תשע"ז – 2017: שנת האתגר וההזדמנות

נועם ארנון , ב' בכסלו תשע"ו

נעם ארנון ליד מערת המכפלה
נעם ארנון ליד מערת המכפלה
חזקי עזרא

ממש מעבר לפינה מצפה לנו הזדמנות כבירה; אם נפעל נכון – היא עשויה להוות נקודת מפנה. אם נחמיץ אותה – היא תהיה עוד מהמורה, קשה ועמוקה, בדרכנו הארוכה.

הכוונה היא לשנת תשע"ז – 2017: שנת המאה להצהרת בלפור, ושנת היובל לשחרור יהודה ושומרון, ירושלים וחברון, הגולן ועמק הירדן.

שורות אלו נכתבות כשברקע מהדהדת החלטת האיחוד האירופי לסמן את מוצרי "ההתנחלויות". כמו מאות ואלפי החלטות שהתקבלו בפורומים בינלאומיים שונים, היא נועדה ליצור חיץ בין ישראל ה"לגיטימית" לבין השטחים ה"כבושים"; לנתק את הקשר בין העם היהודי לארצו, להקטין את ישראל, להדביק לה תדמית של כובשת גזענית, לשלול את זכותה לשלוט במולדתה ובלב ארצה, למנוע ממנה אפשרות להגן על עצמה, להביא להקמת מדינת אויב איסלאמי בלב הארץ ולגרום לתהליך שרשרת שנועד להביא לחיסול המפעל הציוני. המגמות האלו אינן חדשות.

הן קיימות כבר שנים לא מעטות ומופיעות בצורות שונות הן בארץ והן ברחבי העולם, כמו ועידת דרבן וקמפיין החרם, הפגנות ופרובוקציות אלימות, מסעי הרצאות של ארגונים ישראלים עוינים בערים ובאוניברסיטאות בעולם בהם מוצג צה"ל כחבורת קלגסים וישראל כמדינה גזענית ואף נאצית, ועוד ועוד. שנת 2017 תהווה עבור כל הארגונים, התנועות והמדינות האלו הזדמנות אדירה – לחגוג "50 שנות כיבוש" במסע תעמולה עולמי, ולהגביר את תנופת תשפוכת השנאה האנטישמית עד לנחשול שיאיים להטביע את המדינה כולה.

יש להודות, כי מדינת ישראל על מוסדותיה, הן הממשלתיים והן החוץ פרלמנטריים, מעולם לא ניהלה מאבק אמיתי מול המערכה הזאת. הסיבות לכך הן רבות, ולא נמנה את כולם. ברור שישנם לכך גם שיקולים תקציביים, אך לא רק. הגורם העיקרי, ואולי המרכזי, לחידלון ולשיתוק הזה הוא השדר הכפול והסותר שמדינת ישראל משדרת כלפי שטחי יהודה ושומרון: מחד – ישנה פעילות התיישבות והתנחלות, אמנם ברמה נמוכה בהרבה מהנדרש והאפשרי, ומאידך – היעד המוצהר של מדינת ישראל הוא "פתרון שתי המדינות" והקמת מדינה פלשטנית בשטחים אלו. כפל הלשון הזה מונע מישראל הרשמית מלהביע באופן ברור וצלול טיעונים המבטאים את זכות העם היהודי על חבלי הארץ הללו.

גם אם נאמרו טיעונים כאלו, הם נאמרו מהשפה ולחוץ ובקול רפה. בעבר כתבו מספר משפטנים חוות דעת משפטיות שנימקו והסבירו את זכות העם היהודי על כל הארץ, אך הם הלכו ונמוגו מול הגל הנגדי הענק, שביסס את המוסכמה שהשלטון הישראלי ביו"ש הוא שלטון כיבוש בלתי חוקי, חסר בסיס חוקי ומשפטי לגיטימי.

עד לפני שנים עוד נהגו תומכי ופעילי ההתיישבות להתייחס באדישות לתחום המודעות הציבורית ושינוי התודעה, ולהפטיר בזלזול "הכלבים נובחים והשיירה עוברת". אך להוותנו התברר, שהכלבים האלו גם נושכים, והנשיכות כואבות ומסוכנות. הרעיון של גירוש גוש קטיף וצפון השומרון כדרך להתחמקות מחקירות ומהליכים משפטיים נבע מהעובדה (הנכונה לצערנו) שבעיני אליטות התקשורת והמשפט הנעת יוזמה של גירוש יהודים וחורבן יישובים היא אמתלה מספקת להפיכת המתכנן והיוזם ל"אתרוג" ולהתעלמות מהחשדות והשחיתויות המיוחסות לו.

מצב זה הוא תוצאה של תהליך תודעתי מושקע וממושך שנוצר במשך שנים, בהשקעות גדולות של תקציבים וכוח אדם. אם נמשיך להזניח את התחום החיוני הזה, התוצאות עלולות להיות מרות ונוראות שבעתיים. יש לזכור, שעצם זכותה של מדינת ישראל להתקיים נשענת על הזכויות ההיסטוריות של העם היהודי בארץ – שעיקרן באתרי וחבלי יהודה ושומרון. שלילת הזכויות באזורים אלו שוללת את זכותה של מדינת ישראל להתקיים, ואכן, כפי שכולנו רואים, התהליך כבר החל. ולכן, מוכרחים לפעול בעניין, ומייד.

