למות בשביל לחיות, בכאילו

אלישוב הר שלום , א' בחשון תשע"ו

אלישוב בר שלום
אלישוב בר שלום
צילום: אלישוב הר שלום

מוצאי שבת, סוכות, זוג נרצח בדרכו לשמחת המועד, הטלפונים מתחילים להרעיש מגיעים דיווחים ראשונים מתפרשים כוחות, ובינתיים מקבלי החלטות שולפים מן המגירה את הדף המשומש והמוכר, הגדוש במשפטים שהיום יכול לדקלם אותם כל אדם ברחוב:

"מדינת ישראל לא תשתוק נוכח הטרור הרצחני, היד הארוכה של כוחות הביטחון תגיע למרצחים ותמצה אתם את מלוא חומרת הדין, אנו מבקשים מאזרחי ישראל לנהוג באיפוק ולא לקחת את החוק לידיים, תנו לצהל לעשות את עבודתו, הם רוצחים אנחנו בונים"

מישהו שם קיווה מאוד שגם הפעם זה יעבוד שגם הפעם הציבור התמים והמתרגל יחזור לשגרת חייו ושהטירוף הערבי, המפגע, יירגע ונוכל בעוד מספר ימים אחדים לחזור ולדבר על דו קיום וזאת כמובן אחרי שהתקשורת תעשה את עבודתה נאמנה ותשכנע את הציבור שהבעיה הם המתנחלים שמבעירים את השטח בונים בתים, מגדלים ילדים, והנורא מכל הם פשוט חיים

אך משהו השתבש הפעם, כדור השלג התחיל מתגלגל לכיווננו חדור ומלא שנאה הוא אינו מעוניין להירגע, הוא אינו מבקש שחרור אסירים או שטחים זה כבר נושן ולא אופנתי הוא פשוט רוצה להרוג, לדקור, לירות, לדרוס, להתפוצץ ואם אפשר גם מחוץ לירושלים ויהודה ושמרון מה טוב אז את המתנחלים החליפו כל מי שהוא יהודי, ואת הכיבוש האכזר החליף הר הבית, מסגד אל אקצא, ובעצם למה להחליף? הכל ביחד כשר ומכשיר לעשות את מה שהאויב הערבי יודע וצמא לעשות מאז שחר היסטוריה לטובח ולהרוג.

והימים חולפים ואנחנו אזרחים טובים כואבים בשקט וכשמדי פעם מנסים לצעוק יש מי שיזכיר לנו שיש פה מדינת חוק ולא כל אחד יעשה מה שבא לו! וכל מחאה והתנגדות למצב החולה הזה משבשת את השינה העמוקה בה נמצאים המנהיגים שלנו שהנה עוד קצת וזה יגמר רק להמתין עוד קצת בסבלנות "טוב למות בעד ארצנו" מה לא?

ואם המצב מחמיר אז נרים את מורל העם בלחשושים לא ברורים על איזה מבצע יד ברזל שישב לכולנו את הביטחון ובזמן הזה נתפלל ממש חזק שרצף האירועים ישכיח מהציבור את הנושא כי למי יש כוח לעמוד עכשיו מול העולם ולומר בפעם הטריליון אתם אנטישמים ואתם דופקים אותנו!!

והבוקר בפינת הפיגוע היומי התעוררנו לעליית מדרגה כי אל מול הצד הנהגתי הישן שלנו יש צד הנהגתי תוסס וערני השומר על יצירתיות, פיגוע רב נפגעים, זהו, זה כבר לא אחד פה שתיים שם עכשיו זה פיגוע של ממש מהזן שלוקח אותנו כמה שנים אחורה אך האם זה באמת משנה כבר??

האם צריך להיות איש ימין קיצוני או איש צבא או סוג של פוליטיקאי כדי להבין שהדם שלנו הפך זול שרק להיפצע זה כבר לא מזעזע מספיק, כיצד ומהיכן הגיע החספוס הזה שכדי שדברים יזוזו צריך שיהיה ברקע איזה גופה שעטופה בטלית ואיזה אלמנה בוכייה או יתומים שמגמגמים את הקדיש הראשון בחייהם????

די לשקר הזה די להפקרות הגיע הזמן לקרוא לדברים בשמם ישנה והייתה כאן מלחמה מול אויב שלא זקוק לסיבות או הפרות בשביל לכלות בנו את זעמו זה לא המתנחלים וזה לא הכיבוש זה לא הזכויות והשוויון ועוד סוד קטן גם לא הר הבית זה הצימאון לדם וקידוש המוות זה מחיקת זכר העם היהודי באשר הוא יהודי כאן וגם בחוץ לארץ להשמיד להרוג ולאבד.

אפשר לקורא לאבדון הזה לחוסר אחריות הזו במילים גבוהות כמו הכלה, ספיגה, איפוק רק כשבפועל מדובר בהתאבדות אשליית השלום שאליה מוכרים רבים מעוורת אותנו והדם נשפך והאויב רק נהיה נחוש יותר ויותר, וכמה מסוכנת היא האובססיה וכמה קטלנית האדישות!!
מפסיקים להיות אדישים קמים למחאות לזעוק
ובעיקר לא לעבור לסדר היום

מדינה שמכילה טרור לא יכולה להיות נאמנה לביטחון אזרחיה!!!

מתעוררים ונלחמים על החיים