העולים להר הבית, הם שלוחי עם ישראל

הרב משה צוריאל , י"ז בתשרי תשע"ו

הרב משה צוריאל
הרב משה צוריאל
צילום: עצמי

דווח בחדשות כי מלך ירדן כועס מאוד כי השר אורי אריאל העיז לעלות להר הבית. לא רק זה אלא כמה מחברי הממשלה רוגזים על כך ש"הפר את השקט", כלשונם. לכן יש לעורר דברים הבאים:

מובא כי חטא דוד המלך כאשר ספר מה מניין בני ישראל ככתוב "ויך לב דוד אותו וכו' ויאמר דוד אל ה' חטאתי מאד אשר עשיתי" (שמואל-ב כד,י). אבל יש לנו לתמוה מאוד, העונש אח"כ היה דֶבֶר כבד מאוד ומתו מישראל 70,000 איש! יפה שאל דוד: "הנה אנכי חטאתי, ואנכי העוֵיתי, ואלה הצאן מה עשו? תהי נא ידך בי!" (כד, יז). דוד חטא, ובני ישראל מומתים?!

ענה לו גד הנביא: "עֲלֵה הָקֵם לה' מזבח בגורן אַרֲוְנָה היבוסי" ומובא כי דוד קנה את המקום והקריב שם קרבנות, ובזה נעצרה המגיפה. אבל יש לחקור, איזו תשובה ענה לו הקב"ה על שאלתו "ואלה הצאן מה חטאו?".

חז"ל עמדו על כך וענו! "כל אותן אוכלוסין שנפלו, על שלא תבעו את בנין בית המקדש" (ילקוט שמעוני, שמואל-ב סוף פרק כד). כיצד ידעו? אלא שמעשה הכפרה, רכישת הבעלות על מקום המקדש, הוכיח במה היה הכשלון. חטאו כי שנים רבות עברו מאז שנכנסו לארץ ולא תבעו בניין בית המקדש.

צריכים אנו להבין מה חשיבות הדבר שיהיה לנו בית המקדש, מה עיקריות יש בדבר? כאשר יש לנו בית מקדש יש לנו מקום ריכוז-מחשבה לדבקות בהקב"ה וכמו שביאר מהר"ל (גבורות השם, פרק סט). שם האדם מקבל ענוה. שם האדם מקבל יראת שמים. "הר המוריה" למקום שיראה יצאה לעולם (בראשית רבה נה, ז).

לכל אחד ואחד מהקרבנות היתה כוונה רעיונית מיוחדת, מֶסֶר מחשבתי, שהאריכו בזה ר' יצחק אברבנאל, ורלב"ג, וגם רמ"א (בספרו "תורת העולה"). גם לכל אחד ואחד מכלי השרת של הכהנים, וכן לכל פרט בבגדיהם, היו כוונות נשגבות. וכל חכם וחכם מישראל הבין, לפי דרגתו, את חשיבות כל פרט ופרט.

כך כותב מהר"ל בספר נצח ישראל - פרק כב עמ' קיג:

"המשנה הזאת בא לבאר לך, כאשר נחרב הבית, שנמשך אחר זה חסרון בעולם הזה, במה שבית המקדש שלימות לכל העולם, וכאשר חרב בית המקדש היו התחתונים נבדלים מן העליונים. כי על ידי בית המקדש, שהוא בתחתונים, יש להם לתחתונים דביקות וחבור בעליונים, ולפיכך היתה הברכה".

ועוד כתב מהר"ל על סמך דברי חז"ל בבבא בתרא (ס ע"ב)

"אבל מה שראוי לאדם מצד חורבן בית קדשנו ותפארתנו, אם באנו לעשות כמו שראוי להיות נוהג האדם כמו שאמרנו, הרי לא היה נשאר לו חיים לגמרי" [עכ"ל]. כי מהר"ל היה מאנשי הסגולה שהוא הבין מה היא חשיבות בניין בית המקדש בשביל עם ישראל.

די לנו דברי ר' אברהם בן רמב"ם ("המספיק לעובדי השם", חלק התפילה, מהד' בר אילן, פרק כט עמ' 226) "ענינה הוא התחינה להחזרת מקדש ירושלים שהוא תכלית ארץ ישראל, משום שעל ידי קיומו יש קיום לכבודָהּ. ועל ידי היעדרו יש ביטול משמעותָהּ והסתלקותָהּ ממנה". [עכ"ל]

צריכים לשים לב לניסוח דבריו, שבית המקדש היא התכלית, למענה קבלנו את ארץ הקודש. וכך גם כתב מהר"ל (גור אריה, סוף פרשת ויצא).

ולענייני תקופתנו. יש למנוע קטרוג מעם ישראל על מה שאינם תובעים בניין בית המקדש, ולגָרוע מזה שכאילו משלימים עם שלטון הערבים על הר הבית. פרעות שערבים פורעים יורים עלינו אבנים וכלי משחית, שמא זה בא מחמת התייאשותנו מאחיזתנו בהר הקודש שבירושלים? וכמו שהיה בימי דוד המלך, ששתקו מלבקש בניין בית המקדש?

ולכן הבה ונחזיק טובה לטהורי לב, העולים בטהרת הגוף להר הבית, ולמקומות המסומנים שהם באמת מחוץ לת"ק אמות של הר הבית. אנשים אלו הם שלוחי עם ישראל. הם במעשיהם הנועזים מסירים חרפה מעלינו. ונאמר להם "חִזְקוּ וְאִמְצוּ!"