​להפוך ליהודייה

מור קוליק , ה' בחשון תשע"ו

אולפני גיור
אולפני גיור
"עמי"

כמי שסיימה לאחרונה תהליך גיור מורכב ועוצמתי, השבוע נעמדתי בפני שלושה דיינים והצהרתי על קבלת עול מצוות ועול מלכות שמים.

קשה למצוא מילים שיתארו את הרגע שבו הפכת ליהודי ובהכרח מעתה משתנים חייך מן הקצה לקצה ועוד יותר קשה לתאר את הרגעים העוצמתיים והרגשיים שמלווים את חווית הטבילה במקווה.

לידה מחדש! זהו צמד המילים היחידי שעולה על שפתיי כשאני מבקשת לתאר את הרגשתי לאחר שהתקבלתי רשמית לחיק העם היהודי, אבל כיצד אדם בוגר שמאחוריו מסורות וסיפורי חיים שונים בתכלית יוכל לדמיין את ההרגשה?

הרצון לעבור את תהליך הגיור מקנן בי מרגע עלותי ארצה. תמיד היו "נסיבות אובייקטיביות" שמנעו ממני "לקפוץ למים העמוקים", ועכשיו במבט לאחור אני יכולה להעיד שההימנעות נבעה בעיקרה מתוך פחד וסלידה שעורר בי ובמעגל החברתי שלי המושג "גיור" על כלל נגזרותיו.

כך עברו להן 17 שנים שבהן קוננה בי תחושה של חוסר שלמות, ושאני חייבת להיות חלק מהעם מהעם היהודי, מאמינה ורוצה להיות חלק ממנו, אך שוב אותן מחשבות והפחד ממה שיצפה לי בלימודים, מהתייחסות החברה ותגובת המשפחה והסביבה, ובעיקר הפחד מהיום שאחרי.

בגיל 26, לאחר סיום לימודי התיכון, שירות צבאי ותואר ראשון, הרגשתי שהזמן הגיע ומסכת התירוצים הולכת ומצטמצמת וכי הגיעה העת לעשות את הצעד המשמעותי בחיי ולהצטרף לעם ישראל. מתוך תחושת מועקה ולא מעט חשש אילצתי את עצמי לפתוח שוב את האינטרנט ולהתוודע שוב לאותן תגובות, חוות דעת של כאלו שהחלו בתהליך ונתקלו בקשיים, בערעורים, דו"חות, סטטיסטיקות וסקרים שעוסקים בנושא וגם באותה העת התקשיתי מאוד למצוא קול מעודד שישמש מבחינתי כזרז להתחיל בהליך הגיור. ובכל זאת, ביד רועדת ובקול מגמגם אנסתי עצמי להתקשר למכון הגיור וקבעתי שיעור.

ב'עמי' אולפני גיור מצאתי צוות שנמצא שם בשביל אנשים כמוני - אנשים שרוצים לעזור לאנשים לאלו שמחפשים עזרה. "כל ישראל ערבים זה לזה" – זו הייתה ההרגשה שליוותה אותי במהלך הלימודים.

תהליך הגיור שלי נמשך כשנה וכלל ליווי צמוד מהמורים, וידעתי שאני יכולה לפנות בכל נושא ובכל זמן ולקבל מענה לשאלות, לפחדים ולחששות.

במהלך התהליך קיימתי שלוש פגישות עם בית הדין, כאשר שתיים מהן התקיימו לפני הדיון הסופי.

כבר בפגישה הראשונה שהייתה כשלושה חודשים מתחילת התהליך נפגשתי עם שלושה דיינים שנתנו לי הרגשה כי אני בדרך הנכונה ושתהליך הגיור הוא אמנם מורכב אך בהחלט אפשרי.

הפגישה השנייה, קצת מעל לחצי שנה מאז תחילת התהליך, התנהלה מול הרכזת של בית הדין שבדקה באיזה שלב של התהליך אני נמצאת ומה עלי לחזק, הפגישה הזאת הייתה כהכנה לתהליך הסופי, כדי שאגיע מוכנה לדיון הסופי.

