חרב פיפיות כלכלית
חרב פיפיות כלכלית

הימים הם ימי הסתה, ומזה זמן רב שלא נתקלנו בגל טרור ברמות אלה. היורה שטפטף לפני מספר ימים עוד לא הספיק לשטוף את כתמי הדם של הנפגעים בירושלים, וכבר דווחנו על אירוע אחר ביפו ולאחריו פיגוע טרור בקרית גת וחוזר חלילה למסכת אירועים מתגלגלת כמעט מדי יום.

הפרשנים מכנים את מחול הרוע והאכזריות הנוכחי כ'אירועי טרור בודדים', שבניגוד לאינתיפאדות 87 ו-2000 אינם מהווים נגזרת של מדיניות מגובשת מצד הרשות בגדה וצמרת חמאס בעזה. ובכל זאת, האמת העצובה היא שזה לא משנה לאותם קיצוניים באמצעות מה לפגע – סכין חדה, נשק חם או בקבוק תבערה, מה שמשנה הוא עצם האקט עצמו והרצון העז להפוך לשאהידים מתוך הבנה שכל פיגוע ברוח זו יכול בנקל להסתיים במוות.

לדאבוננו, אותה קבוצה קיצונית כנראה שכחה שההשתוללות בשטח רק מעמיקה עוד יותר את הקרע בקרב עמם. רוב הפלסטינים שמשוועים לסלקנו מאדמתנו, בעצמם כבר מבינים שזוהי מטרה עקרה וחסרת בסיס, ולמי שעדיין יש ספק, יכול לראות בכלי התקשורת הזרים כי חוסר התוחלת לאירועי הטרור הבודדים כבר מורגשת היטב בצד השני.

וזה עוד לא הכל- מעבר למרמור הקשה מדובר בפגיעה קשה בפרנסה של אלפי משפחות פלסטיניות- ערבים ישראלים- מסעדנים, ובעלי עסקים שמרבית פרנסתם נשענת על המגזר היהודי, כאשר המסעדות בימים אלה נשארות יתומות ממבקרים, מפעלים, פועלי בניין ועוד רבים אחרים שלחמם נמצא פה. גם תחום התיירות שבו אני עוסק מושפע רבות מאותם אירועי קצה- מסלולי טיולים שלמים באזור השומרון יוצרים נקודות חיבור חיוביות בין יהודים ופלסטינים.

בתקופות רוגע מדריכים מלווים את המסיירים לנקודות חמות בכפרים, שם הם נהנים מחוויות אותנטיות ומחיבור אמיתי בין תרבויות. כל מי שמבקר לדוגמא בצפון השומרון יודע שמערכת היחסים עם תושבי הכפרים ברטעה, כפר קרע, אום אל פאחם ובקה אכן מאפשרת חיבור חיובי, אך בזמנים אלה מפסיקה לחלוטין תעשיית התיירות באזורים אלה, דבר שגורם מיידית לפגיעה אנושה בקרב אלפי נותני השירותים הפלסטינים.

המציאות כבר לימדה אותנו שידינו על העליונה, אנחנו חזקים מכל קבוצה קיצונית כזו או אחרת, נמשיך לטייל, לפקוד את השבילים וליישב את הארץ, וכעם שספג במשך אלפי דורות ועד היום פרעות, פיגועים, חרמות ומלחמות הרי שהיום כבר ברור כי נעבור בשלום גם את הניסיונות הללו לפגוע ברוחנו, והמפגעים הקיצוניים יכולים להיות בטוחים שנמשיך לשמש כאור לגויים ולעמוד כמעצמה החזקה ביותר בג'ונגל המזרח תיכוני.

לאחר תקופה בה אנו מוצפים בטרור, מבינים רבים מאוד מקרב ערביי ישראל והשטחים שהם המפסידים העיקריים מגל הפיגועים הנוכחי. מרבית העולם שבעבר עסק על גבול האובססיה בסכסוך הישראלי-ערבי, טרוד היום בבעיות פנימיות מבית דוגמת משבר ההגירה, המשברים הקשים בסוריה, אוקראינה ועוד.

הירידה המתמדת ברמת העניין באירועים המקומיים ביחס לשנים עברו, מותיר לנו מרווח בינלאומי נרחב להעמקת הסנקציות הכלכליות לצד הביטחוניות על מנת להביא להרגעת הרוחות. לפיכך, בטוחני שאם נפסיק לקנות, לשתף פעולה, לנגב חומוס אצל שכננו ולו כאקט מחאתי, נוכל להשפיע וללחוץ עוד יותר להרגעת המצב והחזרת השפיות לאזורנו.