שכן בתפילת יום הכיפורים. והיה אומר מורי ז"ל כי מי שאין בכיה נופלת עליו בימים האלו הוא הוראה שאין נשמתו הגונה ושלימה".

על-פי זה היה מזכיר מו"ר הרב מרדכי אליהו זצוק"ל את האמור במזמור פא בתהילים: "שְׂאוּ זִמְרָה וּתְנוּ תֹף כִּנּוֹר נָעִים עִם נָבֶל", שנאמר על ראש השנה כמו שכתוב בפסוק שאחריו: "תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר בַּכֵּסֶה לְיוֹם חַגֵּנוּ". ויש בזה שאלה גדולה. הרי בראש השנה אנו לא אומרים "הלל" מאימת הדין. איך נישא אפוא קולנו בזמרה וננגן בכלי נגינה? וכי כך צריך לחגוג את ראש השנה בבית הכנסת? השיב על כך הרב, כי בבית המקדש חגגו את ראש השנה "בַּחֲצֹצְרוֹת וְקוֹל שׁוֹפָר הָרִיעוּ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ ה'". מרוב שמחה ומרוב יראה שהייתה ביחד אתה. ומכאן ילמד האדם הפרטי שצריך לעבוד את ה' בראש השנה ביראה גדולה ובשמחה גדולה, בחינת "שְׂאוּ זִמְרָה וּתְנוּ תֹף כִּנּוֹר נָעִים עִם נָבֶל".

מחלוקת נוספת קשורה בשאלה האם מברכים ברכת "שהחיינו" בתחילת ראש השנה ויום הכיפורים, כשם שמברכים בתחילת כל חג וחג. שהרי בשלושת הרגלים אנו מברכים "שהחיינו" על עצם היום (בקידוש או בעת הדלקת הנרות). וברכת "שהחיינו" זו אינה על הקידוש או אל הדלקת הנרות, אלא על עצם היום.

הגמרא מסבירה כי השאלה אינה האם יש רשות לברך, שזו בוודאי ניתנת למי שמרגיש שמחה ביום זה. השאלה היא האם חובה לברך שהחיינו או לא. לדעת רב ושמואל זו לא חובה, כי רק בשלושת הרגלים יש חובה על כל אחד לשמוח ולשמח בבשר ודגים והחלפת בגדים. אבל לא שייך טעם זה בראש השנה ויום הכיפורים, שלא נאמר בהם חיוב שמחה.

ביקשו חכמים מרב יימר סבא שיבדוק איך נוהג רב חסדא, והוא הלך לביתו וראה שרב חסדא קידש בליל ראש השנה ובירך "שהחיינו" על היום. על כן מסיקה הגמרא שחייבים לברך "שהחיינו" על הימים הקדושים הללו. לא חייבים לברך "שהחיינו" דווקא על כוס יין, אלא אפילו נמצא בשוק בעת שנכנס ראש השנה ויום הכיפורים – יכול לעמוד במקומו ולברך "שהחיינו" על עצם היום.

חכמים בגמרא למדו מהתקיעות בשנת היובל, שצריך לתקוע בראש השנה תקיעה לפני התרועה ותקיעה אחרי התרועה, כדי למתק את הדינים. ומדוע למדו לראש השנה מתקיעת השופר של היובל? כי ביובל משתחררים העבדים והקרקעות, ובראש השנה משתחררת הנפש משעבודיה ומעוונותיה. ביובל תוקעים בשופר כדי לומר לאדונים כי הם צריכים לשחרר את עבדיהם, ולומר לעבדים שהם משוחררים.

והנה יש משחרר עבדו בשמחה, ויש עבד שמשתחרר בשמחה כי "עבדי הם ולא עבדים לעבדים". לעומתם יש אנשים שרוצים להמשיך לשעבד את עבדיהם, ויש עבדים ששמחים בשפלות עבודתם בחינת "אהבתי את אדוני". העבדים השפלים והאדונים המתחכמים מצטערים כאשר הם שומעים את תקיעת השופר של היובל. אבל הצדיקים שרוצים לעשות רצון ה' – שמחים בתקיעה שמחה גדולה.

כך גם אנו בראש השנה, יום שבו נשמע קול השופר שלנו וכנגדו נשמע קול השופר הגדול של הקב"ה בעולם המבשר קיבוץ גלויות. מבשר הופעת ה' בעולם. יש שמחים בו ויש עצובים. על הרשעים הוא מפיל אימתה ופחד, עליהם נאמר "ה' מָלָךְ יִרְגְּזוּ עַמִּים יֹשֵׁב כְּרוּבִים תָּנוּט הָאָרֶץ" (תהילים צט). את הצדיקים הוא משמח מאוד. עליהם נאמר: "ה' מָלָךְ תָּגֵל הָאָרֶץ יִשְׂמְחוּ אִיִּים רַבִּים" (תהילים צז).

על כן לפני התקיעות אנו קוראים לכל העמים שבע פעמים לשמוח בגאולתם של ישראל: "כָּל הָעַמִּים תִּקְעוּ כָף הָרִיעוּ לֵאלֹקִים בְּקוֹל רִנָּה". זאת כיוון שגאולתם של ישראל לא קלה לאומות העולם. "כִּי ה' עֶלְיוֹן נוֹרָא מֶלֶךְ גָּדוֹל עַל כָּל הָאָרֶץ: יַדְבֵּר עַמִּים תַּחְתֵּינוּ וּלְאֻמִּים תַּחַת רַגְלֵינוּ".

אבל אין אפשרות לגאולת העולם בלי גאולתם של ישראל ובלי מלכותם. שבזכות ירושת הארץ מתעלה שמו של הקב"ה בעולם.