האם חפצי חיים אנו?

נדיה מטר , ו' בחשון תשע"ו

נדיה מטר ויהודית קצובר
נדיה מטר ויהודית קצובר
חזקי ברוך

אירועי הטרור של הימים האחרונים גררו אחריהם גל כותרות שמאלניות בתקשורת, כאילו לא למדנו כלום: 'גל הטרור יביא להפרדות מ"ירושלים הפלסטינית"?', שואל שלום ירושלמי, 'העיקר להיפרד, כותב בן כספית, בעיתון מעריב דיווחו וכמעט ניתן היה לשמוע את הצהלה: '66%: להיפרד מהשכונות הערביות במזרח ירושלים', יאיר שלג אץ רץ גם הוא למסקנותיו ודיווח על 'מותו של חזון המדינה האחת –יש צורך בבידול מהפלסטינים ובפשרה מדינית', קבע. ואלו רק דוגמאות.

מסתבר שגל הטרור הנוכחי החזיר את הצבע ללחייהם של הדוגלים בחלוקת הארץ, ואף נתן להם את האומץ לעלות מדרגה ולדבר בקול רם על מה שעד עכשיו היה טאבו: חלוקת ירושלים, כאשר התובנה הברורה העולה מהדברים היא שמי שמדבר על חלוקת ירושלים ברור מאליו שזה מכבר וויתר על יהודה ושומרון...

שוב מנופפים בפתרון שלכאורה נראה כל כך פשוט - להיפרד מהערבים, אבל איש מהם לא מספר לנו שהפתרון הלכאורה "פשוט" שהוא מנסה למכור לנו בהבל כותרת מהווה מתכון להתאבדות עבור כולנו, ממש כמו רופא שהיה ממליץ לנו לערוף את הראש בגלל בעיות של כאב ראש.

למרות זאת, בניגוד לכל היגיון של יצור בר חיים, אנחנו נאלצים להקשיב לאותו רופא שמציע לנו לערוף את הראש במקום לקחת אקמול, לשתות קצת מים ולהמתין שזה יעבור אחרי כמה שעות או ימים. בניגוד לכל היגיון ממשיכים להשמיע את עמדותיהם של פרשנים ואישי ציבור על הצורך להפרדה ולחלוקת הארץ וירושלים, ההפרדה והחלוקה שמאחוריהן התאבדות דתית, לאומית וביטחונית.

ההתאבדות הדתית ולאומית שמאחורי חלוקת ירושלים טמונה בעצם הויתור על הלב והנשמה. כן, אין מנוס מלומר את האמת הפשוטה: חזרנו לארצנו כדי להיות בה ריבוניים. בכל הארץ! זה יעודנו כעם.

אבל אם השיח האידיאולוגי אינו מעניין אתכם, אז בואו נדבר ביטחון: חלוקת ירושלים פירושה כניעה לטרור ומסירת מזרח ירושלים לחמאס ולדא"ש. הרי מה סבורים המלומדים הדוגלים בחלוקת ירושלים? מה יקרה אם נפרד? מי ישלוט שם? הזיכרון הקצר שלנו השכיח מאיתנו את הלעג של אותם מומחים מטעם עצמם כאשר התרענו והזהרנו שיציאה מעזה תביא טילים על הדרום? יש סיבה כלשהי שהפעם זה יהיה אחרת, (חוץ מיעדי ירי הטילים, הפעם לא אשקלון אשדוד ופאתי תל אביב אלא כנסת ישראל, משכן הנשיא ובתיהם של מאות אלפי תושבי ירושלים)?

אין צורך להיות מומחה לביטחון כדי להבין שאם היום תוקפים אותנו הערבים בסכינים ולא בנשק משוכלל יותר זה רק בגלל שאין באפשרותם להתחמש בקלות, והסיבה לכך היא נוכחותנו שם. לאחר חלוקת ירושלים, חלילה, יתקפו אותנו בנשק חם, בטילים ובחגורות נפץ. כבר למדנו על בשרנו שאם צה"ל ומשטרת ישראל אינם בעומק השטח, הטרור הערבי פורח.

ומה חושבים דוגלי החלוקה על ההשלכות הנוספות של חלוקת ירושלים? האם הם לא מבינים שמהלך שכזה רק ידרבן את שאר ערביי ישראל להמשיך בטרור גם ביפו, בלוד, בגליל ובנגב? ומה יגידו אז כל אותם פרשנים ומלומדים? שצריך לחלק את יפו? להפרד מהנגב והגליל? לבנות חומה בנצרת? עד איפה הם מוכנים להקטין את גבולות ישראל כדי לחיות באשלית ה“היפרדות”?.

משום כך, תגובתנו לאור הגל האחרון של פיגועים חייבת להיות הפוכה לחלוטין לכל המלצותיהם של אותם פרשנים ואישי ציבור חסרי עמוד שדרה ומחלישי דעת: לא לכניעה לטרור אלא החזרת ההרתעה, ולגדיעה, אחת ולתמיד, של החלום הערבי להקמת מדינה פלשתינית שבירתה ירושלים. לא חלוקת ירושלים אלא דרישה למימוש ריבונות ישראל בפועל בירושלים ובכל מקום שבו כבר מוחלת הריבונות הישראלית. לא היפרדות מיהודה ושומרון אלא החלת ריבונות ישראל על יהודה ושומרון עם כל המשתמע מכך.

הגיעה השעה להכניס לראשינו את התובנה הפשוטה: הערבים נמצאים בתוכנו ונטישת חלקי מולדת וקריעת בירתנו הנצחית לא תקרב אותנו אל פתרון הבעיות אלא להיפך. רק כאשר יבינו הערבים שאנחנו כאן לנצח נצחים ולעולם לא נוותר על אף שעל, רק כאשר יפנימו ששלטון החוק הישראלי יתנהל כריבון בשטח ולא משתלם להם לבצע פיגועי טרור, אז ורק אז יירגע השטח.

במילים אחרות, גם אם יש מי שיגדיר את הריבונות על מלוא ארץ ישראל ככאב ראש (שגם בו ניתן לטפל), עדיף כאב הראש הזה מההתאבדות הלאומית שמאחורי חלוקת הארץ. ובחרת בחיים. כי חפצי חיים אנו.