כשהוא נולד העניקו לו הוריו את השם, על פי הכתוב בתהילים (יט): "גַּם מִזֵּדִים חֲשֹׂךְ עַבְדֶּךָ אַל יִמְשְׁלוּ בִי אָז אֵיתָם וְנִקֵּיתִי מִפֶּשַׁע רָב". 'איתם' הוא משאלה של דוד לתמימות. אהיה תם, או במילה אחת איתם משלושה סוגי עבירות – שגגות, זדונות ופשעים: מנסתרות נקני, מזדים של זדונות חשוך עבדך, וניקיתי מפשע רב.
תפילתו של איתם הנקין הייתה על הזדים הפושעים, המרימים יד על ישראל, על מיידי האבנים המזיקים והמחבלים, ועל היורים והרוצחים המושלים בנו. אך היא עשתה רק מחצה. התפילה לא הצליחה לתמם את איתם ונעמה בעולם הזה, הם יעשו את זה בעולם העליון. נורא.
התמימות השלמה של איתם, שהייתה מלווה בנעימות של נעמה, נגדעה באכזריות של דעא"ש, שהביאה שכול ויתמות לאורך שנים רבות. זה כואב ויכאב זמן רב. זה קשה וחורץ חריצי חיים במשפחות, בישובים ובעם להרבה רגלים. את שמחת החג ממעייני התשועה של תשע"ו, קשה לשאוב היום בששון.
כדאי לומר בצורה החלטית: אחרי רוצחים לא רודפים. לא ממתינים כדי שהיורים ייתפסו. השיטה המענישה אחרי פשע פשטה את הרגל ברגל. עוד ועוד יורים ומיידי אבנים ובקתבי"ם, משנים את השיטה ויוצרים משהו חדש. צריך ללמוד להקשיב ולדבר בשפת הסימנים. שנה שנפתחת בסימנים של תפוח בדבש ורימון, מלמדת להבין סימנים. תגובה אחרי פשע נגמרה, עתה יש להגיב לפני פשע ולהרתיע לפני שמישהו חושב להרים יד.
על האוכלוסיה המעוניינת לגור תחת שלטון ישראלי להבין שמי שמרים ידיים ירים גם רגליים. לא משאירים רוצחים ולא חממות של רצח בארץ. תחת שלטון ישראלי יגורו רק המוכנים לקבל על עצמם הנהגה המרתיעה מעשי טרור. יש רק יעד אחד למרימי ידיים – גרמניה. מי שנואש מהמצב בארץ יכול להצטרף לשיירות לאירופה.
איתם ונעמה הנקין הם תמרור אזהרה לשלטון שמתקשה להרתיע. ממתינים לרצח הבא כדי לומר בכלי התקשורת שנתפוס את הרוצחים. לאוכלוסיה של רוצחים ושל נשות אללה אכבר, ילידים מיידים, ובנות נושכות, צריך להתאים תגובות. לא עומדים עם נשק שלוף מול ילד מיילל, ולא מצטלמים מול אשה בוכה. יש תגובות יעילות, שלמערכת הביטחון לא צריך לייעץ.
ביום שבו מארחים בסוכה את יוסף, מרכינים ראש ומקשיבים למורשתו. תפקידו של יוסף נקבע על ידי יעקב להילחם ולמגר את עמלק ועוזריו. מה שהתחיל יעקב לעשות מול עשיו, ממשיך יוסף לעשות מול עמלק. "וְהָיָה בֵית יַעֲקֹב אֵשׁ וּבֵית יוֹסֵף לֶהָבָה וּבֵית עֵשָׂו לְקַשׁ וְדָלְקוּ בָהֶם וַאֲכָלוּם", נאום הנביא עובדיה. את התפקיד הזה יורשים מיוסף, לומדים אותו ומיישמים אותו מתוך בכי כאב ייסורים שכול ויתמות, ויודעים שהוא יימשך עד ש"יעלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשיו".
על יוסף להכין את מלכות בית דוד. צמח דוד יצמח בירושלים וכסאו המלכותי יתכונן בעיר כסא ה', יאיר את העיר הבינלאומית כשנדע להעביר ממשלת זדון מן הארץ. ממשלת זדון של רצח ופשעים אנושיים, לא יכולה להישאר בארץ ישראל. כך אמר הכתוב: "גם מזדים חשוך עבדך אז איתם ונקיתי מפשע רב". יש לנקות את הפשיעה ולבער אוכלוסיה רוצחת, כדי להישאר שלם ותמים בארץ ישראל.
שבעת האורחים המבקרים בסוכה, מלמדים את ההיסטוריה שלנו מאברהם עד דוד, מתמימות של אמונה עד גילויה השלם. שלושה ענפי עבות הם שלושה אבות. שתי ערבי נחל הם שני הרועים שהוציאו אותנו ממצרים. הלולב והאתרוג הם יוסף ודוד. לולב של יוסף מכין את האתרוג של דוד. מלכות יוסף של מלחמה בעמלק ובמכחידי חיים, מכינה את מלכות דוד של מקדש והשראת שכינה.
איתם ונעמה הם ציון דרך ליעד הגדול שאליו אנו מתקרבים. בדרך הארוכה הנמשכת מ-לך לך אל הארץ, הם מורי דרך. הדרך הישנה עברה מן העולם. קשה לנשום וכואב הגוף ממאמץ וייסורי דורות, אך את היעד כבר רואים והאור כבר זורח. שמחת חג של שכול ויתמות היא תמרור בדרך לירושלים. תמימות של אמונה ודבקות ביעד, בחריקת שיניים ובדמעות רותחות של כאב וצער, יגלו אור מקיף את סוכת דוד הנופלת.