מכתב גלוי לרבני הציונות הדתית

צו מנהלי השולל מאדם את חירותו ללא משפט, ללא ראיות וללא אישום, הוא אקט מעין-מלחמתי, וככזה הוא לגיטימי אך ורק נגד האויב.

ד"ר מרדכי א' שורץ , ל' בחשון תשע"ו

ד"ר מרדכי א' שורץ
ד"ר מרדכי א' שורץ
צילום: עצמי

לכבוד

מורי ורבותי רבני הציונות הדתית שליט"א

הנדון: מדשתקי רבנן?

בחודשים האחרונים שר הביטחון משתולל (אין מילה אחרת לתאר זאת) וחותם על צווי מעצר או הגבלה מנהליים נגד יהודים תושבי יש"ע בסיטונות, באופן שמזכיר משטרים דרום-אמריקניים.

צו מנהלי השולל מאדם את חירותו (כולה או מקצתה) ללא משפט, ללא ראיות וללא אישום, הוא אקט מעין-מלחמתי, וככזה הוא לגיטימי אך ורק נגד האויב. זהו למעשה אקט דרסטי פחות לאין ערוך מהריגת האויב הנעשית אף היא ללא כל הליך שיפוטי, כמובן. מדינה המפעילה אקט מלחמתי כנגד אזרחיה שלה היא מדינה פושעת, ושימוש בצווים מנהליים נגד אזרחי המדינה כדי לנטרל "עושי צרות" פוליטיים תוך עקיפת מערכת המשפט וכדי להתחמק מהצורך להציג ראיות (שככל הנראה אין) ולנהל משפט צדק, הוא מאפיין מובהק של משטר טוטליטארי.

לכן פניתי כמה פעמים בחודשים האחרונים לסגן שר הביטחון (עם העתקים לכל חברי סיעת "הבית היהודי") בבקשה שיפעל להפסקת השימוש בצווים מנהליים שמוציאה הממשלה נגד אזרחיה. הדגשתי בפניותיי שכל רגע שהציונות הדתית שותפה לממשלת הזדון הכולאת אזרחים ללא משפט היא נושאת באחריות מלאה לפשעי הממשלה ולחילול השם נורא.

תקופה ארוכה התעלם סגן השר מפניותיי עד שאחרי תזכורות חוזרות ונשנות כתב לי עוזרו תשובה לקונית ומתחמקת ודחה אותי בקש. בכל פעם שפניתי אליו תמהתי בלבי מדוע נדרש בכלל לדרבנו לפעול בעניין, וכי צריך להסביר לרב בישראל את ערכה של מצוות פדיון שבוים? אך השאלה המטרידה יותר היא – כיצד נאלם קולם של רבני הציונות הדתית? האם מדשתקי רבנן משמע דניחא להו?

את התשובה קיבלתי בטור מבחיל של הרב עמיחי גורדין שפורסם בגליון פרשת "חיי שרה" של "שבת בשבתו". לא זו בלבד שגורדין אינו מגנה את חטיפתם של אזרחים והשלכתם לכלא ללא משפט, ללא ראיות וללא אפשרות להתגונן, הוא עוד מטיף לנו "להגיד תודה לשלטון" על ההתעמרות השלטונית הזו שבזכותה, כביכול, אנו חיים בביטחון וכו'. לקרא ולהסמיק מבושה וזעם.

הטור המביש של גורדין, טיעוניו והטרמינולוגיה שלו, מזכירים מאוד טורי תעמולה דומים שפורסמו בשנות האופל של השלטון הסטליניסטי ב"סאוויעטיש היימלאנד" ("המולדת הסוביטית" – עיתון התעמולה הסובייטי הרשמי בייידיש), פרי עטם של רבנים-משת"פים מטעם. אינני יודע אם גורדין הוא סוכן שב"כ או מה שלנין כינה "אידיוט שימושי", אבל אני זוכר ש"כל מקום שיש חלול השם אין חולקין כבוד לרב" (ברכות י"ט ע"ב), וק"ו כשהרב עצמו מחלל את השם.

