שני ימים בחשוון

הרב ישי אביעזר , ט"ז בחשון תשע"ו

הרב ישי אביעזר
הרב ישי אביעזר
צילום: עצמי

שישה עשר ושבעה עשר בחשוון הצמודים זה לזה, מקרבים אלינו שני תאריכים מרעידים מהמאה הקודמת. האירוע הראשון בלוח, אירע בליל טז בחשוון תרצ"ט (10 בנובמבר 1938), וקרוי בפי העם 'ליל הבדולח'.

השני שאירע ביום שישי יז חשוון תרע"ח (2 בנובמבר 1917), הוא יום הצהרת בלפור. שני האירועים הרחוקים זה מזה כעשרים שנה, צמודים זה לזה בלוח השנה שלנו. פרשת השבוע שנקראה בשבת שלאחר שני האירועים, הייתה פרשת 'וירא'.

האירוע הראשון בזמן, הפציע את תקומת ישראל בארץ ישראל, כפי שניסח שר החוץ הבריטי הלורד ארתור ג'יימס בלפור: 'ממשלת הוד מלכותו רואה בעין יפה הקמת בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל'. אלפי שנים אחרי ההצהרה הפרסית החותמת את התנ"ך: "כֹּה אָמַר כּוֹרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס כָּל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ נָתַן לִי ה' אֱלֹקי הַשָּׁמַיִם וְהוּא פָקַד עָלַי לִבְנוֹת לוֹ בַיִת בִּירוּשָׁלִַם אֲשֶׁר בִּיהוּדָה מִי בָכֶם מִכָּל עַמּוֹ ה' אֱלֹקיו עִמּוֹ וְיָעַל", החלה לזרוח תקווה חדשה של שיבת העם למולדתו מאז חורבן בית שני.

אך האירוע השני זרע חורבן והרס, וניפץ את התקווה הגדולה של הבית הלאומי בארץ ישראל. מאות בתי כנסת ברחבי הרייך הגרמני עלו בלהבות, אלפי בתי עסק יהודיים נופצו לרסיסים, והולאמו על ידי הצוררים הגרמנים. היה זה הבדולח המנותץ ששבר וניפץ את התקוות הלאומיות, ובישר על החורבן הנורא שלא היה כמוהו מאז בריאת העולם. אור של גאולה וישועה שזרח בפרשת וירא בתרע"ח, כמעט שכבה ודעך בפרשת וירא של תרצ"ט.

אור ישראלי של צחוק חברוני, החל להאיר את פריחתה של התנועה העברית שצעדה לארץ ישראל, עם הולדתו של יצחק הממשיך דרכו של אבי האומה. מול הצחוק הזה התפתח צחוק סדומי, הלועג ובז לכל ניצוץ של קדושה אלוקית, והרומס עקרונות של צדק ומוסר, כדי להשיג ולהצדיק שחיתות גופנית וממונית. הצחוק החברוני חי וקיים, אך הצחוק הסדומי חרב וכלה, והשאיר אחריו תזכורת מלוחה בארץ עד היום הזה.

מתוך החורבן הזה, התחילה פריחה חדשה שהביאה לתקומת מלכות ישראל. מתוך המערה החשוכה בצוער. נולד מואב, שהצמיח את המלכות הישראלית. "מצאתי דוד עבדי" (תהילים פט) בסדום (בראשית רבה נ). אך את עקרונות החיים הפלישתינאציים, אפשר ללמוד היטב מהפרשה.

דבריו של אבימלך אל ה' "הגוי גם צדיק תהרוג", והצטדקות של נקיון כפיים ותום לב, עטופים בצביעות של שקר וחנופה. דבריו הקצרים של אברהם מורים מהו נקיון כפיים ותום לב פלישתינאצי: "רק אין יראת אלוקים במקום הזה והרגוני על דבר אשתי". הוא מנסה להבהיר מה היה קורה אילו בטח בנקיון הכפיים הזה. הצביעות וההתחסדות מכסים על זוהמת נפש ברברית, המונעת על ידי תאוות ודחפים שנתפסת כנקיון כפיים.

אך הרבה מעבר לזה. נשים לב מה אירע במפגש השני שבין אברהם לאבימלך בפרשה. התפיסה הפלישתית מלמדת, כמפורש בתורה, ש'אין ארוחות חינם'. היחלצותו של אברהם מגרר בשלום, מצריכה תשלום מצידו לפלישתים. אבימלך מגיע לתבוע מאברם את החסד לו ולנינו ולנכדו. הוא לא בא לבד. הוא מלווה בשר צבא. רמז למה שיקרה אם לא תתמלא בקשתו.

יש גם הסבר: "כחסד אשר עשיתי עמך תעשה עמדי ועם הארץ אשר גרתה בה". על איזה חסד מדבר אבימלך? על כורחנו הוא חסד שלא אירע לאברהם כל רע בגרר. ועוד חסד גדול מצידם, שהותר לו לגור בין הפלישתים. מעתה עליו לפרוע את השטר, ולגמול חסד חוזר על החסדים האלה.

ראייה לדבר, היא התנהגותו המתחסדת של אבימלך עם יצחק בהמשך (פרשת תולדות פרק כו). הקנאה בעושרו של יצחק, וצרות העין על הצלחתו הגדולה, העבירה את הפלישתים על דעתם. שוב מגיע אבימלך עם שר צבאו, לפגישה שלא מותירה ספק. על פליאתו של יצחק: "מדוע באתם אליי ואתם שנאתם אותי ותשלחוני מאתכם", הם עונים בכנות: "ראה ראינו כי היה ה' עמך".

אך נשים לב לניסוח הבקשה שלהם מיצחק: "אם תעשה עמנו רעה כאשר לא נגענוך וכאשר עשינו עמך רק טוב ונשלחך בשלום". מסתבר שבמילים "לא נגענוך" הם מתכוונים ל'לא הרגנוך'. המילים "ונשלחך בשלום", תובעות גמול על גירוש של קנאה ושנאה.

את הצביעות הזאת יש לקרוא לאט, ולהבין מהו חסד לאומים. להרוג בעל כדי לקחת את אשתו, זו התנהגות נורמטיבית של פראות ברברית, גסות רוח ושכל מעוות, שנשלט על ידי תאוות ודחפים רצוניים. בדולח מנופץ הוא חסד להבנתם. תאוות רצח עם והשמדה המונית, היא עילה לתביעה מהנרצחים לחסד חוזר וללקח מוסרי איך צריך להתנהג.

אותם פלישתינאצים מבקשים להסביר לעם הנרצחים מהי התנהגות מוסרית: עליכם לומר תודה שנותרתם בחיים בזכותנו, ולא השמדנו את כולכם. קיבלתם כסף וזהב ושילומים ביד רחבה, כדי שתהיו צייתנים וכנועים למוסר שלנו.

האור החברוני ינצח, אין לנו כל ספק. אך מפרשת וירא יש ללמוד מה אמת ומה זיוף, מהי ישרות ומהי צביעות. הפרשה שנקראה לפני תשעים ושמונה שנים, ולפני שבעים ושש שנים, מזכירה לנו בכל שנה, מהו הקריסטל שלנו, איפה הוא נשבר, ומתי ואיפה הוא התחיל להאיר מחדש.