על המצב הביטחוני בישראל

ד"ר מרדכי קידר , ה' בחשון תשע"ו

(צילום: דניאל רצבי)

הלב נחמץ, העיניים דומעות, הזעם מתגבר ורגשות הנקם גואים, אך כולם שואלים "מה לעשות?", "מה עוד ניתן לעשות כדי לנצח את גל הג'יהאד המתגבר, את הדקירות, זריקות האבנים ובקבוקי התבערה, פיגועי הדריסה וההסתה בתקשורת הערבית ולא רק הערבית נגדנו?"

לצערי ולצערם של רבים וטובים הדרך היחידה לשרוד במזרח התיכון היא לשכנע את אויביך (ולא משנה מי אתה) שהם – אויביך – ישלמו מחיר גבוה מידי אם ינסו להתחיל איתך. אותם מוסלמים שיצאו נגדנו לאחרונה בגל ג'יהאד חדש אינם רוצים לסיים את "כיבוש 1967" אלא את "כיבוש 1948", כלומר עצם קיומה של מדינת ישראל, אפילו היה שטחה מילימטר מרובע במרכז תל אביב, נחשב אצלם כפגיעה באסלאם. רק כך ניתן להסביר את השתתפות מוסלמים אזרחי ישראל בגל הג'יהאד הנוכחי.

במזרח התיכון אפשר לקוות רק לשלום זמני, הניתן רק למי שנתפס כמי שאיננו מנוצח, ולמה זמני? כי ברגע שאויביו של מישהו יחשבו שהוא נרדם בשמירה הם יקומו, יבטלו במחי יד את "השלום" שמכרו לו ויעשו לו את מה שהם רצו לעשות לו מלכתחילה, ומעולם - למרות שחתמו איתו על שלום זמני - לא שינו את רצונם ואת כוונתם לחסלו. המוסלמים תושבי יהודה ושומרון לא שינו את תכני החינוך של ילדיהם ולא שינו את המסר הבוקע מגרונות אמצעי התעמולה שלהם, שישראל ברוב איוולתו של השמאל איפשרה להם להקים.

לכן ישראל - צבא, מדינה, חברה - חייבת לצאת למלחמת חורמה נגד הג'יהאד המנוהל נגדה לא מהיום ולא מאתמול, אלא מאז תחילת חייה של התנועה הציונית. ואם נחפור מעט אל תוך ההיסטוריה נמצא שמוחמד, נביא האסלאם, שחט מאות יהודים בעיר מדינה וסביבתה, כבר במאה השביעית, ומעשיו משמשים דוגמה ומופת לממשיכי דרכו. הם מאזכרים את הטבח שהוא ביצע ביהודי נווה המדבר ח'ייבר בסיסמה שהם משמיעים היום: "ח'ייבר, ח'ייבר, יא יהוד, ג'יש מוחמד סיעוד" – "ח'ייבר, ח'ייבר הו יהודים, צבא מוחמד שוב ישוב" – כדי לסיים את מה שהוא לא סיים במאה השביעית, ואת מה שהיטלר לא סיים במאה העשרים.

לא לשווא משמש חאג' אמין אלחוסייני דוגמה ומופת לרבים מהמוסלמים החיים בארץ ישראל, שכן הם יודעים היטב את התפקיד הפעיל שהוא נטל בהשמדת יהודי הונגריה בשנת 1944. תנועת חמאס מעולם לא הסתירה את כוונתה המתועדת היטב באמנה האסלאמית שלה להשמיד את היהודים, וגם אש"ף, שהאמנה שלו מדברת על חיסול מדינת ישראל, מעולם לא שינה את האמנה, למרות "מכתב ההתחייבות" שרב המרצחים, יאסר ערפאת, נתן ליצחק רבין.

ישראל כמדינה, כממשלה וכעם, חייבת להבין שבמזרח התיכון מי שמבקש שלום נתפס כמי שמבקש על חייו אחרי שהפסיד את המערכה. אויביו יתנו לו - במקרה הטוב - שלום משפיל ויהפכו אותו לעבד נרצע (אם הוא גבר) או לשפחה חרופה (אם הוא אישה). במקרה הרע הם יערפו את ראשו ויתלו אותו על מוט ברחוב כדי שהעוברים ושבים יראו וייראו. זה המזרח התיכון, וגורלם של היזידים בעיראק יהיה גורלם של היהודים בישראל, אם ייכשלו במערכה מול הג'יהאד נגדם. הגברים יישחטו, והנשים יימכרו לעבדות.

