על הנפגעים בפיגוע ללא נפגעים

אבישי גרינצייג , ח' בחשון תשע"ו

אבישי גרינצייג
אבישי גרינצייג
צילום: פרטי

כולנו כבר התרגלנו לידיעה הבנאלית הבאה: "בכביש 60/בשכונת ארמון הנציב/בדרום הר חברון/בכביש 443/ באום אל פאחם (ובעצם כמעט בכל מקום בארץ) יידו פורעים ערבים אבנים והשליכו בקבוקי תבערה. לא היו נפגעים ולא נגרם נזק. צה"ל פתח בסריקות לאיתור הפורעים".

אירועים אלו בדרך כלל אינם זוכים לסיקור תקשורתי, ולעולם לא יפתחו את מהדורת החדשות, שהרי לא היו נפגעים ואפילו נזק לא נגרם. אין ערך תקשורתי.

ברצוני לספר לכם סיפור ששמעתיו מכלי ראשון, ואת המשכו העצוב לצערי גם ראיתי בעיניי. זהו סיפורו של יצחק (שם בדוי).

בין שלל עיסוקיי, אני מלמד בישיבה תיכונית. לפני שנים מספר לימדתי בישיבה תלמיד שמראש הזהירו אותי מוריו ומחנכיו בשנים קודמות שהוא מזלזל בלימודים, בעל בעיות משמעת לרוב, ועוד בעיות כהנה וכהנה.

כשנכנסתי ללמד בכיתה בתחילת שנת הלימודים, ישר קלטתי על מה מדובר. במהרה ראיתי כי פשוט בלתי אפשרי להשאירו בכיתה כך, וזימנתי את הוריו לשיחה על אודות התנהגות בנם בשיעורים.

תיארתי בפניהם את המצב, כאשר אני רואה שפניהם של הוריו מתמלאים בצער וייסורים על דבריי. ואז הגיב האב בקול שבור. לתגובה כזו לא ציפיתי. "תשמע", אמר לי האב, "הכל החל לפני עשר שנים. נסענו כל המשפחה להתפלל במערת המכפלה. יצחק היה בן 5, ילד שמח ואהוב בגן. כשהתקרבנו לחברון, מכוניתנו חטפה אבן. הרעש היה חזק ביותר. הילדים צרחו בבהלה. המשכתי בנסיעה מהירה. לאוטו נגרם נזק קל, אם בכלל. הילדים נרגעו מאוד מהר, ואפילו קצת השתעשעו מהמקרה, ובזה חשבתי שנגמר הסיפור. אוי כמה טעיתי. שני לילות לאחר אותו אירוע, החלו לפקוד את יצחק סיוטים בלילה, ויצחק פיתח גמגום קשה.

בטח לא שמת לב לכך, כי יצחק מסתיר זאת היטב. הוא לא משתתף בשיעורים ולא מוכן לנהל כל שיח מעבר למילים ספורות מפני החשש שהדיבור שלו יחשוף את המצוקה שלו. זה הסוד הכמוס שלו ושלנו. ניסינו הכל, הלכנו לפסיכולוגים, ליועצות למיניהן ולקלינאיות תקשורת מומחיות – אך שום דבר לא עזר. יצחק ממשיך לסבול מסיוטים ומגמגום קשה". 

פתאום התמלאתי רחמים על יצחק ומשפחתו. היחס שלי ליצחק השתנה לחלוטין, ניסיתי לקרב אותו בעבותות אהבה, אך כלום לא עזר. יצחק נשר מן הישיבה, והדרדר מאד בכל הזוויות האפשריות. הנפש שלו לא עמדה במעמסה, והוא פשוט התרסק לחלוטין.

זה הסוף לעת עתה של עוד ניסיון פיגוע שלא היו בו נפגעים ולא נגרם נזק. רק נפש של ילד קטן נפצעה באורח קשה, קשה מדי.

מעתה, אם תגיע ידיעה על ניסיון פיגוע שלא היו בו נפגעים – תאמרו בלב: לא היו נפגעים בגוף ולא נגרם נזק לרכוש, כי מי יודע איזו פגיעה ואיזה נזק נגרמו לנפש.

בתקווה שגם לסיפור של יצחק יהיה סוף טוב.