משחיתים את הנפשות הצעירות

אורי בן ברוך , ט' בחשון תשע"ו

אורי בן ברוך
אורי בן ברוך
צילום: עצמי

לפני פחות משבוע, פרסמה נציבות פניות הציבור ברשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו דו"ח ביניים שמסכם את הסיקור התקשורתי של גל הטרור הנוכחי.

הממצאים, איך נאמר לא מזהירים. הדו"ח מלמד כי מאז שהתחיל גל הטרור, לפני פחות מחודש, הגיעו לרשות השנייה עשרות תלונות, כאשר רובן עוסקות בהתבטאויות פוגעניות של מגישים והבעת דעה, הצגת צד המחבלים או תמונותיהם, טרמינולוגיה בכתבות השונות וחשוב מכל הצגת מראות קשים או תכנים לא ראויים.

הבוקר, ובסמיכות כמעט מלאה לדו"ח, העיתונים היומיים סיקרו את פיגוע הדריסה שארע בקרית ארבע חברון במהלכו נרצח אברהם אשר חסנו ז"ל. האייטמים כללו תיאור של מה שקרה בזירת הפיגוע לדידם בתוספת תמונות מזוויעות מרגע הדריסה. ככה, ללא שום אזהרה מוקדמת, קמו מספר אנשי תקשורת והציבו בדפים הראשיים של עיתון מוביל תמונה של המנוח שרוע באכזריות מתחת לגלגלי המשאית (תמונה אותנטית ולא קלה לצפייה). לצערנו, זוהי אינה הפעם הראשונה והמקרה מצטרף לעוד מקרים רבים להם היינו עדים בהם כליי תקשורת מרכזיים הפכו לצינור להעברת מידע קשה שמופץ ללא רגישות לרגשות הציבור, והכל בשם הפופוליזם הזול ואלילי הרייטינג.

אין עוררין, כעיתונאי או עורך מפתה מאוד לפרסם מידע חדשותי בזמני חירום, מה גם שזוהי למעשה מחויבותם המקצועית של כלי התקשורת. אולם בעידן הדיגיטאלי בו אנו חיים, הפיתוי אף גדל לאור השפע העצום של התמונות, סרטוני הסנאף והעדויות הקשות שמציפות את הרשת תוך רגעים ספורים מהתרחשותו של כל פיגוע. דווקא לאור כך, חשוב מתמיד שאותם אנשי תקשורת ישאלו את עצמם ללא הרף – איפה עובר הגבול? מה הקו האדום?

אנו כאזרחים חייבים לזכור כי עומדת בפנינו האפשרות והזכות לבוא ולהלין על מה שלא נראה לנו. ללא קשר לפופולאריות לה זוכה עיתון כזה או אחר, אנו צריכים להבין כי התמונה הקשה שפורסמה הבוקר הנה נורת אזהרה חשובה. אמנם עם עליית האינטרנט רבים כבר הספידו את העיתונות המודפסת, אבל במקרה הנוכחי נראה כי טעות גדולה בידנו. גזירי עיתון הנם בגדר מצרך נפוץ גם בקרב קהל פגיע וצעיר.

כמורה בבית הספר, אעיד ממקור ראשון כי גם תלמידי העידן הדיגיטאלי, כאלה המחזיקים ברשותם מכשירים חכמים, אינם סוגרים עיניים למידע שרץ בכלי תקשורת מסורתיים (גם ברדיו). על כך יש להוסיף את העובדה שלמרבית העיתונים המודפסים קיימת גרסה דיגיטלית שזמינה בהינף האצבע לבני הדור הצעיר. ללא תיווך נכון של המידע וללא הסברה נכונה הפגיעה בהם יכולה להיות קשה. אם אין באפשרותנו לעצור את פרסומם של אותם תכנים ותמונות המציפים אותם מכל עבר, מוטלת עלינו החובה להעניק להם כלים שיאפשרו להם להתמודד איתם בצורה הנכונה, כדי שיוכלו לשרוד לאורך זמן בג'ונגל המקומי.

בעניין זה, לאנשי חינוך יש השפעה לא קטנה על הנפשות הצעירות. בעתות חירום, גלי טרור, משברים ואפילו מחאות חברתיות – אנשי ההוראה הם אלה שצריכים להיות המגדלור שמאיר לדור הצעיר את הדרך. לא מן הנמנע שמוסדות חינוך פורמאליים או תנועות נוער ייזמו באופן פרטני שיעורים לקריאה ביקורתית, סדנאות תקשורת ואפילו סדנאות להלנה על מפגעים בתקשורת. לא רבים מבינים זאת, אבל האפשרות לעצב את השיח התקשורתי טמונה בידינו.

אם מספיק צרכני תקשורת ילינו על תכנים פוגעניים (בדומה לתלונות שהוגשו לרשות השנייה) העיתונות המסורתית והחדשות בכלל ישנו עורם, כי היום יותר מתמיד הכוח בידי הצופה. ולכם, כתבים ועורכים יקרים, נותר רק לומר – הגיע הזמן להפסיק להשחית את הנפשות הצעירות.