גימיק אחד יותר מדי
גימיק אחד יותר מדי

במרוצת השנים זה הפך לריטואל קבוע. בכל מלחמות ישראל והמבצעים הצבאיים המורכבים שלדאבון הלב גבו דם רב בקרב אזרחי ישראל, נמצא הפרשן מטעם שהתיישב באולפן וברוב להיטותו, תחת השפעת היגון ששלט באוויר, קבל בפני הצופים על העובדה שאין אפילו הרוג חרדי אחד תוך שהוא מטעים שזה אומר דרשיני.

באותם רגעים לא היה דרדק חרדי אחד שלא קם ממקומו והביע בזעם את מחאתו הנמרצת על הדברים האיומים שהופרחו לאוויר העולם: "הכיצד הם אינם בושים לדבר כך"; "הפרשנים השמאלנים רוצים לראות דם חרדי נשפך ארצה"; "הם מתירים את הדם החרדי".

היו שהתעלו על עצמם ותהו כיצד ייתכן שבעיצומה של המלחמה, כשכל העם מלוכד סביב הטרור, כשכולנו מאוחדים מול אויבינו, יש מי שמקלקל את האווירה המרוממת ומעלה באוב את משקעי החברה הישראלית בדמות היעדר התגייסותו של הציבור החרדי לצה"ל.

אולם בסוף השבוע התברר כי בציבור החרדי היה מי שלקח את טיעון הבדלי הדמים צעד אחד קדימה. השבועון החרדי 'משפחה' הנחשב לכלי תקשורת מרכזי במסגרת השבועונים החרדיים פרסם מאמר שנכתב על ידי סגן עורך העיתון שבו הוא תוהה בדבר 'הגישה הסלקטיבית' של הרוצחים הפלסטינים שמזה שבועיים מוציאים לאור ברחובות ישראל את טרור הסכינים.

סגן עורך 'משפחה' פותח את המאמר במה שהוא מגדיר כגימיק ובו מוצגת פניה למחבלים בשפה הערבית המבקשת להסביר להם כי לחרדים אין כל קשר לעליה להר הבית. "הפסיקו לרצוח בנו", מסתיים הקטע הרלוונטי. אבל זה לא הכל. בהמשך מתואר דיאלוג מדומה שקיים סגן עורך 'משפחה' עם המחבל איסמעיל ובו נדמה כי הוא מפציר בו 'לדלג' על הציבור החרדי.

"אבל אנחנו לא צד בסכסוך, ניסיתי להסביר לאיסמעיל, קודם כל אנחנו לא בדיוק ציונים. רובינו אפילו לא משרתים בצה"ל, שלא לדבר על כך ששום חרדי לא עולה להר הבית, והרי כל הזעם שלכם מופנה לנושא הר הבית. אז למה המחבלים מתמקדים דווקא בחרדים?", ס"צ. את ההמשך 'איסמעיל' אמור להבין לבד: חפשו את קרבנותיכם בקרב הציבור שעולה להר הבית. הדתיים לאומיים, הכיפות הסרוגות. אלו שאתם באמת מעוניינים ליטול בהם נקם. עיזבו אותנו בשקט.

אז נכון, אנחנו רוצים להניח שבמקרה הטוב העיתון התכוון להסיר את הלוט מעל מסכת השקרים של הפלסטינים משל מדובר במלחמת דת ובפגיעה בסטטוס קוו על הר הבית ותחת הניסיון לשוות למאמרו זיקה פובליציסטית נפלה שגגה מתחת ידו. במקרה הפחות טוב נדרש סגן העורך למלא 1000 מילה שעתיים לפני הירידה לדפוס ואלו המילים המזעזעות שנפלטו לו מהמקלדת.

השאלה הגדולה כיצד בעיתון כה מכובד נעלמו העורכים, נאלמו דומיה המבקרים הרוחניים, האנשים האמורים לתת את הטון לקו של השבועון הנחשב. איך ייתכן שעיתון כזה ימכור גיליונות שנאה ואיש אינו פוצה פה. זהו חידלון שקשה לבלוע. חידלון שרומז על הסכמה שבשתיקה.

לתשומת לב נאמני עיתון 'משפחה'. אולי כדאי לעשות חישוב מסלול מחדש בכל הנוגע לעיתון השבתי שלהם.