מה מאחלים מתי?

לאן גדעון סער וגאולה אבן התראיינו, ואיך מפסיקים את המבוכה הקבועה בחג. טורה של סיון רהב מאיר מתוך "ידיעות אחרונות"

סיוון רהב מאיר , כ"א בתשרי תשע"ו

סיון רהב-מאיר
סיון רהב-מאיר
צילום: ללא קרדיט

1.

איך ממלאים עיתונים עבים ומלאים לחג, בלי אף מילה על חתונת בר רפאלי? האתגר של העיתונות החרדית לחג הופך קשה משנה לשנה. התחרות גוברת, כל עיתון מגיש לקוראיו חבילה של מאות עמודים, והיומרה, כידוע, היא לא רק לעניין אלא גם לחנך.

נתחיל בראיונות החג. "יום ליום", כמה מפתיע, מגיש ראיון חג אוהד עם אריה דרעי. יו"ר ש"ס מספר בעיתון הבית כמה הוא שואף לממשלת אחדות ומספר על החלטת ממשלה מתגבשת, לשילוב סטודנטים וסטודנטיות חרדים במשרדי הממשלה. בשבוע שבו דנים על האליטה הציונית דתית שמשתלבת בתפקידים בכירים, דרעי רוצה ליצור אליטה חרדית כזו. "אני שואף לראות פקידים ופקידות חרדים בשירות המדינה, באגף התקציבים, במשרד החינוך", הוא אומר בהצהרה שנחשבת פתוחה בעולם החרדי.

"קיבלתי על עצמי לא לדבר מילה אחת נגד שר האוצר הקודם יאיר לפיד", אומר שר האוצר משה כחלון בראיון ל"משפחה", ומיד אומר מילה נגדו: "אבל אני חייב לומר: קיצוץ קצבאות הילדים נעשה מסיבות לא ענייניות, אני לא מתנצל שהחזרתי אותן וגאה בזה". גם שר האוצר בוגי יעלון מתראיין באווירת חג, לא רק בגלל חג הסוכות אלא בגלל שיפור היחסים בין החרדים לצה"ל: "חוק הגיוס הקודם היה שגוי", אומר שר הביטחון, "התנגדתי להתלהמות של 'יש עתיד', והגענו לשפל בנתוני הגיוס. היום המצב שהיה השתנה. הציבור החרדי עומד ביעדי הגיוס, אנחנו משקמים את היחסים, בלי כפייה".

ההישג המשמעותי הוא הריאיון עם גדעון סער וגאולה אבן, שסירבו לכל כלי התקשורת במדינה רק כדי לספר לעיתון "משפחה" על שמירת השבת של סער ועל הציבור החרדי ("ציבור נהדר שסובל מיחסי ציבור גרועים"). לא מפתיע לקרוא שסער רוצה לחזור לחיים הציבוריים, אבל מפתיע שגם רעייתו מספרת לקוראים החרדים שהיא מחכה לכך. "התפקיד שהוא הכי טוב בו הוא אבהות", היא אומרת, "אבל יש מדינה שצריך לנהל, ואנחנו נוותר עליו בבית, נרד למקום השני, נשלם את המחיר".

חומר הקריאה לשבוע שלם בסוכה כולל הרבה מוספים תורניים, קולינריים ("המדריך השלם לאירוח המחותנים") ושיווקיים ("נובל אנרגי" משקיעה הרבה כדי לגייס דעת קהל בעד מתווה הגז). מוספי הנשים מפתיעים. מוסף הנשים "קטיפה" עורך תחרות בין פרסומאיות חרדיות. המטרה של הקמפיינים: לעודד צניעות. ציבור הקוראות צריכות לדרג את המודעות. יש פה מצד אחד שמרנות ("להאהיב את הצניעות", נכתב שם) ומצד שני כל המשתתפות הן נשות קריירה שעובדות בעולם הפרסום. הדואליות הזו חוזרות גם בכתבה גדולה עם יפית אטיאס-לוי, הבת של רמי לוי, סמנכ"לית השיווק של הרשת המשפחתית, חוזרת בתשובה ו"אימא לשלושה צדיקים מתוקים", כפי שהיא מספרת בכתבה.

"הצורה שבה מדברים אליי בעולם העסקים כשאני בלבוש צנוע ובכיסוי ראש, שונה בתכלית מהאופן שבו דיברו אליי קודם. המשפחה חשבה שאני איעלם לה בגלל התשובה, אבל ההיפך קרה", היא מספרת לקוראות. אז מצד אחד זה ראיון קלאסי עם חוזרת בתשובה שעזבה את העולם החילוני, ומצד שני יש פה הכרה ואף הערכה כלפי אשת עסקים שלא נטשה את עולמה הקודם.

