שערי דמעות לא ננעלו

הרב יאיר פרנק , י"ב בחשון תשע"ו

הרב יאיר פרנק
הרב יאיר פרנק
צילום: Noam Moskowitz/flash90

היום הזה, יום יב' חשוון תשע"ו, הוא יום בכייה לדורות. היום שבו מנהיג היהודים בארץ ישראל, ראש הממשלה, הודיע קבל עם כי אסור ליהודים להתפלל בהר הבית. במקום המקדש – אסור ליהודי לשפוך שיחו בפני אדון העולם. לנו לא נותן אלא לבכות.

אומרים: זה הזמן והמקום לחכמה, לא לצדק. אולם, מעבר לכך שיש פעמים שצריכים להיות צודקים, ורק זאת חכמה של אמת, גם חכמה רגילה אין כאן. וכי הערבים לא נלחמו בנו בתרפ"ט ובתרצ"ח, במלחמת השחרור ובמלחמת ששת הימים?! הכל יודעים כי אכן לא השתנה שום דבר (לצערנו) בהר הבית, וכל הדיבורים סביבו היו רק עוד תירוץ של הערבים ומנהיגיהם לקרוא להרג יהודים.

זאת ועוד, דווקא בהצהרות הללו אנחנו מעודדים אותם להמשיך, באומרם - הטרור ניצח, מנהיג היהודים התקפל, וכדאי אם כן להמשיך. בהתחייבויות הללו אנחנו נותנים כח לערבים, כשם שעשינו בגירוש מגוש קטיף, וכשם שאנו ממשיכים לעשות ברפיון מלבנות את הארץ בשנים האחרונות. לא חכמה יש כאן, ולא צדק, ובעיקר לא חזון ותקווה לעם ישראל. רק רפיסות ואובדן דרך.

אבל אשמים אנחנו, אנשי רוח ומעש בינינו שנתנו רוח גבית לרפיסות הזאת, באומרם – אין לעלות אל ההר. בחולשה רוחנית, המלווה בעוורון מעשי, נתנו יד לכיבוש זר בלב ליבה של הארץ, ולא יעזרו כל הפלפולים וההסברים. וכי מישהו יעלה על ליבו שהרב צבי יהודה זצ"ל היה מפרסם איסור לעלות אל הר, ביודעו שבימים אלו ממש ממשלת ישראל דנה עם הירדנים על 'הסדרי הביקור' של היהודים בהר?! ביודעו שאנחנו בעיצומה של מלחמה של סכינים ובקבוקי תבערה?!. כל זאת עשו, תוך התעלמות וביטול של תלמידי חכמים ופוסקים, ביניהם מתלמידיו, המתירים לעלות אל ההר ביראה ובטהרה. "ועל זה עתידין ליתן את הדין כל אדוני הארץ גדולי ישראל, ומהם יבקש ה' עלבון הבית העלוב" (אור החיים ויקרא כה,כה).

לנו לא נותר אלא לבכות, אך אפשר לבכות – על ההר. לפני מספר שנים, עת עמדתי מול שער המזרח, זלגו מעיני לפתע דמעות, מכאב גלות השכינה, מליבי המתגעגע לאיחוד שמים וארץ, ורואה מול עיניו שממה. וראה איזה פלא, השוטר המלווה שם עיניו בקרקע, ואפילו איש הווקף נבוך. לא, לא קיים איסור על בכייה בהר הבית, ובפרט כאשר אפשר להרגיש כי אמת צרופה טמונה בו.

ובכן, אחי ורעי, עלו בהמוניכם אל ההר. לאחר לימוד מסודר של כל דיני מורא מקדש, לאחר טהרה במקווה, למקומות המותרים על פי ההלכה, ביראה וגבורה, כאמיתתה של תורה. עלו, ובכו. בכייה היוצאת מן הלב, על העיר ועל המקדש, על העם ועל הארץ.

"אף על פי ששערי תפילה ננעלו, שערי דמעות לא ננעלו". "וַיַּקְשֵׁב ה' וַיִּשְׁמָע".