אך גורדין, גידופיו והבליו, עם כל חומרתם, הם הדבר הפחות חשוב. מטרידה יותר העובדה שהעלון החצי-רשמי של הציונות הדתית העניק במה מכובדת לפרסום התועבה הזה, ומטרידה אף יותר העובדה שאחרי חודשים של השתוללות שלטונית (תפיסת ישיבת "עוד יוסף חי" וחילולה, צווים מנהליים, איסור בניה גזעני נגד יהודים ביש"ע ובירושלים תוך התעלמות כמעט מוחלטת מבניה ערבית פראית והסתה נאצית להשמדת כל יהודי מצד בכירים ברש"ע וכו'), מוסיפים רבני הציונות הדתית להרעים בשתיקתם. (מרבני החרדים אין לי כל ציפיות מלכתחילה).

לפני כשנתיים במסגרת המלחמות הפנימיות בעולם התחתון, פוצצו ארגוני הפשע מכוניות תופת ו"חייליהם" ניהלו קרבות ירי בחוצות ערי ישראל שגבו גם את חייהם של אזרחים תמימים. בשיאה של אותה "מלחמת עולם" (תחתון) ביקש השר לביטחון פנים דאז (אהרונוביץ') להוציא צווי מעצר מנהליים נגד ראשי ארגוני הפשע. היועץ המשפטי לממשלה וצמרת משרד המשפטים התנגדו בתוקף, בטענה שמקומם של צווים כאלה לא יכירם במדינה דמוקרטית וכו'.

היועמ"ש ומשרד המשפטים צדקו. אם יש ראיות הקושרות מאן דהו לעבירה פלילית – יוגש נא נגדו כתב אישום. אם אין ראיות – יונח לו לנפשו. מה שאסור נגד ראשי הפשע, אסור גם ביחס לתושבי יש"ע. התירוץ השגור של מערכת הביטחון להצדקת המעצרים המנהליים – חשש לחשיפת מקורות מודיעין – שקרי בעליל, בפרט כאשר נדחה ע"י היועמ"ש ביחס למעצרים מנהליים של ראשי ארגוני הפשע. לא למותר להזכיר שבעברות נגד בטחון המדינה ניתן לנהל את המשפט בדלתיים סגורות.

מה הועילו סרוגים ב"השתלבותם" בהנהגת המדינה אם במקום שאמרו להאריך הם מקצרים, נתקפים אלם או אף מפתחים "תסמונת מושק'ה" ומשתדלים להוכיח לפריץ שהם שהם יותר אנטישמים ממנו, ש"הכיפה לא משפיעה על שיקולים מקצועיים" וכיו"ב?

תהא אשר תהא הסיבה שבגינה הפוליטיקאים של הציונות הדתית מועלים בשליחותם, ציווי התורה "לא תעמד על דם רעך" (ויקרא י"ט ט"ז) מחייב את רבניה למחות בפומבי ולעשות כל שלאל ידם כדי לדרבנם למלא את חובתם ולפעול לפדיון השבויים, אסירי ציון בציון. שתיקת רבני הציונות הדתית בעת הזו חמורה משתיקת החכמים במעשה דקמצא ובר קמצא (גיטין נ"ה ע"ב). שם שתקו חכמים נוכח עלבון יחיד בידי יחיד, וכיום שותקים הרבנים נוכח התעמרות שלטונית דרקונית בציבור שלם.

מבחנה העיקרי של מנהיגות רוחנית הוא מבחן האומץ לעמוד מול שליטים עריצים ולהוכיחם על רוע מעשיהם. בדו-שיח המרתק שבין הקב"ה לאברהם אבינו ערב הפיכת סדום ועמורה מצהיר הקב"ה (בראשית י"ח כ"ו): "אם אמצא בסדם חמשים צדיקם בתוךְ העיר ונשאתי לכל המקום בעבורם", ופירש ראב"ע: "וטעם בתוך העיר – שהם יראים את השם בפרהסיא".