מפת הדרכים של חנה'לה

...ואז לקחה חנה'לה את המפה החדשה שקבלה מהדוד סם לכבוד יום הולדתה ה-55 ופרשה אותה בזהירות על השולחן הקטן והישן שהורישו לה הוריה.
אחר כך התחילה לסדר את השולחן לכבוד המסיבה כשהתרגשות ממלאת את לבה.

צחי פנטון , ג' באייר תשס"ג

לבן ריק
לבן ריק
צילום: ערוץ 7
...ואז לקחה חנה'לה את המפה החדשה שקבלה מהדוד סם לכבוד יום הולדתה ה-55 ופרשה אותה בזהירות על השולחן הקטן והישן שהורישו לה הוריה.
אחר כך התחילה לסדר את השולחן לכבוד המסיבה כשהתרגשות ממלאת את לבה.

האמת היא שהמפה לא כל כך מתאימה לשולחן – חשבה חנה'לה בלבה – אבל לא נעים, מה יהיה אם הדוד סם יבוא למסיבה ויראה שלא השתמשתי במפה – הרהרה, והחליטה להשאיר את המפה.
בגלל שהמפה היתה הרבה יותר קטנה מהשולחן החליטה חנה'לה להניח אותה באלכסון. שיהיה יותר יפה.

אחר כך הזיזה חנה'לה את כל הצלחות והכלים הכבדים אל הצד השמאלי של השולחן. זה שקרוב יותר לים. כדי שיהיו כולם על המפה.
אחר כך התחילה לסדר את כל הכיבוד במרכז השולחן, ליד האגרטל הגבוה שקיבלה מהדוד עזריאלי ביום ההולדת שעבר.
חבל שאין מי שיעזור לי -נאנחה- זה רק נהיה קשה יותר משנה לשנה.

בעוד היא מסדרת את השולחן התחילו להגיע כל האורחים.
הגיעו השכנים, והחבר'ה מהצבא, והאחים החורגים והאח שלא ראתה כבר מזמן.
האווירה היתה נהדרת. החליפו חוויות, חילקו מתנות ונזכרו בימים הטובים שבהם עוד גרו כולם יחד.

פתאום עבר במקום איש זקן עם שערות על הפנים ועל גבו הכפוף שק מלא וכבד.

כל האורחים אמרו לחנה'לה להזמין את הזקן המסכן לסעודה.
מה יש כבר להפסיד? – חשבה חנה'לה – וזה גם מעשה טוב! מיד רצה אל האיש הזקן ואמרה:
"שלום לך איש זקן וחביב, בוא ותצטרף אלינו לסעודה. תאכל משהו, תשתה משהו וכך תתחזק ותוכל לשאת את השק הכבד ביתר קלות".

הודה לה הזקן והתיישב ליד השולחן.
בגלל שלא נותר מקום פנוי התחילו כולם להדחק ולהצטמצם ופינו מקום לזקן החייכן.
אחר כך הוא משך קצת את המפה שתהיה גם לו פינה והתחיל לאכול את המנה שהגישה לו חנה'לה. הוא אכל בפה פתוח וברעש. וגם פיזר קצת לכלוך על השולחן.
אבל כולם, מרוב נימוס לא העירו לזקן.

אחר כך הזקן הרים את השק הכבד והמלוכלך והניח אותו על השולחן.
בטעות, ובלי לשים לב הוא הפיל על הרצפה כד יפה שעמד על השולחן והכד התפוצץ ברעש גדול.
כולם קפצו בבהלה, אבל נרגעו כשראו שזה בסך הכל כד שהזקן שבר, והמשיכו את הסעודה.
חבל לעשות עניין מכד. חשבה חנה'לה.

ואז הזקן שם רגל על השולחן.
כולם הביטו עליו בתדהמה, אבל מיד, מרוב נימוס, השפילו את מבטם וחזרו לצלחתם.
הרי חבל להרוס מסיבה בגלל איזו רגל על השולחן.

הגיע תור הברכות והאיחולים.
השכנים קראו שיר ציני וחנה'לה קצת נעלבה. אבל היא כמובן התאפקה וחייכה.
החבר'ה מהצבא קראו שיר יפה שהעלה זכרונות נוגים.
האחים החורגים הביאו מתנה יפה ואמרו שהם היו מקווים להיפגש יותר עם חנה'לה ולא רק אחת לשנה.
השיר שהקריא האח היה הכי מוצלח וכולם מחאו כפים ומחו דמעה.

בינתיים נרדם הזקן ובעודו שומט את ראשו נפלה כוס מלאה מיץ פטל על המפה והפטל שנשפך יצר כתם אדום ומזעזע שהתפשט על כל המפה.

רק אז שמו לב כולם שבעוד הם עסוקים בדיבורים, לקח הזקן את כל האוכל שהיה על השולחן והכניס לתוך השק.
אבל זה לא היה הכל. ברוב חוצפתו לקח הזקן גם הרבה סכו"ם וחפצים אחרים של חנה'לה והחביא אותם בתוך השק המלוכלך.
את פי השק הוא קשר בפתיל רועם והוריד את השק לרצפה.

והמפה?
המפה כולה היתה מלאה כתמים נוראיים.
כתמים שחורים של פיח ואפר,
כתמים חומים של בוץ ועפר
והכי נורא – הכתם האדום הגדול שבמרכז.

חנה'לה לא יכלה יותר לעצור את דמעותיה. "המפה החדשה שלי"! –יבבה- "מה אעשה, מה אומר לדוד סם כשהוא יראה את הלכלוך הנורא? ואיך אערוך מעכשיו את השולחן לשבתות וחגים? ואיך..? ואיך..?"