לכן אין לישראל שום ברירה אחרת אלא לנצח בקרב הזה באופן ברור כשמש בצהרי יום קיץ, כדי שאויביה - מבפנים ומבחוץ - יבינו שהמחיר שהם ישלמו על שהעזו להתעסק עם ישראל גבוה מידי עבורם. אין דרכי קיצור, ואין דרכים עוקפות. אין מנוס ואין ברירה. אם יהודי ישראל רוצים לשרוד בסביבה של פראי האדם צמאי הדם הנקראת "המזרח התיכון", הם חייבים לנשוך את השפתיים, לקבור את הנרצחים ולבכותם, למחות את הדמעות ולהמשיך להילחם באופן הנחרץ ביותר והמחושב ביותר כדי להפנות את המכות הכואבות ביותר אל לבם ואל מוחם של אויביהם, אם בכלל יש לאויבים הללו לב ומוח. ישראל חייבת ליזום, לא רק להגיב, לתקוף, לא רק להגן. ההגנה הטובה ביותר היא ההתקפה.

ישראל עברה משברים ביטחוניים חמורים הרבה יותר מגל הג'יהאד המתנהל נגדה בימים אלו. במלחמת השחרור נהרגו ששת אלפים יהודים, אחוז אחד מהיישוב היהודי בארץ ישראל, והעם לא איבד את תקוותו, כי הוא היה רק שלוש שנים אחרי סיום השואה. היהודים ידעו שאין להם עתיד בשום מקום אחר ולכן נלחמו כשגבם אל הים בתחושת אין ברירה. במלחמת יום כיפור, אוקטובר 1973, רבים בישראל חששו שהגיע "קץ הבית השלישי" עוד לפני שזה נבנה, והחשש הזה הגביר את היכולת של היהודים – למרות יותר מאלפיים הרוגים – להתגבר על אויביהם ולהעביר את המלחמה אל שטחם.

גם גל הג'יהאד שהחל לאחר חתימת הסכמי אוסלו והתגבר לקראת סוף שנת 2000 הפיל יותר מאלף ושש מאות יהודים, "חללי השלום" קראו להם כמה אווילים דלי דעת וחסרי מצפון (ממתי שלום הורג?), אבל רוחו של עם ישראל לא שחה ורצונו להגן על עצמו רק גדל וגבר. יצר הקיום של העם היהודי מתחזק בכל פעם שעולה עליו הכורת, ולכן אני בטוח שגם גל הג'יהאד הנוכחי ייתקל בעם נחוש, מוצק ומסוכן, שיגן על עצמו באגרוף ברזל שיישלח אל פרצופם של אלה הקמים עליו לכלותו.

על ישראל לצאת במסע הסברה ברור וחד, כדי לפקוח את עיני העולם מול הג'יהאד שישראל עומדת בפניו. הסכין של הסונים אינה שונה מפצצת האטום של השיעים, כי השנאה ליהודים והרצון למחוק את מדינתם מעל פני האדמה משותפת למוסלמים הסונים והשיעים כאחד. ישראל חייבת לשכנע את עמי אירופה והעולם החופשי שאם הג'יהאדיסטים הנלחמים נגד היהודים בישראל יצליחו חו"ח בג'יהאד שלהם, היעד הבא של הג'יהאד יהיה אירופה, והאוקיאנוס האטלנטי איננו רחב מספיק כדי למנוע מהג'יהאד להגר גם אל אמריקה. בגלל החלטות שגויות של כמה אמריקנים ייתכן שג'יהאד ההגירה כבר הגיע לחופי אמריקה אחרי שהציף את חופי אירופה.

ישראל היא העמדה הקדומנית של תרבות המערב, ויהודי ישראל מגנים כיום בגופם ובדמם על עמי אירופה ואמריקה. למרבה הצער, יש יותר מידי אירופים ואמריקנים שאינם רואים את המציאות הזו כי ראשיהם טמונים עמוק בחול האשליות וההזיות. אותם אירופים ואמריקנים משתפים פעולה עם הג'יהאד נגד ישראל ומכירים במדינת ג'יהאד "פלסטינית" שהקמתה בהרי יהודה ושומרון תציב סכנה קיומית לישראל.

ישראל חייבת גם לצאת למלחמה גלויה נגד "ארגוני שלום" בארה"ב ובאירופה, המתחזים לכאלה התומכים בה אבל למעשה פועלים להשמדתה, לא פחות. ישראל חייבת גם להוקיע ברבים את הג'יהאד הכלכלי שמבצעים נגדה אלו הקוראים להחרים תוצרת ישראלית ואקדמאים ישראלים, המנסים למנוע השקעות בישראל ושואפים להביא את העולם להטיל סנקציות עליה. כל אלה נוטלים חלק פעיל הג'יהאד המתנהל נגד ישראל כבר שנים רבות, רבות מידיי.

התקופה הנוכחית קשה, ללא ספק, אבל העם היהודי עבר תקופות קשות הרבה יותר ויצא מהן מחושל, מחוזק ונחוש. גם התקופה הנוכחית תחשל ותקשיח את העם היהודי, ובמיוחד את החלק ממנו החי על אדמת אבותיו, ארץ ישראל, שבה הוא ישב כשאבותיהם של הג'יהאדיסטים שתו יין, קברו את בנותיהם בחיים ועבדו אלילים ואלילות במדבר. צדקת דרכו של העם היהודי תביס את כל הקמים עליו בכל דור ודור לכלותו, והקב"ה מצילו מידיהם.