שקט או מאבק?

הרב שמעון בן - ציון , י"ג בחשון תשע"ו

הרב שמעון בן ציון
הרב שמעון בן ציון
צילום: עצמי

סח לי אדם נכבד: "הלוואי יהיה היום שקט". השבתי לו, במחילה מכבודו: "שקט הוא רפש" – מטבע לשון שטבעו זאב ז'בוטינסקי . חברי לא הבין.

המשכתי ואמרתי לידידי: שמע נא. מטרת האויב להשמיד אותנו, אם על בנים, אותו ואת בנו ביום אחד, חס וחלילה. פעם אחר פעם מתגלה לעין כל פרצופם האמיתי של בני ישמעאל משני צידי הקו הירוק .

אם יש שקט הרי הוא מדומה . בזמן שלא נאבק בהם אזי המנהרות ימשיכו להחפר מתחת לגדרות. הסכינים יושחזו, שיטת הפיגועים תשוכלל, והדם חלילה ישפך וישפך.

שקט היה בעין פואר כאשר נרצח ידידי הטוב אברהם אשר חסנו הי"ד. לא היה חייל או שוטר לסייע לו ולחלצו מתחת גלגלי הרכב הדורס אותו הלוך וחזור. שקט נורא מקפיא דם .

אחרי 'צוק איתן' נאמר כי יושג שקט לתקופה ארוכה. עד שהאויב יתארגן, יתחמש ושוב יכה.

בהר הבית, מקום בית מקדשנו, שועלים מהלכים בו, ומטרתנו היא: להשיב את השקט במחיר של כניעה לפורעים ולרשעי הוואקף. אף תפילה של יהודי לא תשמע. גם בדיר של פרות וכבשים יש שקט, טרם עולה עליהם סכינו של השוחט.

לצערנו הכמיהה לשקט מחוברת לתפיסת הביטחון הרווחת אצל מעצבי מדיניות הביטחון וגם נושבת בהרצאות המכללה לביטחון לאומי מאז מלחמת יום הכיפורים. התפיסה אומרת שאין יותר הכרעה צבאית. שאת אותם הרשעים העומדים מולנו, לא ניתן להכריע בשדה הקרב. כבר אין מה שזכינו לו במלחמת ששת הימים. רק עימותים וסבבים עד שמשיגים שקט במו"מ חשאי, תוך כדי ויתור על כל היקר לנו. כי חייבים שקט. בכל מחיר. שקט מדומה וזמני. אשליה לטווח קצר.

אבל עם ישראל חי. יהודים גאים ובריאים , בניה של ארץ ישראל לא יחשו ולא ידומו . לא יקנו שקט מזויף, יזקפו קומה וילחמו עד לניצחון בעז"ה. "על חומותייך ירושלים הפקדתי שומרים, כל היום וכל הלילה תמיד לא יחשו, המזכירים את ה' אל דמי לכם. ואל תתנו דמי לו עד יכונן ועד ישים את ירושלים תהלה בארץ" [ישעיהו סב']

דוד מלכנו אמר "ארדוף אויבי ואשיגם ולא אשוב עד כלותם" . כאשר נזכה ובהנהגת עם ישראל נמצא את ממשיכי דרכו של דויד, אלה שדם אריות זורם בעורקיהם, ושאגת כפירים בגרונם, אז נגיע אל אותו שקט מיוחל ואמיתי. אז נגיע בעז"ה אל "המנוחה" – זו ירושלים ואל "הנחלה" – זה בית המקדש, במהירה בימינו .