האורחים הנבוכים החלו לעזוב אחד אחד את המסיבה על בהונות רגליהם והותירו את חנה'לה הבוכיה עם הזקן המרושע, שבאותו זמן כבר ישן על השולחן בפישוט ידים ורגליים.

חנה'לה בכתה בכי מר ודמעותיה הרטיבו את לחיה.

לפתע שמעה קול ממרומים.
"חנה'לה". קרא הקול.
חנה'לה היתה בטוחה שאוזניה מתעתעות בה.
אך הקול קרא שוב -"חנה'לה"!

חנה'לה הביטה למעלה, ואז ראתה את דמות סבתה מביטה עליה מהשמים.

"סבתא"! קראה חנה'לה. "תראי מה קרה!"
"הזמנתי את הזקן המסכן למסיבה שלי... ריחמתי עליו.. איך יכולתי שלא להזמין אותו להצטרף... ותראי מה קרה.. הוא שבר את כל הכלים.. הוא לכלך את השולחן והוא הכתים את המפה החדשה..."

"אני יודעת" –אמרה סבתא בקול נעים – "היו לך כוונות טובות חמודה שלי, אבל אם היית בודקת טוב טוב לפני כן היית רואה ששקו של הזקן מלא חפצים שהוא גנב ממסיבות אחרות"!

"איך יכולתי לדעת" – יבבה חנה'לה – "כולם אמרו לי להזמין אותו, והוא גם נראה כזה מסכן"!

"זה קרה גם לי"! – אמרה סבתא. "לפני הרבה הרבה שנים. הייתי צעירה ותמימה וגם אני חשבתי שצריך לעזור לכל מי שנראה מסכן".

"מה, באמת?" – שאלה חנה'לה – "ומה קרה בסוף"?

"האמת היא שהסוף לא היה טוב" – אמרה סבתא - "הזקן שהזמנתי השתלט על כל השולחן ולא השאיר לי מקום בכלל".

"אז מה עשית"? – שאלה חנה'לה

"היתה לי ברירה? הלכנו למקום אחר וחיפשנו שולחנות פנויים. בסוף סבא בנה לנו שולחן אחר. הוא היה אמנם רעוע ומכוער. אבל בכל זאת. שולחן."

"עכשיו אני נזכרת" – אמרה חנה'לה – " כשהייתי בוכה אמא היתה מספרת לי איך נדדתם וחפשתם שולחנות פנויים. עכשיו אני מבינה למה. נכון בסוף אבא ואמא חזרו ומצאו את השולחן הישן הזה, שלנו, פנוי?".

"נכון חמודה" – נדה סבתא בראשה

"מה אעשה עכשיו?" – שאלה חנה'לה

"אם את רוצה לשמוע לי" – ענתה סבתא – "תעירי את הזקן, תקחי חזרה את כל רכושך מתוך השק. תוציאי גם את כל הרכוש הגנוב ותחזירי אותו לבעליו. אז השק יהיה הרבה יותר קל והזקן יוכל להמשיך בדרכו בקלות"! –והוסיפה- "ואולי הוא ילמד לקח לפעם הבאה"!

"והמפה?" – שאלה חנה'לה

"המפה? תחזירי אותה לדוד סם ותגידי לו את האמת- תספרי לו שהזקן הרשע לכלך לך את כל המפה והרס לך את השולחן" – אמרה סבתא ואז הוסיפה בקריצה – "ותרמזי לו שאת צריכה מפה חדשה. נקיה. הרבה יותר גדולה!"

ואז נמוגה דמותה של סבתא.

הביטה חנה'לה אל השולחן וראתה שהזקן מתחיל להתעורר.

אזרה חנה'לה עוז, ניגשה אל מקומו של הזקן ובשקט בשקט רוקנה את השק מכל התכולה הגנובה. אחר כך תפשה את צווארונו של הזקן וטילטלה אותו בלחץ פיסי מתון.

הזקן התעורר בבהלה "מממ... מה קרה" - המהם.

"קח את השק שלך ותעוף מפה!" – צרחה חנה'לה (ואפילו היא לא הכירה את קולה שלה..).

הזקן נבהל והתחיל לגמגם משהו כמו "אבל.. לאיפה אני אלך ו..."

-"זה לא מעניין אותי"! קראה חנה'לה בנחישות.
"קח את הדברים שלך ושלא אראה אותך עוד לעולם"!

הזקן הרשע פתח את פיו וחשף שיניים חדות ומבהילות, אבל הוא ראה שחנה'לה לא מתרשמת במיוחד.

"אני.. אני אשלם לך כדי להישאר.. ו.." – ניסה הזקן בנסיון אחרון לעורר רחמים.

-"לא שמעת מה אמרתי?" – שאלה חנה'לה בקול מאיים. "יש לך שתי דקות לעוף מפה, ואם לא, אכניס אותך עצמך לתוך השק ואקשור אותו בפתיל רועם.

הזקן כבר היה מבועת.
הוא ארז במהירות את שקו המדולדל, שם אותו על שכמו והחל להתרחק מהמקום.

חנה'לה הביטה אל גבו המתרחק.
ואז הרימה מבט גבוה לשמים.

"תודה, סבתא" – לחשה – "טוב שהזכרת לי קצת היסטוריה".

חנה'לה חייכה והחלה לסדר את השולחן מחדש.

_______________________________________
צחי פנטון. אלקנה . יום העצמאות ה-55 תשסג