עמרם מצנע וטוביה החולב

כבר במערכת הבחירות אובחן אצל עמרם מצנע מחסור חמור בחוש הומור, ומאז היו לו פחות ופחות סיבות לחייך. ארשתו העגמומית התקדרה שבעתיים לאחר שראש-הממשלה התעלם מתביעתו לפתוח בדיון מקיף על עתיד ההתנחלויות.

חגי סגל , ז' באייר תשס"ג

נפרד. חגי סגל
נפרד. חגי סגל
צילום: אלירן אהרון
כבר במערכת הבחירות אובחן אצל עמרם מצנע מחסור חמור בחוש הומור, ומאז היו לו פחות ופחות סיבות לחייך. ארשתו העגמומית התקדרה שבעתיים לאחר שראש-הממשלה התעלם מתביעתו לפתוח בדיון מקיף על עתיד ההתנחלויות – במהלך המו"מ הקואליציוני בחורף - ושלח אותו להתבשם ממראה הגשם בתל-אביב ומיפי הפריחה בנגב. לבו אמר לו שלא מדובר בנסיון התחמקות גרידא כי אם במטאפורה שרונית על המצב: כמו שאי אפשר לעצור את החורף כך אי אפשר לעקור התנחלויות.

אבל מצנע, כמו מצנע, המשיך להאמין ביכולתו להיאבק באיתני הטבע. עד הרגע האחרון הוא לא זנח את תביעתו המופרכת, האנכרוניסטית, לעקירת התנחלויות. אש התמיד של הגליית יהודי יש"ע יקדה בלבבו. בכל נאום שלו, בכל שיחה מקרית עם עיתונאים, בקעה מפיו מנטרת הפינוי. שלוש שנים אחרי שאהוד ברק הסכים להקריב יותר ממאה התנחלויות על מזבח השלום, וקיבל מלחמה בתמורה, מצנע עדיין סבר שהוצאת מתנחלים מבתיהם היא רעיון נפלא.

מי שעקב אחרי התנהלותו הפתלתלה בטח שם לב שהוא העניק לעצמו פטור מהצורך לנמק את הרעיון. יו"ר העבודה אפילו לא ניסה להסביר כיצד יפתור פינוי התנחלויות את מצוקות הבטחון והכלכלה של מדינת ישראל: האם קצב הריבוי של הפלשתינים בעזה יקטן פלאים לאחר פינוי נצרים? כלום בשאר אסאד או חסאן נסראללה יוקירו לנו תודה על נטישת חברון? מה בדיוק הקשר בין המשבר בהייטק לחוות נחמיה?

הצרה היא שמצנע, והמחנה המצטמק שהוא מייצג, כבר לא מחפשים הגיון. הם מתייחסים לגירוש מתנחלים כאל אתגר בזכות עצמו. למרות לקחי תהליך אוסלו, והתובנה הכללית שנסיגות אינן משפרות את סיכויי השלום באזור, הם לא מוכנים לוותר על העיקרון הקדוש של פינוי ישובים. כיוון שטרם זכו לחזות בחגיגות הקמתה של מדינת פלשתין, חשוב להם להשתתף לפחות בנשף החורבן של גוש קטיף.

אגב, מבחינתם הפינוי יכול להתחיל גם באזור גנים כדים. הם מדברים רוב הזמן על נצרים וכפר דרום רק מפני שהן הבטן הרכה של המתנחלים בדעת הקהל, אבל בעצם לא כל-כך משנה להם איפה יתחיל הטרנספר. אם בתחילת דרכו הוא הטיף לפינוי חד-צדדי של התנחלויות מבודדות, אחר-כך הצטמצמו תביעות הפינוי המיידיות שלו למאחזים בעיקר. העיקר כבר לפנות משהו.

זה קצת מזכיר סצינה קומו-טרגית בגירסה הקולנועית של "טוביה חולב". טוביה נושא-ונותן שם עם השייגעצים שבאו לשרוף את ביתו. הם רוצים להרוס את כל הבית, אבל בסוף מוכנים להתפשר על הריסה סמלית של אחד המשקופים. העיקר להרוס משהו.

למרבה השמחה מצנע הלך הביתה לפני שהספיק לשלוח יד אפילו בהתנחלות אחת. כנ"ל פואד. יושב-ראש הולך ויושב-ראש בא וההתנחלויות מוסיפות לפרוח.



חגי סגל הוא העורך הראשי של חדשות הרדיו בערוץ 7.