זכרונו לכאב ולבכי

הרהורים בדבר התאבדות הנער ליאור אלמליח. החיים מתחילים ביום ההולדת ונגמרים ביום הפטירה. המרחב ביניהם ותוכנו מותנים בגורמים רבים פנימיים וחיצוניים.

אלכס לכיש , י"א באייר תשס"ג

לבן ריק
לבן ריק
צילום: ערוץ 7
הרהורים בדבר התאבדות הנער ליאור אלמליח.

החיים והמוות הם דרכו של עולם.

החיים מתחילים ביום ההולדת ונגמרים ביום הפטירה. המרחב ביניהם ותוכנו מותנים בגורמים רבים פנימיים וחיצוניים.

גוף האדם מצויד במנגנון משוכלל לשמירת החיים והתגברות על גורם מזיק. נטרול רעלים בעזרת הכבד, יצור נוגדנים נגד חיידקים וירוסים וכד', שיקום פגיעות ופצעים באמצעות גידול תאים חדשים. המוות הטבעי נובע מהתנוונות ודגנרציה של פעילות האיברים החיוניים.

התאבדות היא הרג עצמי. סיבותיה מסובכות וקשורות ברוב המקרים במשבר נפשי.

מקרה ההתאבדות של הנער בן ה 15 ליאור אלמליח הוסבר לציבור כבא מן המאבק עם העוני. הגורם הסופי, כך נכתב ונאמר, היה ניתוק החשמל מהדירה.

לפי התקשורת והצהרותיה של אמו, היה זה מעשה גבורה מתוך מחאה. קרבן על מזבח רוע-הגזרות של שר האוצר. העיתונות דשה במקרה הטרגי הזה במשך ימים בהאשימה את הממשלה באטימות וחוסר התייחסות למצוקות עניי העם. תשומת הלב, האבל, הכבוד שהוענקו למתאבד במידה מוגזמת הפכו את המקרה הטרגי לדוגמה של תהילה ראויה לחיקוי. נוצרה אפשרות שבמקרים דומים של מתיחות ואי יציבות רגישות, ישתמש הנוער בהתאבדות כמוצא לבעיותיו ובכדי להיות ידוע בציבור.

האמת היא שהנער ליאור אלמליח ז"ל (זכרונו לכאב ולבכי) לא התאבד בגלל מצוקה כלכלית. הרי היה לו מחשב חדש, חדר משלו, טלפון נייד, והתאמן בג'ודו – ניתוק החשמל היה גורם מקרי שהגביר את רגשי נפשו, מהמתיחות הממושכת, מתחושת אשם כבד.

פסיכואנליזה יכלה לעזור לחשיפת הסיבות ולהפקת לקחים מהמקרה הטרגי. אחת הסיבות יכולה להיות נטייה גנטית לדיכאון, אבל במקרה שלפנינו יש חשיבות גדולה להשפעה של הקן המשפחתי. מהנתונים הידועים ממכתבו נובע שהסיבה למעשיו היה הרצון לשחרר את אימו מהנטל שהוא מהווה עליה. הנער, בן למשפחה חד הורית היה מפונק. האם השתדלה לספק את כל צרכיו, אבל הדגישה את הקושי במאמציה לספק את הנדרש לצרכיו. הנער חי בלחץ מתמיד, בחוסר שקט נפשי, בתחושת אשם שאין לו פתרון להקל על המצב בבית. היה לו קשה לחיות כנטל, לא לימדו אותו להתגבר על מכשולים, הוא היה משולל חדוות חיים. הוא שם קץ לחייו שלא באשמת שר האוצר.

בקן המשפחתי מתחילה ההסתגלות של הילד לסביבה. ילד בקן משפחתי צריך לגדול בתוך תקווה. מודע למכשולים קיימים אבל להתייחס אליהם כזמניים. הדרישות אליו צריכות להיות מאוזנות לפי יכולתו. חובה לעודדו, לציין כל התקדמות אישית כניצחון של המשפחה כולה, לפתח בו רגשי אחווה וחדוות חיים. כל זה היה חסר בביתו של המתאבד. חובת ההורים כמורי דרך, לזהות את תכונותיו החיוביות של הילד, לדאוג להתפתחותן ולמגר את התופעות השליליות. חשוב הקשר עם בית הספר. הורים המגינים על רוע מעשיו של ילדם, פוגמים בחינוך ומשרישים בהם גסות, עקשנות ואלימות.

החינוך הסלחני של האמא הפולנייה המטיבה עם ילדה בכול, המשתילה בו ביטחון שהוא המושלם מכולם ועולה בכישוריו וחכמתו על בני גילו יכול לגרום לבנה נזק ואכזבה מהחיים, היותו בטוח שהכול ביכולתו ושהכול בשבילו. הוא מגזים בדרישותיו, ויכולת הריסון העצמי שלו מוגבלת (מחשבה לפני מעשה). היצר הרע הנעור בו פוגע ביציבות החיים, גורם לתאווה ולזימה, לשימוש בסמים ולהתמכרות להימורים, ובסופו של דבר להתרסקות נפשית.

אפשרי גם תוצאה טרגית כאשר הילד המהולל והמשובח בבית, נקלע לחברה שבה הוא מרגיש את נחיתותו ברמת הידע וחכמת החיים. הוא מאוכזב מסילוף החינוך בחממה הסביבתית הביתית וקשה לו לשאת את ההשפלה וההתפקחות מאשליה בעולם שמחוץ לביתו. ההתמודדות עם המציאות האמיתית שנסתרה ממנו יכולה לגרום למשבר נפשי שיוביל לדיכאון עם סיבוכים רבים.

הקן הסביבתי המשפחתי הוא הבסיס להתפתחותו הבריאה של הילד.



כתבו: ד"ר אריה (לייב) גולצגקר ואלכס לכיש.