בניגוד למה שקראתי בעיקר באינטרנט לפני התהליך גיליתי שבית הדין נמצא בצד שלי, שהוא קיים בשביל אנשים כמוני שרוצים להתגייר והאנשים שנמצאים בבית הדין נמצאים שם כדי לגייר, ושמי שבאמת רוצה בכל מאודו להתגייר יוכל להשלים את התהליך ולהצטרף לעם ישראל.

לאורך כל התהליך היה ליווי אישי מצד צוות המורים של 'עמי' ובית הדין לגיור. זכיתי לשמחתי לתמיכה, עידוד, למידה והזדמנות לראות את החיים ממבט אחר.

כשנה לאחר שהתחלתי את תהליך הגיור, ניגשתי לבית הדין לדיון הסופי. המועד נקבע לחודש תשרי, באחד מעשרת ימי תשובה, וניגשתי לבית הדין בהתרגשות.

ישבתי מול שלושה דיינים שניהלו איתי שיחה שבמהלכה ביקשו לדעת האם אני מוכנה להצטרף ולהיות חלק מעם ישראל. השאלות שנשאלתי היו בסיסיות שבדקו את הידע והבקיאות שלי בהלכות ובהיסטוריה של עם ישראל. לאחר השיחה התבקשתי לצאת מאולם הדיונים ולהמתין. לאחר המתנה של מספר רגעים נכנסתי חזרה לאולם ובשרו לי כי התקבלתי לעם ישראל. גם אם אנסה להעביר את ההרגשה שלי באותם רגעים, לא אצליח, ואני כבר מקנאה באנשים שעתידים לחוות רגעים אלה בעתיד.

יום למחרת, כחלק מהתהליך הגעתי למקווה. בטבילה הראשונה נכחתי לבד עם הבלנית ולאחר מכן לבשתי בגד גדול ומבד עבה, שאיתו נכנסתי למקווה. הבלנית ניגשה לקרוא לשלושת הדיינים, הם נכנסו לראות את טבילתי כאשר אני לבושה בבגד צנוע מאוד. בטבילה במקווה גיליתי שיאים חדשים של התרגשות. הטבילה הייתה צנועה ואישית והיחס מצד צוות המקווה ומצד הדיינים היה מכובד.

חברים, ברגע שהרצון הפנימי בוער בך ממעמקי הנשמה, אזי בהחלט ניתן לעבור את תהליך הגיור. אם אין חיבור לנלמד או להלכה, אל תוותרו! - לימדו, העמיקו, שאלו והיעזרו במה שעומד לרשותכם. אצלי זה היה הצוות של 'עמי'. השינוי שעברתי הוא בעיקר פנימי - התחברתי לפנימיות שלי, בלי התנגדות נתתי לתהליך לחלחל בתוכי. ניסיתי ללמוד כמה שיותר והרבה מעבר לשיעורים של 'עמי'. הכרתי אנשים בסביבת מגוריי שעזרו לי וסייעו לי בתהליך.

בניגוד למה שקראתי ושמעתי לפני התהליך, אני מעידה על חוויה אחרת ומיוחדת - חוויה שנהניתי ממנה וכרגע אני נהנית מתוצאותיה.

התפילות שלי, הברכות שלי והמחשבות שלי הן מתוך הכרה בזה שזכיתי להיות חלק מעם ישראל ושילדיי יגדלו כיהודים. להיות יהודי זו אחריות כבדת משקל, אבל יחד עם זאת היא מלווה בתחושת גאווה שבשום פנים ואופן לא הייתי ממליצה לאף אחד שיכול לפספס.

אם אתם רוצים לעבור את התהליך או שאתם כרגע נמצאים בתהליך, אל תהססו. תנסו להתחבר לפנימיות שלכם ואם אתם לא מצליחים, השתמשו בכלים השונים ואל תוותרו לעצמכם!