ב"יתד נאמן" עשו גם סקר טלפוני על הלו"ז היומי של מאות נשים חרדיות, בניסיון לענות על השאלה הכי מסקרנת לגביהן: איך לעזאזל (או: למען השם) הן עושות את זה? 28% מהן חושבות ששעת הקימה היא הכי מאתגרת ביום, ו-25% סבורות ששעת ההשכבה היא המורכבת ביותר. מסופר שם כמה אחוזים מהן מספיקות להתפלל שחרית, וגם מה הן היו עושות אם הייתה שעה 25 ביום: רובן בוחרות בהתעמלות, התנדבות וקריאה.

עיתון כפר חב"ד מספק תשובה חלקית לשאלה למה הרבי מלובביץ' לא עלה לארץ. מוסף מיוחד מספר על הקשרים שלו עם מדינות מוסלמיות, קשרים שלא היה יכול לנהל מישראל אלא רק מארה"ב. הפעילות הענפה שלו למען יהודי סוריה, איראן, פקיסטן, תימן ועוד נחשפת בגיליון החג, בעיתון שבעצם, יותר מעשרים שנים אחרי פטירתו של המנהיג, ממשיך לעסוק בו מדיי שבוע, ולמצוא חידושים.

2.

אין דרך אחרת לתאר זאת. העם במצוקה. שוב ושוב אנשים חשים בלבול, תימהון ומבוכה. מה לאחל? במה לברך איש את רעהו בימים האלה? עדיין "שנה טובה"? מתי מתאים "חג שמח"? האימה רבה עוד יותר כשמדובר במפגשים בין דתיים לחילוניים. שני הצדדים נבוכים. אלה לא תמיד יודעים מה לאחל לחברם שומר המצוות, ואלה חוששים שהאיחול שלהם לא מוכר, ואולי יעורר גיחוך. מאחורי הקלעים של מהדורות החדשות, אם מותר לגלות, שורר תוהו ובוהו מוחלט. מגישים ומבזקנים מצלצלים בבהלה לכל דוס-מחמד שהם מכירים ושואלים: מה לומר בפתיחת המהדורה: "גמר חתימה טובה"? "מועדים לשמחה"? ומה ההבדל בכלל? אז די לבושה. זה מציק לכולנו. הגיע הזמן לעשות סדר בתחום ולפרסם את מדריך האיחולים השלם לחודש החגים.

· "שנה טובה" – כבר לפני מאות שנים נכתב בספרי ההלכה כי מי שכותב מכתב לחברו, מברך אותו בשנה טובה החל מראש חודש אלול. כחודש לפני ראש השנה אכן מתחילים לשמוע בישראל "שנה טובה", ואפשר להמשיך הרבה אחרי ראש השנה. אין חשש התיישנות.

· "כתיבה וחתימה טובה" – כאן העסק קצת מסתבך. לפני ראש השנה ובחג עצמו מאחלים זה לזה "כתיבה וחתימה טובה", בגלל האמונה שבראש השנה נכתב ונחתם מה יקרה בשנה הקרובה. בין ראש השנה ליום כיפור מברכים "חתימה טובה" או "גמר חתימה טובה", בגלל התפיסה כי הכתיבה כבר הסתיימה, אבל לא החתימה ויש עוד אפשרות לתשובה ולתיקון בימים האלה.

· "חג שמח" – נהוג לברך כך בחג עצמו. בראש השנה, בסוכות, בשמחת תורה, בפסח וכו'.

· "מועדים לשמחה" – זו כבר ברכה לחול המועד בלבד (חול המועד סוכות וחול המועד פסח). אם ביום החג עצמו אומרים "חג שמח", ממוצאי החג אומרים "מועדים לשמחה" (והתשובה לברכה הזו היא: "חגים וזמנים לששון").

· "פתקה טובה" – האיחול ב"הושענא רבה", היום האחרון של סוכות, ערב שמחת תורה, שמתייחס ל"פתקים" האחרונים הנכתבים אז.

· "שבוע טוב" – רק במוצאי שבת. אם החג הראשון של סוכות הסתיים ביום שני בלילה, לא מברכים במוצאי החג "שבוע טוב" אלא "מועדים לשמחה" (כי אז החל חול המועד, כאמור).

· "חורף טוב" – כך לנהוג לברך ממוצאי שמחת תורה, כלומר עם סיום רצף החגים.

והעיקר – לא לפחד כלל. מדובר במנהגים, לא בחוקים מוחלטים. השמיים לא ייפלו אם תתבלבלו, ואגב גם מה שנכתב כאן אינו תורה מסיני. יש בין העדות השונות מנהגים שונים. לא הוזכרו כאן למשל ביטויים רבים. הנה למשל נוסח ברכה שהיה נהוג אצל יהודי דרום תימן: "תוסיפו שנים רבות ומועדים טובים ששים ושמחים בחגיכם ובמועדיכם ובימיכם ובשניכם הטובים". אמן.