יתכן שכעת לא ניתן לשנות את המדיניות המוצהרת של ממשלת ישראל, לבטל את הסכמו אוסלו, ולהחיל ריבונות מלאה על יהודה ושומרון. אך אפשר, וצריך, ומוכרחים, לשנות את השיח הישראלי והבינלאומי. אפשר וצריך לעקור את עולם המושגים המבוסס על מוסכמת ה"כיבוש", ולהחיל עולם מושגים אחר, המבוסס על האמת ההיסטורית והעובדתית. לכאורה, זה אמור להיות גם עניינם של חסידי הנסיגות; גם להם, לכאורה, יש עניין להוכיח שלעם ישראל יש זכויות על חבלי ארץ אלו, ולו כדי להדגיש את הקרבן שישראל אמורה להקריב, ולהעלות את מחיר הוויתור (ולדרוש לדוגמא, שלום מלא או ויתור על זכות השיבה). ולכן, ללא קשר לתהליך המדיני, לא אמורה להיות התנגדות לתכנית המוצעת להלן:

יש להחליט כעת (וכבר די מאוחר) ששנת 2017 - שנת ה - 100 להצהרת בלפור ושנת ה - 50 - היובל - לשחרור חבלי א"י, תוגדר ותצוין כשנת הציונות, שנת היובל לשחרור המולדת, ושנת ניצחון החופש. ההחלטה צריכה להתקבל בכל הרמות, כולל הממשלה, האקדמיה, התקשורת, מערכות החינוך, התיירות, הכלכלה, ההתיישבות וההסברה. ההובלה כמובן, היא בידי הממשלה, אך כל גוף, בכל רמה ציבורית ואזרחית, יכול - וממילא צריך - לתכנן איך יצויין התאריך ההיסטורי הזה. האתגר, ומגוון האפשרויות הוא עצום, לכל משרד בתחומו. להלן מספר דוגמאות, ועליהן ניתן להוסיף עוד הרבה: משרד התיירות יתכנן פיתוח אתרי ומסלולי תיירות באתרים התנכיי"ם וההיסטוריים ביו"ש והבאת מאות אלפי תיירים לארץ התנ"ך.

במשרד המשפטים תוכן מערכת משפטית מעמיקה ורחבת היקף המבססת את זכויות העם היהודי ביו"ש, שתופץ ותוטמע בכל המערכות; משרד התחבורה יתכנן פיתוח מערכת הכבישים, בניית גשרים, ועוד. משרד הפנים יכין תכנית לעידוד הרשויות ביו"ש ותושביהן, כולל הענקת תושבות ואזרחות ישראלית לכל אדם באזור שייבחן וימצא נאמן וראוי; במשרד החינוך יוכנו תכניות לימודים, אירועים חינוכיים ולימודיים, טיולים וסיורים לימודיים באתרי יו"ש, כמו גם תכניות לעידוד וטיפוח מחקרים היסטוריים, גיאוגרפיים, ארכיאולוגיים, תרבותיים ומדיניים על יהודה ושומרון.

במשרד החוץ יופקו חומרי הסברה עדכניים על יהודה ושומרון בכל האמצעים ובכל השפות, ויוכנו תערוכות באוניברסיטאות בעולם ואירועים לסגל הדיפלומטי בארץ ובחו"ל בהם יפורטו זכויות העם היהודי בארצו בהיבטים ההיסטוריים והמשפטיים. משרד השיכון יעודד בניה בכל היישובים, ויתחיל בתכנון בניית "עיר היובל" במזרח השומרון ו"עיר יהודה" בדרום יהודה –אזורים ריקים ומזמינים; משרד החקלאות יתכנן פיתוח שטחי חקלאות ברחבי יו"ש.

במשרד הבטחון וצה"ל יתוכננו מפגן היובל, מצעדים ומטסים חגיגיים; משרד התרבות יעודד יצירות תרבות ואמנות, יטפח את היצירה ואת האמנים ביהודה ושומרון, יקדם תערוכות של אמנים מיהודה ושומרון, יעודד, יקדם ויטפח מוזיאונים לארכיאולוגיה, היסטוריה ואמנות, יארגן מפגשי אמנים מהעולם עם אמנים בארץ וביו"ש, ועוד. משרד הדתות יטפח את האתרים הקדושים ביהודה ושומרון, יעודד בהם ביקורים ותפילות, יקיים עצרות ואירועים דתיים מגוונים ועוד. משרד התקשורת יעודד ערוצי תקשורת שיבטאו את הקשר ההיסטורי היהודי ליהודה ושומרון, יקדם פריסת משדרים ומגברים שיבטיחו קליטה מלאה בכל השטח; המשרד להגנת הסביבה יגן על הסביבה, ימנע זיהום נחלים ומקורות מים, יבטל מזבלות ומחצבות פיראטיות, ועוד. רשות הטבע והגנים תאמץ ותטפח אתרי נוף ומורשת; ועוד ועוד. כמובן, גם הגופים האזרחיים, תנועות הנוער, האקדמיה, העיריות והמועצות, המתנסי"ם, רשתות השיווק, הוצאות הספרים, משרדי פרסום – ירתמו למשימה. הם יחושו ברוח הגבית הנושבת מהממשלה, ויצטרפו לעשיה.

אולי הפלגנו קצת במחוזות הדמיון; אך מותר, אפשר, וגם צריך, לחלום ולהציב יעדים ארוכי טווח, כדי להשיג לפחות את חלקם. חשיבה יצירתית, וסימון מטרה גדולה, יהוו יעד ואתגר לעם היהודי, למדינת ישראל, ולכל אוהדינו בעולם - והם רבים מאד - להכין תכניות, רעיונות ותקציבים. זו תהיה גם הזדמנות לפנות לכל בעלי היכולת הכלכלית בארץ ובחו"ל, יהודים ולא יהודים, לתרום בעין יפה כדי להביא לשינוי התודעתי החיוני. כעת ברור שהתודעה היא מרכיב חיוני בעתיד יהודה ושומרון ובביטחון המדינה. בוא נצא לדרך כעת; בל נחמיץ את השנה!